כתב השל"ה אודות תפילת הורים על זרעם (בשער האותיות אות ד'). וז"ל: "ותמיד תהיה תפלה שגורה בפי אב ואם, להתפלל על זרעם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות, ויכוון במאוד על זה בברכת התורה 'ונהיה אנחנו וצאצאינו' וכו' וכן בברכת אהבה רבה אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו וכו' יחשוב ג"כ על זרע וזרע זרעו עד עולם, וכן כשאומר "למען לא נגע לריק ולא נלד לבהלה", ובכל מקומות כאלה, יעשה תפילתו קבע בכל לבבו ובכל נפשו, וכן איתא בילקוט וכו' עיי"ש עוד מה שכתב. ובספר פלא יועץ (פרק אהבת הבנים והבנות) כתב: וישפוך נפשו לפני ה' שיהיו בניו בעלי תורה, שלמים במדות ובדעות. וגם יתענה לפעמים על זה, כדי שלא יהיו חטאותיו מונעים הטוב מבניו, ועי"ש.

אמנם כתבו בספרים הקד' שזמן הדלקת נר חנוכה מועיל להצלחת חינוך הבנים. וגם שיש מתפללים על כך בשעת ההדלקה, ונביא לקמן את מקצת דבריהם.

איתא בגמ' שבת (כ"ג ע"ב): אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים. ופי' רש"י: בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה.

כתב רבינו יונה באגרת התשובה: אחד מן החכמים היה רגיל לעבור על פתח אחת מנשי הגדולים, והיה רואה שהיתה בעלת הבית זהירה מאוד להדליק נר של שבת בעתו ונר חנוכה בעתו. אמר החכם: באמת תדעו, כי מן הבית הזה יצאו שני אנשים גדולים, ויהי כן, ותלד האשה ההיא שנים מחכמי ישראל שהאירו את העולם בחכמתם, על דבר אשר האירה האשה ההיא נר מצוה בעתו (שבת כג')

כתב רבינו יצחק סגי נהור בן הראב"ד: ומה שאמרו רז"ל הזהיר בנר חנוכה (רבינו חננאל גם גרס כך בגמ' שם) הוין ליה בנים זכרים שיהיו תלמידי חכמים, והרי כולי עלמא מדליקין נרות חנוכה, ואין כולם ולא רובם זוכין לבנים זכרים ושיהיו תלמידי חכמים. אין לתמוה מזה שהאמת הוא, חכמים הם אמת ודבריהם אמת. וכפי מה שכל העולם מדליקין נרות חנוכה, שרובא דרובא יוצאין ידי חובתן, אבל מיעוטא דמיעוטא זהירין להדליק כפי כל פרטי המצוות והדקדוקים שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודקדוקיה יקנה וישיג בכח המצוה ובסגולתה בנים זכרים תלמידי חכמים.

כתב בספר פלא יועץ (נר שבת ונר חנוכה): ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת שם) שהזהיר בהן זוכה לבנים תלמידי חכמים וכו' ואם בכל המצוות ראוי לאדם להתחזק לקים מצוה מן המובחר לעשות נחת רוח ליוצרו, על אחת כמה וכמה במצוות כאלו שבא בשכרו שכר טוב, כי יתן איש את כל הון ביתו באהבה לזכות את בניו לכתרה של תורה. וז"ל: ואני נוהג לומר קודם הדלקת נר חנוכה:

לשם יחוד קודשא בריך הוא, הריני מוכן ומזומן לקיים מצות הדלקת נר חנוכה, כמו שתקנו לנו רבותינו זכרונם לברכה, ויהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתעלה עלינו כאילו כונו בכל הכוונות הראויות לכון ויעלה לפניך מצות הדלקת נר חנוכה שלנו עם מצות הדלקת נר חנוכה של בניך היודעים והמכונים בכל הכוונות הראויות לכון, ובכוח סגולת מצות הדלקת נר חנוכה תזכנו לנו ולזרעינו לנר מצוה ותורה אור, ויאירו ויוּשלמו רמ"ח איברי נפשנו רוחנו ונשמתנו, ותבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נדליק המנורה על ידי כהניך הקדושים. וכשם שעשית נסים לאבותינו כן עתה הושיענו וקבצינו מן הגוים, להודות לשמך, להשתבח בתהלתך, אם לא בזכות – ברחמים, וברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצינו. ויהי נועם ה' עלינו וכו'.

ובספר יוסף אומץ (עמ' 131) מבוא' שהאם גם אומרת תפילה בעת ההדלקה וז"ל: נעימת הברכה נגמרה, תשארנה בתפילה, על בניה שיאירו בתורה, ויהיו מאנשי סגולה, ובעת ההיא התפילה נבחרה, ואל השמים עולה, והשער לא יסגר עד הערב, והיה לעת ערב אורה.

כתב בספר מאורות נתן (חנוכה – בפתיחה): המג"א בהל' שבת (סי' רסג' ס"ק יא'): הביא בשם מטה משה בשם רבנו בחיי לענין הדלקת נר שבת שראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקה שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה, וא"כ פשיטא דגם בשעת הדלקת נר חנוכה ראוי להתפלל כן, דהא איתא בגמ' שבת, הרגיל בנר וכו', ופי' רש"י נר שבת ונר חנוכה. וכיון דגם בזכות נר חנוכה זוכים לבנים תלמידי חכמים, א"כ שפיר יש להתפלל על זה בשעת הדלקה, וע"ש.

וכן מצינו בתוך התפילות הנאמרות קודם הדלקת נר חנוכה תפילה על חינוך הבנים. כן הוא בתפלה המיוחסת לבעל ה'בני יששכר' הנאמרת קודם הדלקת נר חנוכה איתא: וְלֹא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵינוּ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֵינוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אָמֵן כֵּן יהי רצון וכו' עי"ש.

וכן בסדור אוצר התפילות מובא בתוך תפלה הנאמרת קודם הדלקת נר חנוכה: ובכח סגולת נר חנוכה תחכמנו באור תורתך אנו וזרענו וזרע זרענו ויקוים בי מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ןעד עולם ויהיו זרעי וזרע זרעי תלמידי חכמים וחסידים אהובים למעלה ונחמדים למטה ותחזיק את לבבם לתורה ועבודה הכל ברצונך הטוב ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות באמת וכו', עי"ש.