המשחקים במקורות

ה'משחקים' במקורות

ימי חנוכה ממשמשים ובאים ומנהג ישראל תורה היא ונוהגים הילדים לשחק במשחק הסביבון בחג החנוכה שמקורו הוא בזמן גזירות היוונים כמו שיבואר לקמן. אמרנו לעשות מאמר שידבר באופן כללי אודות המשחקים הישנים שמצויים בימינו אנו, חלקם עתיקים הם עד מאוד, ומוזכרים בחז"ל בכמה מקומות, ויש בחז"ל אודותם ובתוספת פירוט כיצד היה צורת המשחק, על חלק מן המשחקים כתבו חז"ל בגנותם. במאמר שלפנינו נביא בעז"ה חלק מן הדברים.

משחק הכדור

כתוב בקהלת (יב' א') דברי חכמים כדרבנות וגו', הרבה פירושים נאמרו בחז"ל על תיבת "כדרבנות", בתוס' סוכה (לו' ע"א בד"ה אתרוג ככדור פסול) פירש: 'דברי חכמים כדרבנות' ככדור של בנות שזורקות זו לזו כך דברי תורה נזרקים מפה אל פה'. ובתוס' סנהדרין (כו' ע"א בד"ה כדור) פירשו: דברי חכמים כדרבנות. ודרשינן ככדור של בנות שזורקין זו ליד חברתה כך אדם מוסר דברי תורה לחברו ולתלמידיו זה לזה ומתפקחין זה מזה.

ובירושלמי סנהדרין (סנהדרין פ"י) כתב: דבר אחר כדרבנות ככדור הזה בין הבנות מה כדור הזה מקלטת מיד ליד וסופה לנוח ביד אחר, כך משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה'. ובקרבן העדה ביאר: ככדור הזה שמשחקות הבנות ומקבלות זו מזו וביד כל אחת היא כולה כמות שהיא כך קיבלו התורה כולה מדור לדור כמו שלמד משה מפה הגבורה. ועי"ש.

בגמ' סנהדרין (עז' ע"ב) אמרינן: ותנא תונא כגון אלו המשחקין בכדור. ופי' רש"י בד"ה כגון אלו המשחקין בכדור: רגילין תינוקות להכות הכדור בכותל בכח כדי שתחזור לאחוריה הרבה, ולאחר שזורק הוא רץ וחבירו אוחז את הכדור ומכה אותו בה אם יכול לכוון ההוא דזרק בכותל. ואמרי' בגמ' שהמשחקין בכדור והרגו, דהיינו שזרקו הכדור בכח לכותל וחזר הכדור לאחוריו והרג, אם הרגו במזיד נהרג. ואם בשוגג גולה, ע"ש. (דבר מעניין אנו מוצאים בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סימן קיג') לגבי שאלה הנוגעת להלכה למעשה שאין כאן המקום לפרטה, וז"ל: וכשבא לידי עובדא שאלתי באיזה רגל הוא משחק בכדור (פוסבאל) ותשובה היתה שרק רגל הימין זהו הראש וראשון למשחק הלזה, מזה ראי' שעיקר כחו ברגלו הימין).

"משחק המלכים" למלכי רבנן?

משחק ה"שח-מט" הקרוי גם "משחק המלכים" ו"אשקוקי" הוא אחד מן המשחקים העתיקים ביותר. ומסיבה זו נושאים הלכתיים רבים הקשורים למשחק השח-מט הם עומדים במרכז משא ומתן הלכתי בין הפוסקים בדברים דלהלן יש נסיון לתת סקירה קצרה על שאלות ומקצת מן המקורות והפסקים שנאמרו בזה. אך אין זה אלא טיפה מין הים הגדול ועל כל השאר יש לומר תיקו (תישבי יתרץ קושיות ואבעיות) משחק השח-מט נזכר ברש"י מסכת כתובות (סא' ע"ב) בלשון "אישקקיש" שהוא לשון צרפת לפי המבטא בזמנו של רש"י, ולפי דבריו הוא משחק "נדרשיר" המוזכר בגמרא שם, והמתרגם שם פירש לשון רש"י "שארשפיעל" (משחק שאך) רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי מזכירו בשם "אשקאקש" כוזרי מאמר ה' סי' כ' הקדמה שישית – אוצר דינים ומנהגים ערך "שאח".

משחק זה ידוע כמשחק חשיבה הנועד לחידוד השכל והחכמה עד כדי כך שמי שנדר שלא לשחוק שום משחק התירו לו לשחק שח-מט שהרי אין זה משחק ממיני השחוק של בטחה אלא דברי חכמה והרחבת הדעת. ויש מי שכתב שאפילו אם נדר בפירוש שלא ישחק האשקאקי כיצרו תוקפו היה נראה להתיר שבועתו (היינו למצוא פתח חרטה) כי צחוק של חכמה הוא (הרב יואל בן ר' פינקרץ מאלכסנדריא – אוד"מ מספר פחד יצחק ערך "שבועה") מאותה סיבה אין לדמות משחק השאח למשחק בקוביה ומבלה בה כל זמנו שדינו שהוא פסול לעדות, לפי שמבטל ישובו של עולם, אך משחק השאח בכלל חכמה היא וצריך בזה שכל מחודד (אוד"מ שם).

מכל מקום כיון שאין תועלת נמשכת מהחכמה הזאת כתב המנחת יצחק (חלק ג' סי' לג') להולכים בתורת ה' ובתורתו יהגה יומם ולילה יש לדון הרבה בזה אם מותר לשחק בשח ואפילו בימות החול, והביא מדברי הראשית חכמה שיש שהתירו לעצמם לשחק מיני השחוק שאומרים שהוא דבר המחדד את השכל, וכתב לדחות דבריהם משום שקובעים את עצמם לביטול תורה, עי"ש. ובפרט בחגים ומעדים שאמרו חז"ל לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיתעסקו בתורה.

גם הרב ר' אברהם שמעון פוביני כותב שנראה לאסור משחק השאח בשבת, אך מסיים אבל מה אעשה והרי כמה רבנן קשישי התירוהו בספריהם. וטעם המתירים משום עונג שבת כמו שהתירו לבחורים המתענגים בריצתם לרוץ בשבת אע"פ שפסיעה גסה אסורה בשבת ועינינו ראו המצחקים כמה עונג יש למה באותו הצחוק.

ובמקום שנהגו להקל (לשחק בשבת) כתב המג"א (או"ח סי' שלח' סעי' ה'), אין למחות בידם, ועוד כתב, שמשום עובדין דחול נהגו לעשות כלי המשחק בכסף היינו שיהא משחק מיוחד לשבת.

ובשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג' סי' טו' אות ב') כתב: משחק השאך בשבת מעצם הדין אין לאסור אם נהנים מזה, אבל וודאי יותר ראוי שלא לשחוק בו מצד ודבר דבר. וגם לפעמים המנוצח מצטער10 ואז אסור מדינא ומצד ודבר דבר, ע"כ.

ולמסקנא – משחק שח-מט מותר לשחק בו בשבת (א"ה בשני תנאים א' שזה לא על חשבון לימוד תורה. ב' שזה משחק בחינם ולא בכסף) ואולם יש להזהר שלא להפריד בסוף המשחק את הכלים או את הקלפים השונים כדי לסדרם לפי סוג או צבע וכדו' מכיון שיש בכך איסור "בורר" אבל להפרידם ולסדרם כדי לשחק בהם מיד מותר.

משחקים שונים

מהמשנה במסכת שבת (ט' ז') מבואר שהילדים היו משחקים בחגבים, (וע"ע בגמ' יבמות דף קכא' ע"ב). הרמב"ם בהלכות שבת (פ"א ה"ו - באה"ד) כתב: כיצד הרי שצריך לראש עוף לשחק בו לקטן וכו', ע"ש. בזמנו של מרן השו"ע היו משחקין הילדים בעצם בהמה כמו שכתב ביורה דעה (סי' נו' ד') ועצם זה הוא שמשחקין בו התינוקות שקורין קוגי"ל.

איתא בגמ' ע"ז (יח' ע"ב): ת"ר ההולך לאיצטדינין (מקום שמנגחים את השור – רש"י) ולברקום (מדור ועושים שם שחוק וליצנות – רש"י) וראה שם את הנחשים (מנחשים ומכשפים – רש"י) ואת החברין (לוחשי נחשים – רש"י) בוקיון ומוקיון ומוליון בלורין סלגורין (כולם מיני ליצנין הן - רש"י) הרי זה מושב ליצים ועליהם הכתוב אומר (תהילים א') 'אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו וגו', הא למדת שדברים הללו מביאים את האדם לידי ביטול תורה. ובירושלמי תענית (פ"ד) איתא: יש אומרים שמדוע חרב טור מלכא, מפני שהיו משחקים בכדור. ובקרבן העדה פי' שם שני פירושים, א' שהיו משחקין הכדור בשבת. ב' שהיו שהיו מבלים ימיהם בהם ולא עסקו בתורה.

כתב השו"ע (סי' שח' סעי' מה'): אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור: הגה ויש מתירין ונהגו להקל. וע"ש במ"ב. וע"ע בספר שמירת שבת כהלכתה ח"א פרק טז'.

לגבי משחק בקוביא אמרו חז"ל, שהוא פסול לעדות. ומהו משחק בקוביא? מבארת הגמ' בסנהדרין (כה' ע"ב) המשחק בקוביא אלו הן המשחקים בפיספסים (שברי עצים – רש"י) ולא בפיספסים בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים, ואימתי חזרתן (בתשובה להיות כשרים)? משישברו את פיספיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה. וכן לגבי מפריחי יונים כתב הרמב"ם בהלכות עדות (בפ"י הלכה ד'): מפריחי יונים, וכן לא יונים בלבד אמרו אלא אפילו הממירין בבהמה חיה ועוף, ואמרו כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו וכו' ע"ש.

דאמקא

מימרא מעניינת מטו משמיה רבי ישראל מרוז'ין אודות משחק ה'דאמקא', המוסר השכל מזה, ראשית שמותר לתת אחת אם אפשר עי"כ לקבל שנים, שנית שני מהלכים בבת אחת אסור ללכת, שלישית ללכת יכולים רק קדימה אבל לא בחזרה, ורביעית לאחר שכבר מגיעים למעלה כבר מותר ללכת לכל מקום שרוצים. (אוצר הידיעות – שטרן, ח"ג עמ' תיז').

טניס

גם כעין משחק ה'טניס' מצאנו בשו"ת רבי משה פרובינצאלו (סי' נג') שדן האם מותר לשחק בו בשבת, וכך כותב: כאשר שמענו השמועה וכו' שם כדור אל ארץ לא רחבת ידים, ינידוהו הבחורים יקלעוהו בכף או בקשת קטנה מעופלת נימון מסורגת חבלים, עי"ש.

משחק הסביבון

כתב הביה"ל בהלכות חנוכה: עי' בתשובת מהרש"ל, שכתב שראוי שהשמחה תהיה מעורבת ובלולה בשמחת תורה ואל תבטל מקביעותך. עכ"ל. ובעוונתינו הרבים יש אנשים שתחת זמירות ותשבחות שראוי להלל להשם יתברך על הניסים שעשה למו, הם מרבים בשחוק הקרטי"ן (משחק קלפים), והרבה הרעישו הספרים הקדושים על זה, והשומר נפשו ירחק מזה. ע"כ

אמנם אודות משחק הסביבון נכתב רבות בסה"ק ונביא הדברים בעז"ה: כתב בס' בני יששכר: ובזה תבין מנהג אבותינו תורה, אשר המנהג בימי חנוכה משחקים הנערים בחתיכת עץ מרובעת ועליו ב-ד' קצותיו חקוקין אותיות גשנ"ה בפירוד אות אחת לכל רוח. והעץ הזה מתגלגל על נקודת קוטב האמצעי, להורות שהמלכויות הללו המרומזים בתיבת גשנ"ה דהיינו, רומי, בבל, יון, מדי, שהמה מנוגדים ל-ד כוחות שבאדם: כח גופני, כח שכלי וכח נפשי, ומלכות הרביעית כולל הכל-ר"ת גשנ"ה. הנה כולם סובבים על המרכז נקודה האמצעית, הם ישראל-המאחדת הקצוות, ע"כ הקצוות סובבים על המרכז וכולם יתבטלו אל המרכז ואז יהפוך אל העמים שפה ברורה. ע"כ. ובס' אוצר כל מנהגי ישורון כתב:  הטעם (למשחק הסביבון – דרייזל) כי גזרו (היוונים) שלא ללמוד תורה כמו שאנו אומרים בעל הניסים : "להשכיחם תורתך", ובזמן ההוא למדו כולם בעל פה ובאגודה אחת למען יזכירו איש את אחיו פן שכח דבר, והיתה הגזירה שלא יתאספו במקום אחד אגודות אגודות. מצאו חכמים בעת הגזירה עיצה נפלאה כזו שעשו משחק דריידל להראות אויביהם אם ימצאו, ששיחקו במשחק הגלגלין (סביבון) ולא למדו ובהמצאה כזאת יכלו ללמוד וללמד, לכן נשאר לנו המשחק לזכר הנס שבעבורו לא שכחו תורת ה' שעמדה לאבותינו ולנו.

בס' טעמי המנהגים כתב: טעם שמשחקין בדרעיידל (סביבון) בחנוכה, ובפורים בגראגער (רעשן), דבחנוכה לא היתה התעוררות מלמטה רק מלעילא, כי לא עשו תשובה כהוגן, רק השי"ת ברחמיו, לכן משחקין בדרעדיל (סביבון) ואוחזין אותו מלמעלה. ובפורים שגזרו צום שק ואפר יוצע לרבים, והיתה התעוררות מלמטה, על כן אוחזין אותו מלמטה. בס' זיו המנהגים כתב: עוד נהגו הילדים לשחק בסביבון, שב-ד צלעותיו חקוקות האותיות נ, ג, ה, ש, ר"ת נס גדול היה שם(ופה בארץ ישראל נמצאות האותיות נ, ג, ה, פ,  נס גדול היה פה), וי"א שהם ר"ת נשיא גדול היה שמעון (ורמז מפרשת השבוע פ' ויגש שחל עפ"י רוב בחנוכה, ואת יהודה שלח ג' ש' נ' ה' והוא המלך המשיח, גשנה בגימטריא משיח = 358 וביגמטריא ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך וגו'.

עוד טעם שמשחקין בדרעדיל (סביבון) משום שנהפך דרכי הטבע שנמסרו גיבורים ביד חלשים וכו' ורבים ביד מעטים וכו'.