אל מול פני המנורה

מאת אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'

מנהג יחודי ויפה נפוץ הוא בקרב חלק מקהילות ישראל בנר חנוכה, שאינו שייך לעצם מצות הדלקת הנר אלא לאחריה, והוא – לישב אצל הנרות ולהביט בהם בזמן מצותן. בדברים שלפנינו נביא בעז"ה מקורות לכך. אך בריש דברינו מן הראוי הוא לכתוב את דברי ההלכה שנוגעים לראיית הנרות, ונקרא בחז"ל בשם 'ברכת הרואה'. דהיינו אדם שלא הדליק נר חנוכה וגם לא עתיד באותו לילה להדליק וכן לא הדליקו בעבורו ורואה נר חנוכה דולק, מברך ברכת 'שעשה ניסים לאבותינו וכו'. ותוס' במסכת סוכה (מו' ע"א) ביארו, שבשאר מצות כגון לולב וסוכה לא תיקנו לרואה לברך, אלא גבי נר חנוכה בלבד מפני חביבות הנס, ע"ש. ויותר מכך מצינו מצינו בשו"ע הל' חנוכה (סי' תרעז' סעי' ג') שכתב: יש אומרים שאע"ג שמדליקין עליו בתוך ביתו אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות. ומבאר הרמ"א, מפני שחייב לראות הנרות, ע"ש.  ואולי אפשר לומר שמדברים אלו נגזר המנהג להביט בנרות חנוכה לאחר הדלקתם. מנהג זה קדום הוא וכבר כתבו בספר מקור חיים לבעל ה'חות יאיר' (רבי יאיר חיים בכרך. נפטר בשנת ה"א תס"ב 1702-קצור הלכות סי' תרעב' סעי' ב') והוסיף על כך וז"ל: נראה לי שעיקר המצוה היא שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה לראות אותם לשמוח בהם כי הם ג"כ זכר לשמחה שהיו מדליקין אחר הנס כמו שכתוב והדליקו נרות בחצרות קדשיך, ולא סגי שידליק וילך לו אל מקום אחר.

בשו"ת שב יעקב (או"ח סי' כב') כתב, שלא ילך מיד לאחר הדלקת נר חנוכה לבית המדרש להתפלל מעריב, מפני שאז לא יראה הנרות אלא זמן מועט, ובמס' סופרים (פ"כ) אמרו, לומר הנרות הללו, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם וכו', דהיינו כל זמן שאין רשות להשתמש שהוא כחצי שעה יש לראותם. 

וכך כותב הגאון האדר"ת בספרו נפש דוד (ב' יד'): מצות נרות חנוכה היתה חביבה עלי עד מאוד, ולולא שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כיכולתם, והתענגתי לשבת בחדר שבו הנרות, לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס על פי עבודת הציבור, ובכל זאת ישבתי נגד פתח אותו החדר, כדי להסתכל בהם כפעם בפעם והייתי שש ושמח בהם הרבה. 

ייתר על כותב השפת אמת (מקץ שנת תר"מ – באה"ד): ימי חנוכה נותנין זכרון. ונ"ל שלזה רמזו חכמים בחידותם מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית מצויץ באמצע. כי מצות אלו מביאין זכרון שמזוזה בפתח לזכור מלכותו יתברך, ובציצית כתיב 'למען תזכרו'. ושכחה אותיות חשכה, וזכירה הוא אור, ורמז וראיתם וזכרתם, לכן גם הסתכלות בנר חנוכה מביא זכירה כמו הסתכלות בציצית. (וע"ע בס' עבודת ישראל – חנוכה)

בספר מנוחה וקדושה (עמ' קס' בהג"ה - י"ל ע"י מכון 'שערי יושר', תשנ"ד) כתב: אותם שמקדימים להדליק קודם תפילת ערבית מ"מ רצים תיכף אחר ההדלקה למהר לבית הכנסת להתפלל, גם זה אינו נכון. הא למה זה דומה למי שבא אצלו אורח הגון וחשוב ונתן לו שלום ואח"כ הניחו והלך לו לדרכו, הלא מדה היא בתורה ללמוד סתום מן המפורש ומצינו שהיו עוסקים ביציאת מצרים עד שבאו תלמידיהם וכו' והלא בחנוכה ג"כ מברכים שעשה נסים ובצד אחר היה הנס גדול יותר מיציאת מצרים כי גזירת נס חנוכה היה להשמיד ולהרוג למי שיחזיק בתורת משה, הדין נותן להתעכב איזה זמן אחר ההדלקה עם בני ביתו או בעצמו להכין לבו לשמוח על פטרוננו העומד לנו בעת צרותינו ולפחות כל זמן שהנרות דולקות, ע"ש.

ובספר אמרי פנחס (שער ד' אות ח') כתב: בחנוכה בשעת הדלקת נרות יורד אור הגנוז, ולכך יש לכל אדם לישב אצל הנרות שלו אחר הדלקה, כל החצי שעה, ולכך יש ל"ו נרות נגד ל"ו שעות ששימש אור הגנוז  לאדם הראשון והוא האור של ל"ו מסכתות, עי"ש. בהג' 'ביצחק יקרא' כתב, טוב שישהה לאחר הדלקת נרות חנוכה משום חבוב מצוה, אך אינו חייב.

אמנם ראיתי בספר 'ענינו של יום' ששאל את הגר"ח קנייבסקי שליט"א ע"ד מה שמצינו בכמה ספרים דראוי לישב אצל הנרות בחצי שעה הראשונה להדלקתם כדי לראותם ולהודות ולהלל על הניסים המתפרסמים על ידם, האם זו היא באמת הנהגה ראויה גם לבן תורה השוקד על תלמודו. והשיב: לא ראינו נוהגים כן.

ובשו"ת משנה הלכות (תניינא יא סי' תקלו') כתב, ומיהו הא גופיה דצריך לישב אצל נר חנוכה חצי שעה לא הלכתא הוא ואין לזה חיוב ומלפנים שהדליקו נרות בפתח ביתו מבחוץ לא נראה שישבו על הפתח ביתו אלא הניחו הנרות דולקים והוא רק סלסול וחיבוב מצוה.

***********

כתב בספר יסוד ושורש העבודה: ראוי להאריך בשירים ופיוטים עד משך חצי שעה עכ"פ. ואחר זה ראוי לספר לבניו ולבני ביתו הניסים והנפלאות מפי סופרים וספרים שעשה לנו עם קדוש יוצרנו ובוראינו ית"ש ויתעלה בימים ההם בזמן הזה בכדי שיתנו שבח והודאה לה' יתברך.