סופגניות ולביבות בחנוכה – מנין?

מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א

במאמר שלפנינו ננסה לחקור בקצרה אחר המנהג הנפוץ בעם ישראל לאכול סופגניות וכן לביבות  (לאטקע"ס) בחנוכה, האם יש מקור לכך. ישנם מאכלים הנאכלים במועדים שונים ומקורם בספרי ההלכה והמנהג ואפי' מפורשים בגמ' (כגון סימנים בראש השנה) אך מהיכן נובע מנהג זה?

 

הרבה ספרים הביאו מקור לכך מדברי רבינו מיימון אבי הרמב"ם1  וז"ל: אין להקל בשום מנהג ואפילו מנג קל. ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומעשים לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין הנקראים בערבי אלספינ"ג והם הצפיחית בדבש ובתרגום האיסקריטין. והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלוים בשמן זכר לברכתו. וכתב רבינו נסים במגילת סתרים כי כל מנהגי האומה באים המנהגות כמו זה. והראש בראש השנה, החלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבה. ואותם המנהגים אין לנו לבזותם ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא כי הם מעיקרים נעשים. ולא יבוזו במנהג האומה וכבר אמר הנביא ע"ה ואל תטוש תורת אמך, דת אומתך אל תעזוב, עכ"ל.

 

וכן מובא בהרבה ספרים שהמקור לאכילת סופגניות בחנוכה משום שהן מטוגנות בשמן וזכר לנס שנעשה בשמן. בספר חנוכה2  כתב: לא ידוע מהיכן נובעת אכילת סופגניות בחנוכה ויתכן שמקורה מאכילת עוגות ממולאות בגבינה.3 או שנהגו בהם לזכר נס פך השמן שהרי הן מטוגנות בשמן.

 

הגרש"ז אויערבך4 נתן עוד טעם למנהג אכילת הסופגניות בחנוכה, לפי שבחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש. ואילו את אבני המזבח ששקצום היוונים לא ידעו לטהרם וגנזום (עי במסכת ע"ז דף נב' ע"ב) והצטערו על כך. ולכן נהגו במאכלים שמברכים עליהם ברכת מעין שלוש, שבה מזכירין 'ועל מזבחך', משא"כ בברכת המזון שאין מוזכר בה המזבח ביחוד.5

 

ומעניין הוא הדבר שלגבי אכילת לביבות בחנוכה אחד המקורות לכך הוא בכדי להימנע מלומר ברכה מעין שלוש בחנוכה וכך כתב בספר מועדים וזמנים6 וז"ל: דהנה הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל ובנו הרב אברהם זצ"ל העלו בספרם, שיש לחוש בחנוכה שצריך להזכיר במעין שלוש על הניסים, ולכן דקדקו לא לאכול מזונות כלל בחנוכה, כדי לא ליכנס לספק בברכה אחרונה, ולפי"ז שפיר מצאנו טעם לאכול מאכלים מתפוחי אדמה כעין מזונות, כיון שלא אוכלים מזונות שלא ליכנס לספק בברכה אחרונה, ולמעשה כבר הכריעו הפוסקים7 שאין צריך להזכיר במעין שלש את חנוכה, ועי"ש.

 

ויש אומרים שהטעם לאכילת לאטקעס – על שם י"ג פרצות שפרצו היוונים בעזרה של בית המקדש, וכשבדקו החשמונאים את הבית ותקנו זמנית את הפרצות היו התיקונים כמו טלאי על בגד קרוע (לאטע – טלאי).

 

מקורות וציונים

1. בכ"י. נדפס בקובץ שריד ופליט – ירושלים תש"ה. מובא בס' נטעי גבריאל עמ' שיא'. ובס' שיעורי הלכות חנוכה. ובס' מנהג ישראל תורה סי' עת"ר. ועוד ספרים. 2. לר' צבי כהן שליט"א עמ' כ'. 3. עי' ברמ"א סי' תער' סעי' ב'. 4. מובא בספר הליכות שלמה – חנוכה פי"ז, אורחות הלכה. 5. א"ה וסופגניות גם אם קבע עליהם סעודה, מברך 'מזונות ו'על המחיה', (עי' שו"ע סי' קסח' ומ"ב ס"ק נט'.) דאין שם פת עליו ולכן נראה שקבעו דוקא על דבר שתמיד ברכתו האחרונה תהיה מעין שלוש. 6. חלק ח', ליקוטי הערות עמ' לו'. 7. עי' מ"ב סי' תרפב' ס"ק ב'.