כוחה של התחזקות

הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל בשיחה מוסרית בשנחאי בימי החנוכה.

נאמר בתהילים (פא) "שמע עמי ואעידה בך וגו' – לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע וגו, דבר זה ראינו בכל הדורות, ובפרט בחנוכה, שהמצב של ישראל היה כ"כ בשפלות, ונ"ב שנה אומר הרמב"ם (באגרת תימן) היו בשעבוד כזה שמשלו היוונים בהם בגופם ובבנותיהם, ועמלו בכל מיני התחכמויות לעקור מלבם את האמונה, והיו צריכים לכתוב על בגדיהם וקרן שורם: אין לנו חלק באלוקי ישראל, וזה עושה רושם בלב, משום שהעין רואה, וכלי המעשה גומרים, והיוונים שהיו חכמים גדולים להרע, ובערה בהם הקנאה עוד יותר מהמצרים במצרים, כי עדיין לא היה לנו אז את התורה,

ולכן מבואר בטור (או"ח סי' תר"ע) שחנוכה נקבע בעיקר להודות, ולא כמו פורים, שבפורים היתה הגזירה על הגוף, בעבור שחטאו בהנאות הגוף, וכאן היה החטא בעד ההתרשלות בעבודה, וע"כ כל הגזירות היה בעיקר על שמירת הדת, והיוונים כבר משלו אז על הכל, וכך היה המצב נורא מאוד מבלי שום נצנוץ של אור וזיק של תקוה, מצב נורא מאוד, קשה לתאר את מוראותיו, ממשלה לגוים על הכל. ובפתאום נתעורר מתתיהו ואז נהפך הכל, ורואים מזה עד כמה יש ב"כוחה של התעוררות" לאדם אחד לפעול עולמות חדשים,

וזה עולמות חדשים ממש! וגם רואים שמהתרשלות ח"ו יכולים לברוא ג"כ עולמות של הרס וחורבן, והלא אותו יהודה המכבי, היה גם קודם ההתעוררות של מתתיהו, ובכל זאת הוא לא היה מסוגל לעשות כלום, והמאורעות הנוראות הרי היו בכל מוראותם וברגע אחד נעשה לגיבור איום ששאגתו כשאגת אריה כמסופר עליו, ובהתרשלות לא היה יכול לעשות כלום, כי כך נכתב: "התעיף עיניך בו ואיננו". וכך צריך להיות המתח בעסק התורה, ששום הסחת דעת לא צריכה להיות, ואם לא שומרים על המתח שלא יהיה היסח דעת, באופן כזה, אפשר לאבד את הכל ח"ו. והרי מתתיהו היה יחידי, וזכה לעזר ה'. גדול כזה בהתעוררותו הוא, וכן רואים מהמסופר בגדעון שאמרו לו: "לך בכוחך זה"! ובשביל יחידי נברא העולם כולו ולהפוך את המצב מקצה אל קצה, כמה זה מעודד וכמה זה מחייב אותנו להתחזקות בעבודת ה' כימים ההם בזמן הזה.

 

(מרשימת א' התלמידים בגלות שנחאי)