משנה תורה - הלכות חנוכה פרקים ג' ד'

הלכות חנוכה פרק ג

 

א בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות.  וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם.  וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה-עד החורבן השני.

 

ב וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה.  ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים-עד שכתשו זיתים, והוציאו שמן טהור.

 

ג ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מלילי חמישה ועשרים בכסליו, ימי שמחה והלל; ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות.  וימים אלו, הן הנקראין חנוכה.  והן אסורין בספד ותענית, כימי הפורים; והדלקת הנרות בהן, מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

 

ד כל שחייב בקריאת המגילה, חייב בהדלקת נר חנוכה; והמדליק אותה בלילה הראשון, מברך שלוש ברכות:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה; ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה; ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וכל הרואה אותה, מברך שתיים-שעשה ניסים לאבותינו, ושהחיינו.  ובשאר הלילות, המדליק מברך שתיים, והרואה מברך אחת-שאין מברכין שהחיינו, אלא בלילה הראשון.

 

ה בכל יום ויום משמונת הימים האלו, גומרין את ההלל; ומברך לפניו, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לגמור את ההלל-בין יחיד, בין ציבור:  אף על פי שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים, מברך עליה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב-שכל ודאי של דבריהם, מברכין עליו.  אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק, כגון מעשר דמאי-אין מברכין עליו; *ולמה מברכין על יום טוב שני, והם לא תיקנוהו אלא מפני הספק-כדי שלא יזלזלו בו.

* השגת הראב"ד: ולמה מברכין על יו"ט שני וכו'. א"א זה הטעם לאביי, אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב ע"ה מעשרין הם, אבל ספק אחר אפילו בדרבנן מברכין:

 

ו  ולא הלל חנוכה בלבד, הוא שמדברי סופרים, אלא קריאת ההלל *לעולם מדברי סופרים, בכל הימים שגומרין בהן את ההלל.  ושמונה עשר יום בשנה, מצוה לגמור בהן את ההלל; ואלו הן-שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, וראשון של פסח, ויום עצרת.  אבל ראש השנה ויום הכיפורים, אין בהן הלל, לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתרה; ולא תיקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל.

* השגת הראב"ד: לעולם מדברי סופרים וכו'. א"א ויש בהם עשה מדברי קבלה השיר יהיה לכם:

 

ז  מקומות שעושין ימים טובים שני ימים, גומרין את ההלל באחד ועשרים יום-בתשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים של פסח, ושני ימים של עצרת.  אבל בראשי חודשים, קריאת ההלל מנהג, ואינה מצוה; *ומנהג זה, בציבור.  לפיכך קוראין בדילוג; ואין מברכין עליו, שאין מברכין על המנהג. ויחיד, לא יקרא כלל; ואם התחיל, ישלים בדילוג כדרך שקוראין הציבור. וכן בשאר ימי הפסח, קוראין בדילוג כראשי חודשים.

* השגת הראב"ד: ומנהג זה בציבור וכו'. א"א זה אינו כלום וכבר כתבנו עליו. ומה שכתב ליחיד שהתחיל לקרוא בדילוג  לא אמר כלום אלא יקרא כמו שירצה וחותם כחתימת הציבור, עכ"ל :

 

ח  כיצד מדלגין:  מתחילין מתחילת ההלל, עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח); ודולג ואומר "ה', זכרנו יברך . . ." (תהילים קטו,יב), עד "הללו יה" (תהילים קטו,יח); ומדלג ואומר "מה אשיב, לה'" (תהילים קטז,יב), עד "הללו יה" (תהילים קטז,יט); ומדלג ואומר "מן המצר, קראתי יה" (תהילים קיח,ה), עד סוף ההלל.  וזה הוא המנהג הפשוט; ויש מדלגין דילוג אחר.

 

ט  כל היום, כשר לקריאת ההלל.  והקורא את ההלל למפרע, לא יצא; קרא ושהה, וחזר וקרא-אף על פי ששהה כדי לגמור את כולו, יצא.  ימים שגומרין בהן את ההלל, יש לו להפסיק בין פרק לפרק; אבל באמצע הפרק, לא יפסיק.  וימים שקוראין בהן בדילוג, אפילו באמצע הפרק, פוסק.

 

י  כל יום שגומרין בו את ההלל, מברך לפניו; ומקום שנהגו לברך אחריו, מברך.  כיצד מברך:  יהללוך ה' אלוהינו כל מעשיך, וחסידיך וצדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל, ברינה יודו לשמך-כי אתה ה', לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר, ומעולם ועד עולם, אתה האל.  ברוך אתה ה', המלך המשובח המפואר, חי וקיים, תמיד ימלוך לעולם ועד.

 

יא  יש מקומות שנהגו לכפול מ"אודך, כי עניתני" (תהילים קיח,כא) עד סוף ההלל, כופלין כל דבר ודבר שתי פעמים.  ומקום שנהגו לכפול, יכפול; ומקום שנהגו שלא לכפול, אין כופלין.

 

יב  מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים, כך היה:  אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל, מתחיל ואומר הללו יה, וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר הללו עבדי ה', וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר הללו את שם ה', וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, וכל העם עונין הללו יה.  וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל, הללו יה מאה ושלוש ועשרים פעמים-סימן להם, שנותיו של אהרון.

 

יג  וכן כשהקורא מגיע לראש כל פרק ופרק, הן חוזרין ואומרין מה שאמר.  כיצד:  כשהוא אומר בצאת ישראל ממצריים, כל העם חוזרין ואומרין בצאת ישראל ממצריים; והקורא אומר בית יעקוב מעם לועז, וכל העם עונין הללו יה; עד שיאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוניי, וכל העם חוזרין ואומרין אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוניי.  וכן כשיאמר הקורא הללו את ה' כל גויים, כל העם חוזרין ואומרין הללו את ה' כל גויים.

 

יד  הקורא אומר אנא ה' הושיעה נא, והן עונין אחריו אנא ה' הושיעה נא-אף על פי שאינו ראש פרק.  הוא אומר אנא ה' הצליחה נא, והן עונין אנא ה' הצליחה נא; הוא אומר ברוך הבא, וכל העם אומרים בשם ה'.  ואם היה המקרא את ההלל קטן, או עבד, או אישה-עונה אחריהם מה שהן אומרין, מילה מילה בכל ההלל.

 

טו  זה הוא המנהג הראשון, ובו ראוי לילך; אבל בזמנים אלו, ראיתי בכל המקומות, מנהגות משונות בקריאתו ובעניית העם, ואין אחד מהם דומה לאחר.

 

הלכות חנוכה פרק ד

 

א  כמה נרות הוא מדליק בחנוכה-מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין, בין שלא היה בו אלא אדם אחד.  והמהדר את המצוה, מדליק נרות כמניין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים.  והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה, אחד.

 

ב  כיצד:  הרי שהיו אנשי הבית עשרה-בלילה הראשון, מדליק עשרה נרות; ובליל שני, עשרים; ובליל שלישי, שלושים; עד שנמצא מדליק בליל שמיני, שמונים.

 

ג  מנהג פשוט בכל ערינו בספרד, שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות-בין שהיו אנשי הבית מרובים, בין שהיה אדם אחד.

 

ד  נר שיש לו שני פייות, עולה לשני בני אדם.  מילא קערה שמן והקיפה פתילות-אם כפה עליה כלי, כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד; לא כפה עליה כלי-נעשית כמדורה, ואפילו כנר אחד אינה נחשבת.

 

ה  אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם שקיעתה-לא מאחרין, ולא מקדימין.  שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק; וכמה הוא זמן זה, כמו חצי שעה או יתר.  עבר זמן זה, אינו מדליק.  וצריך ליתן שמן בנר, כדי שתהיה דולקת והולכת, עד שתכלה רגל מן השוק; הדליקה וכבתה, אינו זקוק להדליקה פעם אחרת.  נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק-אם רצה לכבותה או לסלקה, עושה.

 

ו  כל השמנים וכל הפתילות, כשרות לנר חנוכה, ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה, ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות.  ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה, מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה, בין בשבת בין בחול; ואפילו לבדוק מעות, או למנותן לאורה-אסור.

 

ז  נר חנוכה, מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח, על שמאל הנכנס לבית-כדי שתהיה מזוזה מימין, ונר חנוכה משמאל; ואם היה דר בעלייה, מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים.  ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה-לא עשה כלום, לפי שאינו ניכר.

 

ח  בימי הסכנה, מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים; ואפילו הניחו על שולחנו, דייו.  וצריך להיות בתוך הבית נר אחר, להשתמש לאורו.  ואם הייתה שם מדורה, אינו צריך נר אחר; ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה, צריך נר אחר.

 

ט  נר חנוכה שהדליקו חירש, שוטה, וקטן, או גוי-לא עשה כלום:  עד שידליקו מי שהוא חייב בהדלקה.  הדליקו מבפנים, והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו-לא עשה כלום:  עד שידליקנו במקומו.  אחז הנר בידו ועמד, לא עשה כלום, שהרואה אומר, לצורכו הוא עומד. עששית שהייתה דולקת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה, ומברך, ומדליקה-שההדלקה היא המצוה, לא ההנחה.  ומותר להדליק נר חנוכה, *מנר חנוכה אחר.

* השגת הראב"ד: מנר חנוכה לנר חנוכה וכו'. אמר אברהם על ידי קינסא:

 

י  חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות, צריכה שני נרות, שלא יאמרו העוברים ברוח זו, לא הניח נר חנוכה; אבל אם היו ברוח אחת, מדליק באחד מהן.

 

יא  אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו, אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו; אין לו בית להדליק עליו בו-צריך להדליק במקום שנתארח בו, ומשתתף עימהן בשמן.  ואם היה לו בית בפני עצמו-אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו-צריך להדליק בבית שהוא בו, מפני העוברין.

 

יב  מצות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאוד; וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו, על הניסים שעשה:  אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה-שואל, או מוכר כסותו; ולוקח שמן ונרות, ומדליק.

 

יג  הרי שאין לו אלא פרוטה אחת, ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה-מקדים שמן להדליק נר חנוכה, על היין לקידוש היום:  הואיל ושניהם מדברי סופרים, מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס.

 

יד  היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום-נר ביתו קודם, משום שלום ביתו:  שהרי השם נמחק, לעשות שלום בין איש לאשתו.  גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר "דרכיה, דרכי נועם; וכל נתיבותיה, שלום" (משלי ג,יז).