שירת העכבר

כעת נתבונן קצת בחיי אחד מיצורי הבורא בעולמו הרב-גונים, אחד השרצים, והוא- העבר. מה הם חייו וכיצד הוא חי?! חייו תמיד תחת האדמה, בחושך ואפלה, ואם פעם יוצא הוא ממחבואיו ליהנות מאור העולם ולשאוף אויר צח, נרדף הוא בחימה שפוכה על ידי שונאו הנצחי- החתול, התופס אותו ומשחק בו באכזריות נוראה. ואם עולה בידי העכבר להנצל מצפרני החתול, גדולה היא שמחתו: הנה, חי אני!

אילו חיים מוכנים לו? חיים אומללים, בחשכת עומק האדמה. אף על פי כן, שמחתו היא כל כך רבה, שהוא שר לבורא עולם שירה גדולה ונפלאה על חייו שזכה בהם, זה עכשיו.

כי הנה אמרו חז"ל בפרק שירה: עכבר מה הוא אומר? – ארוממך ה' כי דיליתני ולא משחת אויבי לי. אותה השמחה שהיתה לדוד המלך החסיד, במעמד קודש חגיגי של הכנת חנוכת בית המקדש, אותה השמחה –מרגיש ושר גם העכבר בהנצלו מהסכנה שארבה לו לקפח חייו – חיים אפורים במחשכים.

ובכן רואים את יקרת החיים אצל שפל-היצורים, קל וחומר, כפול ומכופל אלפי רבבות, כמה גדולה צריכה להיות שמחת החיים של בחיר הנבראים, שחייו ומעשיו – לפי חשיבותם וערכם של כל אחד – מקיפים את כל הבריאה?! בכל הבריאה אין ערך שיהא בכוחו להתמודד עם יקרת החיים – "כל אשר לאיש יתן בעד נפשו", היפה והנהדר בכל היצירה- הרי הם החיים. חיי האדם – הם אושרו ועושרו הגדולים ביותר. "מה יתאונן אדם חי – די שהוא חי".

(ספר הליכות חיים)