ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור

איתא בגמ' ר"ה (טז' ע"א): אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני, וע"ש. מבוא' מהגמ' שהטעם שאנו תוקעין בראש השנה בשופר של איל, בכדי להזכיר את עקידת יצחק. ולכאו' כשנתבונן היטב בכמה מן הדברים הנהוגים בר"ה הם בכדי להזכיר זכות העקידה. א. תוקעין בשופר של איל כמבוא' לעיל. ב. קורין בתורה בר"ה פרשת העקידה ומבוא' ברש"י במגילה (לא' ע"א) הטעם וז"ל: ועקידת יצחק מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט. ג. הטור (בסי' תקפג') כתב: ואוכלין ראש כבש והריאה לומר נהיה לראש ולא לזנב והריאה לפי שהיא קלה והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק. (ועי' בשו"ע שם). ד. המ"ב (תקפג' ח') כתב בטעם המנהג של 'תשליך', משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. ה. קודם חתימת ה'זכרונות' אנו אומרים: כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך, ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית. ו. גם השלכה מעשית הלכתית אנו מוצאים בהקשר לכך לגבי ברית מילה בר"ה, כתב השו"ע (סי' תקפד' סעי' ד'): מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר. וביאר במ"ב הטעם: דכך הסדר, ברית אברהם (שהיא המילה) ועקידת יצחק, וכדאמרינן במס' ר"ה (לעיל), למה תוקעין בשל איל, כדי להזכיר אילו של יצחק, וע"ש. העולה לנו מאלו הדברים, שבראש השנה אנו מרבים להזכיר ולהזכר בענין העקידה שתעמוד לנו לזכות. ולכאו' מדוע דוקא בראש השנה?

איתא בפסיקתא רבתי (פ"מ – באה"ד): מיד ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה (שם שם י"ד) א"ר ירמיה אמר לו רבונו של עולם גלוי היה לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק אילו השבתי אותך לא היה לך מה להשיבני שהייתי אומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כ"א י"ב) ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולא השבתי אותך אלא עשיתי עצמי כאלם וכחרש ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו (תהלים ל"ח י"ד) כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא (תשוה) [תשים] להם. ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום [וגו'] (בראשית שם) מהו היום כהיום מפני שר"ה היה אמר לו הקב"ה וכך אני עושה, אמר לו אברהם השבע לי מיד בי נשבעתי נאם ה' (שם שם ט"ז) הוי בחדש השביעי אמר רבי ברכיה בירחא דשבועתא, וכו'. מהו אחר נאחז בסבך (בראשית שם) אמר לו הקדוש ברוך הוא ראה מה לפניך בניך העומדים אחריך כשיהיו מסובכים ונאחזים בעבירות מה הם עושים בקרניו נוטלים את הקרנות האלו ותוקעים בהם ואני נזכר עקידתו של יצחק ומזכה אותם בדין ומה עסקו של שופר כאדם שמכניס בזו ומוציא בזו כך בניך אפי' יש להם כמה קטיגורים אני מכניס בזו ומוציא בזו וכו' , ע"ש. ואיתא בילקוט שמעוני: ויבא אברהם לספוד לשרה כששב אברהם מהר המוריה בשלום חרה אפו של סמאל שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם מה עשה הלך ואמר לשרה לא שמעת מה נעשה בעולם אמרה ליה לאו אמר לה לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה התחילה בוכה ומיללת שלש בכיות כנגד שלש תקיעות שלש יללות כנגד שלש יבבות ופרחה נשמתה ומתה.

וראיתי שהביא בספר תורה שלמה בשם אבות דרבי נתן (כתב יד) עה"פ 'ויעלהו לעולה תחת בנו'. אמר ר' יצחק היה לו לאברהם איל זכר, שהיה הולך בראש הצאן ושמו יצחק, ורץ גבריאל והביאו לפניו והעלהו לעולה תחת בנו, ואותו היום ראש השנה היה ועשה ממנו חמש מצות, נטל קרניו ותקע בהן, צמר לתכלת, עורו לתפילין ומזוזות וע"ש. א"כ מבוא' שעקידת יצחק היתה בר"ה ולכן אנו עושין לכל הנ"ל.

ובפרקי דרבי אליעזר (פ"ל) איתא: ר' חנניא בן דוסא אומ' אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו' קרניו של איל של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ. וברש"י בפ' וירא (כב' יד') עה"פ 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' כתב: ומדרש אגדה ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה.