דמעות שנושרות

תשמעו שיפור מדברים ללב ברוח סיפורית

פורסם ברובו בבית נאמן, ד' מרחשוון תשע"א לפרשת וירא

"כי ידעתיו [לשון חיבה], למען אשר יצווה את בניו" [פרשת וירא]

 שלא יכנס האדם לדרגת ירא ה' וצדיק,

 גם אם יעסוק בתורת השם ובעבודתו,

 אלא אם הוא משגיח בעין פקוחה על בניו, 

שישמרו דרך השם.

 ['חינוך מלכותי' בשם 'תפארת בנים']       

שניהם עמדו המומים מול רכב האספנות, שמוזיקה רועשת בקעה  מתוכו. "זה... הוא?" פלטה טובי, נרעשת מאוד. "זה הוא". אישר אפרים בניד ראש כאוב. למרבה הצער, אכן- כן, העב"ם הזה – זה הוא, בן השכנים של הוריה. בחורונצ'יק בן שבע עשרה, מבית טוב. כל כך טוב. דוגמא לכל השכונה. אשרי יולדתם. כבכל בני המשפחה המפוארה, עטרו אותו פעם פאות חינניות, ותום וטוהר אינסופי. כעת פאותיו נסתרו או נגזרו, חולצתו הפכה לטריקו זול, והדמעות שם, בודאי, הוי, השם, אמא שלו מתנדבת ומקרבת רחוקים, והיאך זה רחק הוא?! - - - 

הרוח פרעה בחולות, והוליכה סודות בהרים.  הכל היה אפל מדי. שחור. מאיים. תמימונת שכמותה. לא ידעה שאפרים לא רצה לספר לה על שני בני דודים שלה שהם בחורי חמד לשעבר; לא ממש מקפידים על חזרת הש"ץ, לא ממש נרתעים מהכשר מפוקפק, ואשר במו אוזניו שמע את פניני השקפותיהם 'שהתיישרו' מאוד לאחרונה. הוא לא רצה לרכל על קרוב משפחה אחר, ש'מעביר' כרטיס דרך קבע באיצקוביץ או בזכרון מוישה או לחילופין – בהר מירון, וחבר שלו, השפיץ שבשיעור, שתכנן להפיץ מעיינותיו חוצה ולמסור שיעור בדף היומי בבורסת היהלומים, היום... ובכן לעולם לא מפסיד, ודווקא שם, את העבודה היומית; פלאפון לא כשר מונח בכיסו, וכל תועבות העולם מרטטות בו. הוי, כמה הוא היה מנגן אשרי מי שהוא בשם, ואוי לו למי שלא שפר מזלו, ונאלץ להיות בורסקי נבזה... ככה הוא היה רומז, החבר -  "בורסקי". 

 עגמומיות נשבה בבית הצעיר, שעה שמישהו נקש בדלת. 

טובי מהרה לנגב את הדמעות. נאיבית אחת, את פשוט תלושה ולא יודעת מה קורה בחוץ.  איך אמר לה אמש, אפרים? "תקלטי, טובי. למרות שאנחנו בני עשרים וחמש, ההבדל בינינו לנוער ההווה, הוא שנות דור!" 

"ביצים", אמר הצעיר שבפתח הדלת. משקפיים שחורות וממוסגרות היטב, חולצה צבעונית, קוצים בשערות. פעם זו היתה תחפושת פורימית. הפרצוף מוכר. מדי מוכר... אותו גוון של קול עמוק... המגירה חרקה, שעה שפשפשה בקרביה למצוא את המזומנים. הוא...מי זה... נו... מאתיים אחוז הוא משתייך למותג האמקורשטייני, הנודע לתהילה. בטח! יודי. אחיה של יוטי אמקורשטיין! מאתיים אחוז! כבנות הבכורות, היינו מטפלות בהם, בזאטוטים החמודים, ביחד. הופ-הופ-הופ. יתכן מאוד שהוא העפיל  כבר לגיל  שש עשרה, הגיל החכם מכל אדם, כידוע. 

"בבקשה, גיברת", מנומס. מגיש קבלה. באותיות שבורות היא מזהה את חתימתו של 'י. אמקורשטיין'. 

היא מעיפה את הדלת. הלומה. היתה לו כיפה בכלל? מעיפה את הביצים אל השולחן הלבן. מעיפה את העודף. האבא אברך משי כפשוטו. האמא מורה נערצת. הגיסים משכמם ומעלה. וביוטי תמיד זרם דם כחול. אי-אי-אי. 

וביום כאוב אחד, הבת של השכנים מסלסלת בשערותיה, ועוברת מהסמינר למכללה תמוהה כלשהי. רעותה מרחיקה נדוד ל...'חו"ל' הנכספת. סיפורים משונים. עולם רועד. בנו של רב הקהילה. בתו של. אחות של. הם מאיישים עמדות של טלמרקטינג. הם מוכרים פלאפונים ומוצרי צריכה. הם מנהלים בחיוך יחסי ציבור. הם אנשי קשר. שליחויות. מכירות. הם יוצאים מהקונכיה. מתנערים מהגטו. הם יוצרים מודל. יהיה להם כסף. תהיה עצמאות. הם יחברו עולם הזה והבא גם יחד. הם יתחדשו. הם יבינו את החיים על אלפי צפונותיהם. הם גדולים, גדולים מהחיים- - - 

הם מתמצאים ברזולציה, ומגהבייט, יש להם מושגים בקידוד, בקילומטראז', במרלבורן או בנקסט מהדיוטי פרי, במסעדות יוקרה, בלובי מזמין... יש להם חברים ורֵעים, ורָעים... אהה, השם אלוקים!  כמה ילדים צדיקים הולכים לך, ילדים של מלך מלכי המלכים! 

"את מבינה,אסתרק'ה", שוחחה עם אחותה שמעבר לקו, נסערת, "פתאום צומחות בבתים בעיות. פתאום נקרעים נערים, נתלשות נערות, מתערערים יסודות. ארץ ושמים מזדעזעים". כמה מרות הן הדמעות שנושרות. עמוסות תהיה. דחוסות צער. מתפללות לכבוד שמים. 

ואסתרק'ה הוסיפה: "מה אני אגיד לך? כמעט אין בית אשר אין בו... פעם היינו יודעות בשקט שלמשפחה ההיא...קרה דבר נורא... והיום? ממשפחות של זרע ברך השם – פתאום צומחים נטעי בר פראיים"...

ובלילה אחד, זה הגיע קרוב אליה ממש. בדיוק כשהעלים העבירו אוושה מחזקת בענפים, שרים לגזע את שיר השייכות העוצמתי. עלעל הסתנן דרך חרך צר של התריס, ולאוזניה גונבה השמועה. אח שלה, עצמה ובשרה, מסולק מן הישיבה ליומיים, ועוזב אותה לצמיתות. המדרון חלקלק ומפתה. זרועות הרחוב פורשות לקראתו חסות מגוננת ואימתנית, ובצער רב וביגון קודר היא ממררת בבכי: 

"הבנים דומים לאחי האם, אפרים. מה עושים? תגיד, מה עושים?!"

מהחלון משתקף הרקיע, זרוע בכוכבים טובים ומאירים. רק שלא יבוא ענן אפרורי ויקדיר את האופק. יעמעם את הבוהק. יסתיר. יסתור. השם!!!

 היא מביטה במלאכיה הנמים בחדר הילדים הפשוט. אח, איזה חמוד מוישי בן הארבע, ישמרהו הקל,  שרץ אחרי הדבורה העוקצנית, מנפנף ב'מסורת' שלו, כי החיות הרי מפחדות ממי שלומד תורה; כמה מתוקה חוהל'ה שמשריינת לעצמה את המטפחת של אמא, ומטפלת יפה ויהודי בבובות בית-יעקב. טובי מיטיבה את שמיכותיהם, נושקת מעדנות. 

ומצטמררת בשנית; באמת, מה עושים?!!!

◄◄◄

העולם היום, ישמרנו השם, מלא בנסיונות נוצצים. נסיון  שמגיע עם צלופן מבטיח, כאילו מתנה חביבה, אבל אין שום אזעקה מחרישת אוזניים, שתזהיר – הי,  זו קטיושה ארוזה; הי, אלו חיידקי אנתרקס בתוך המעטפה עם השטרות; הי, זה המבול הנורא בצורת גשמי ברכה...

זה לא נכון שנערים נתלשים, ונערות יורדות מהפסים. זה כן נכון ובוכה שיש גם מבוגרים שפתאום מתערערים, רחמנא ליצלן. מבול שוטף את הרחובות, ואילולי תיבת הנוח  - אלו בתי המדרשות, אין אפשרות לשרוד! היום, לא זקוקים למוכיחים בשער ולנביאי זעם שיאותתו באצבעותיהם אנה ואנה, היום כבר המציאות זועקת!!! 

להלן ליקטנו כמה עצות וסגולות, מה בידינו לעשות, כדי להוות כלי קיבול לברכתו של הבורא; במה נשתדל, כדי שהפתח יהיה חד ויציב כמו של מחט, כדי שה' הטוב יפתח ליבנו בתורתו – כאולם.  

אין אלו העצות הרגילות והמקובלות בחינוך ובחיוך ובעקביות ובדרכי ענישה ובעידוד ונתינת אמון וב... כל מה שממילא כולנו מקיימים ומיישמים על הצד הטוב ביותר זה עידן ועידנים. כאן הבאנו לקט קטן, למניעת שכחה. שהרי, הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. אז בואו נבדוק יחד, מה עושים???!!! איככה נוכל להחדיר יראת שמים בלבבות הטהורים שהופקדו בידינו, תוך תקווה שאנחנו את שלנו – נעשה. 

א. לא נכון שדוגמא אישית היא אחת הדרכים לחינוך, זו הדרך היחידה! [חוברת 'פתחה בחכמה'] אמא, אל תכעסי על אובדן כסף [לפחות לא בגלוי], ותגידי לילדים ברגשה 'טוב לי תורת... מאלפי זהב וכסף"; אבא, אם אתה קוצף על משהו, כאילו מישהו אשם, איך תוכל לדקלם לצאצאיך: 'שהכל – הכ-ל לטובה"?! 

ב. סגולות ליראת שמים: נטילת ידיים בשחרית, החל מהימים הראשונים...כיפה, ציצית – כל אחד כמנהג רבותיו.  טהור מאוד, שישמע הצאן דברי תורה. לא חבל להלעיט את ילדינו בסיפורי חול, כשאפשר בקלות להחדיר בהם את אגדות חז"ל הממלאות את הנשמה? ואגב, אליכם אנשי הדידקטיקה המודאגים אקרא, שימו לב כמה מטרות  מסומנות מראש מצויות בסיפורים המתוקים הללו! 

ג. מפורסם מאוד נושא ה'לא להתבלט'. הצניעות של האישה – מצמיחה כהנים גדולים... אם אשתך זוכה להיות בירכתי ביתך, בניך יזכו להיות כשתילי זיתים סביב לשולחנך. הלוואי.  

ד. אנחנו, הרי, מעונינים מאוד שהתפוח לא יפול רחוק מן העץ, [בהנחה שה'עץ' הוא נפלא ומהווה דוגמא איכותית.] לכן צריך להנדס את העץ הזה היטב; סטיה קלה וכמעט בלתי מורגשת בתחילה – עלולה להיות הרת-אסון בהמשך! לכן נחזק בנו את היסודות. אם לא ברור לנו, למשל, למה יום כיפור המענה הזה – הוא בעצם יום של שפעת – אהבה; ולמה נקל – משיקול אישי נטו – להשקיע בסוכה של שבעה ימים [שמזכה במצוות נצח], מאשר בדירה המיועדת רק לשבעים שנה; ואיך העובדה שיש כל כך הרבה צרות בעולם, מסתדרת עם זה שיש לנו אבא שרוצה ויכול להיטיב; ולמה צריך להתפלל ולבקש, אם השם ממילא רואה ויודע [ומייצר] הכל? ולמה תפילה זו חוויה  מתוקה כל כך? ולמה אברך ורע לו, לעיתים, ואיש –העולם הפתוח וטוב לו? האם יתכן שמי ששומע בקול השם – יפסיד? ולמה באמת אשרינו???!!! אם לא ברור לנו - אנחנו מוכרחים לברר!  ואנחנו מוכרחים להרגיש את התשובות – לא רק לדעת! נזכור, קל יותר לסתום פרצות בנו, מאשר לעמול על בנין שלם שמתרועע, חלילה; קל יותר ליישר את הגזע ברכותו, מלעמול על ענפיו הסוררים...

חשוב ללמד אותם [ואותנו] אהבת השם לעמו, יקרת עם ישראל, כוחם של וידוי וסליחה, עומקה של תפילה. 

ה. להגדיר כוון ויעד. נסתכל לעצמינו בתוך הלב עמוק, ונחשוב לאיזה כיוון הכי משתלם לפעול. כידוע, לא שייך שחבר כנסת אחד יפעל לטובת השמאל והימין גם יחד; חייבים להגדיר יעד – אי אפשר לנסוע בו זמנית לכוון הצפון וגם לדרום. כך - אין אהבת עולם הזה ואהבת עולם הבא יכולות לשכון יחד באהבה...

איננו יכולים לאהוב את העולם הזה בלב ובנפש; [אי אפשר לאהוב אותו על שלל אופנותיו, קינוחיו, שעשועיו, פרסומותיו, קריירותיו ונהנתנותו], לזרוק כמה פרוטות לשמים, ולקוות שמתוכן יצמח איזה שמואל הנביא קטן של מסירות נפש. אמא לא יכולה לפתח קריירה ולחתום הוראת קבע בעולם, ולקוות שמתוך הבלונים הללו יגיחו ילדים אוהבי השם, יראי אלוקים, אנשי אמת וכו' וכו', כמו הגדולים העצומים שלנו, שצמחו מתוך מסירות נפש יהודית ומקודשת. חייבים סדר עדיפויות! 

מותר לחיות בו, בעולם הזה; אסור ל'מות' ולמסור נפש עליו! [נפש, תרתי משמע]. 

ו. כשאת בוררת אורז וקשה לך, או כשאת מאמצת עיניים בבלישה אחר תולעת שלא תהיה, או אם הגבלת ההכשר – מייגעת אותך -  תדעי שיש כאן נדבך חשוב ואחראי עד מאוד, כדי שלבם של צאצאינו לא יהיה סתום! כשרות המאכלים היא בסיס! ניזהר כך בכל הדברים שזוכים לעבור את מפתננו ולהכנס לביתנו הטהור.[רק היוצא מן הטהור – טהור], עיתונים, מוזיקה, מושגים וכדו'... 

ז. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה; תפילה, תפילה! לפרט לפני השם, לספר לו. זה לוקח זמן? זה יחסוך זמן! תשאלו כל הורה למתבגרים, ולא רק. ואגב, כדאי מאוד לחבר כל תפילה שלנו – בכל נושא -  לרוחניות. כך יש לנו הרבה יותר סכויים. [לדוגמא: השם, תזכה אותנו לגדל את ילדינו – לכבודך.]  כדאי לקבוע זמן מיוחד בו נשפוך כמים ליבנו על צאצאינו. אמו של החפץ חיים אמרה בפשטות, שבכל עת מצוא, היתה  נוטלת את התהלים ומבקשת שישראל מאיר יגדל להיות יהודי טוב. ואנחנו, שאם נחפש את העת מצוא – לא ממש נמצא, כדאי שנקבע לעצמנו זמן, שלא נשכח. אולי בעת הכנת הארוחות, אולי בשעת תליית הכבסים, אפשר בעת הגיהוץ או התפירה או... אף פעם זה לא הרבה מדי להזכיר אותם בבקשותינו! 

ח. הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים. זו גמרא מפורשת. כשאת מצחצחת את הפמוטות – חשבי עליהם, על הצאצאים, והתפללי את המחשבה. 

ט. ותמיד תהיה תפילה זו שגורה בפי האב והאם, שיהיו לומדי תורה, צדיקים ובעלי מידות טובות. ויכווין מאוד בברכת התורה, באהבה רבה ובאמרו 'לא ניגע לריק'. [משנה ברורה]. 

י. המתפלל על חברו – נענה תחילה. וכשנהיים צינור לשפע ישועות – בהכרח שהצינור גם מושפע... כדאי להתרגל, בלי קשר לישועות שלנו, לחוש בצערה של השכינה מול כל מי שעזב את באר המים החיים. לכאוב את כאב התלישה, לבַכּות את בכי הניתוק. 

יא. בכל פעם שאנחנו רווים נחת מצאצאינו הצדיקים הקטנים [או הגדולים], שואפים לקרבנו את ה'ערליכקייט' של העילויים שלנו, ובטוחים שבדיוק מהבית הזה צומח גדול הדור הבא – לצד ההודיה המתפעמת, נזכור לבקש על העתיד! ובכלל, הרגל נפלא הוא להודות להשם על חסדיו המורעפים. מי שמודה – מקבל עוד...

יב. חום. שמחה בבית. אוירה של פרגון, של אחווה, של 'אחיזת אצבעות'!

שימו לב. רבים מגדולי ישראל מציינים בספריהם שפינוקים של אמא ועידודים של אבא – נתנו להם את הכוח! עדיין לא נתקלנו במי שמציין שפניו חמורות הסבר וחגורתו של אבא – היו המצליף ללימוד, או שחוסר סבלנותה של אמא וההשתלמויות שנשפו בעורף – היו משתלמים במיוחד...

ושנבין, מדובר בגדולים! באנשים שלכאורה אמורים, מרוב אהבת התורה, להתגבר על כל המשוכות, ולשגות באהבתה תמיד...

יג. חייבים חוויות! [חוה – על שם החוויה, אומר הגרש"ר הירש]  אדם מחפש סיפוק. הוא יהיה מוכרח למצוא אותו באיזשהו מקום. עדיף שימצא אותם בבית פנימה, ולא יאלץ לפזול החוצה. 

לילדינו המתוקים יש יצר הרע בלבד; ואנחנו – בקושי מסתדרים גם עם היצר הטוב שבנו... עלינו להאהיב ולחבב את המצוות. לעשות עסק מהתורה. לחבר אותם חזק לאילן החיים הזה, לשורשיו החזקים.  וכי אנחנו היינו מסוגלים לעשות ולעשות, כשקשה ומייסר ואין טעם ממתיק? אפילו הרמב"ם הקדוש מורה צעד צעד איך לחנך לתורה. לתת ממתק, להעניק פרס, עידוד. אווילי לאמר לילד שהולך ללמוד, והלימוד קשה לו, ש'תזכה כפרס להתדבק בחוכמה העליונה'. אל דאגה.  מתוך שלא לשמה, יזכו בס"ד לשמה...

דוגמאות? אמו של הגר"י הוטנר, כמדומה, הצפינה את תעודות ההצטיינות של בנה בקופסת התכשיטים שלה; היתה אם שחידשה בגד לכבוד ה'סיום' של הבן היקר. עוגות, מאכלים ערבים, קניות מהנות, כרזות, תוכניות, טיולים – להשתדל שהחוויות תהיינה  מחוברות לקדושה.  הדברים קוראים במיוחד ליצירתיות שבינינו, וגם לנשים ה'פשוטות מאד' שניחונו , בכל זאת, בבינה היתרה... 

יד. אומרים, שבצעירותינו, אנו מקריבים את הבריאות לכבוד הכסף, ובזקנותינו – מקריבים את                   הכסף על מזבח הבריאות. על אותו משקל, יש כאלו שמקריבים את נשמתם הרכה של הילדים בעד בצע כסף, ואחר כך, שהשם ירחם, נאלצים לבזבז אותו על מזבח הילדים... לא נחכה לאחר כך... הילדים בראש סולם העדיפויות! בואו נקזז. נעשה מה שנכון וצריך להעשות, והשם ישלח ברכה.

טו. לתת אימון! לשאוף להיות גנרל! להאמין שאני עשויה לגדל כאן, בדלת אמותי הזעירות, את אחד מגדולי ישראל, ולנהוג בהתאם... לא להתרשל! נראה, שהחוכמה של אמו של החפץ חיים היא, שדאגה לו כשעדיין לא היה חפץ חיים...– לשמור את הילד רק כי הוא בן של השם;  יקר, ועמוס בפוטנציאל.  

טז.  אנחנו כבר באמצע הסרט! לא נגיד - ממחר אשרה שמחה בבית, ממחר אתנהג בסבלנות הדרושה, אאהיב את התורה, אחנך למצוות, אתפלל על הרוחניות. אלא  - מהיום! מאתמול!

ולסיכום, ידוע שהדרך להצלחה בחינוך  היא מאה אחוז השתדלות ומאה אחוז סיעתא דישמיא. 

בעולמינו זה הכלל - דברים טובים נקנים בעמל! 

שטות היא לקוות שהילדים יצמחו סטריליים [כלומר, ללא השפעת הרחוב], אם מגדלים אותם ללא מגע יד אדם; החובה שלנו היא לעשות את מאה אחוזי ההשתדלות, והשם יתברך ישפיע עלינו, כרצוננו הטהור – את מאה אחוזי ההצלחה! 

"כך נחסוך את הדמעות המרות, ונזכה שינצצו בעינינו דמעות אושר והתרגשות על שזכינו ביקר מכל"... אמר אפרים, וטובי ענתה 'אמן', בכוונה רבה; נכונה לצאת בשמחה לדרך של עמל, ולראות ברכה בעמלה... 

                                    "יהי רצון מלפניך שתרחם על בני [פב"פ]

 ותהפוך את לבבו לאהבה וליראה את

 שמך, ולשקוד בתורתך הקדושה תמיד. 

ותסיר מלפניו את כל הסיבות המפריעות לו

 משקידת תורתך הקדושה, ותכין לו את כל 

הסיבות המביאות לשקידת תורתך הקדושה...

 כי אתה שומע תפילה". 

[תפילה קצרה שמכילה הכל, מהחזון איש]