מכתבו של מרן בעל "החפץ חיים" זצ"ל זי"ע

בדבר גודל החיוב לתקן הפרצה בצניעות מלבושי נשים:

ויתבאר, שנוסף לאיסורים חמורים הכרוכים בזה, עוד חלילה נגרמות מכך צרות קשות ורעות על הפרט ועל הכלל כולו.

 

בעזה"י, ר"ח תמוז תרפ"ד, ראדין

 

אל כבוד הרבנים והאדמורי"ם די בכל אתר ואתר, אולי יש בידכם לתקן דבר מה, יהיה שכרם רב מד'.

 

הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין, וגם מתמיהת רבים. אף שכולם מאמינים, שכל מה שמתהוה למטה, בין טוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקדוש ברוך הוא, מכל מקום כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו: מפני מה נשתנו העתים כל כך לרעה? הלא מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כלם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדל מיום ליום, והמיסים והארנוניות גם כן גדלים מאד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום רע מאד. כלל הדבר: עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.

 

והנה בשנים שלפנינו, אף שהיו גם כן מצויות צרות וגזרות, מכל מקום מי שהיה בכלל תמימי לב, היה יכול להתנחם בנפשנו ולומר: הגם שהענינים החיצוניים [הגשמיים] אינם מתנהלים כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מורחק מהקדוש ברוך הוא, ובודאי יעמד לימינו, וכמו שנאמר "כי יעמוד לימין אביון להושיע משפטי נפשו" אבל כיום, בעוונותינו הרבים, מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני העולם הזה -אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצוות – גם כן אין לו שום הצלחה. והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקדוש ברוך הוא שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו, אין שומע לו, הלא דבר הוא!

 

ואמרתי, שעיקר סבת הדבר – שאנו מרחיקים בעצמנו את הקדוש ברוך הוא מאתנו. הוא צוה לנו: "והתקדשתם והייתם קדושים" ואמרו חז"ל: כל המקדש עצמו מלמטה -  מקדשין אותו מלמעלה. מעט – מקדשין אותו הרבה בעולם הזה  - מקדשין אותו לעולם הבא. וכתוב אחד אומר: "כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך", (והמאמר "להצילך" כולל הרבה ענינים: להצילך מן החרב, ומן הרעב, ומן השבי, ומן הבזה). הרי באר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים, הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערוות דבר, הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסבות, חס ושלום.

 

והנה ידוע לכל, כשפורצת תבערה בכרם המלך והלהבה גדולה מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כלכם לכבות את האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא, חס ושלום, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו, ואם תתחזקו כראוי ותכבו את האש, יקבל כל אחד את שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו.

 

כן הדבר בעניננו: כי הנה ידוע, שכל ישראל נקראים כרם ד', כמו שנאמר: "כי כרם ד' בית ישראל" (ישיעהו ו') ובעוונותינו הרבים תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות על ידי המודה הגרועה  הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד על ידי זה, כמאמרם ז"ל על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע": הזהרה שלא יהרהר אדם ביום, ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד בעסקיו, ונסבבו על ידי זה כל הצרות הרעות, כמו שכתוב בספרים הקדושים.*

 

על כן החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנוראה הזו, ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין, ולא יתנהגו בפריצות, חס ושלום, ויזכה עבור זה שיצאו ממנו בנים ישרים וקדושי עליון.     

 

וביותר מוטל החוב על הרבנים, ועל כל החרדים לדבר ד' שבכל עיר ועיר, לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב "והיה מחניך קדוש"

דברי הכותב לכבוד ד' ותרותו ומצר בצרת עמו ישראל, המצפה לגאולה במהרה בימינו אמן.

 

ישראל מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן

 

*וכבר אמרו חז"ל: כל המביא עצמו לידי הרהורים, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. [על כן מחויב כל איש לתקן בביתו שלא ילכו בני ביתו בזרועות מגולות, וכן שכל לבושיהן יהיו עשויים כדין]