פיצוי על חטיפת מצווה

שאלה:

בס"ד

לצוות הרבנים שלום רב,

ביום ה' האחרון עמדתי בסמוך לתיבה בקריאת התורה, וכשקרא הגבאי היה נדמה לי שקרא בשמי וכיון שלא ראיתי אדם אחר הולך, עליתי לתורה. לאחר התפילה נגש אלי הגבאי ואמר לי שהא התכוון לאדם אחר ששם אביו זהה לשם אבי, ומכאן מקור הטעות. נגשתי והתנצלתי לאותו אדם שבאמת קראו לו, והוא קיבל את התנצלותי.

השאלה אם גם בכזה מקרה יש מקום לעשרה זהבים של החוטף מצווה.

בברכה

ד.מ.

תשובה:

שלום רב!!

בנידון זה, היות והעולה לתורה עלה בטעות, ולא נתכוון לחטוף מצוותו של חבירו, שכן היה בטוח שקראו לו לתורה, הוא נקרא שוגג ואינו חייב כלל ענין תשלום עשרה זהובים, אך מן הראוי לכתחילה שיבקש ממנו מחילה שימחול לו על כך, או לחילופין אם יכול לרכוש בעבורו עליה לתורה בזמן אחר, ובכך יפה אותו על מעשה זה.

ובכלל, דין עשרה זהובים שעיקרו קנס כתבו גדולי הפוסקים שאינו שייך בזמנינו שאינם דנים דיני קנסות, וכן פסק הטור להלכה, וראה כל פרטי הדינים בזה בספר תנובות שדי חלק ב סימן כח, ה.

וראוי להביא את דברי החתם סופר, שכותב שעיקר ענין תשלום עשרה זהובים הוא מחמת הצער שנצטער אותו יהודי שהפסיד המצוה, ולדבריו רצהל חדש שיהיה תלוי במידת הצער שיש לאותו יהודי, שכך ישומו נזקו, כמה ניזוק מהדבר, ולדבריו יתכן שאם העולה לתורה שבאמת נקרא לתורה, לא הבחין בכך כלל, אין בכך משום צער ולא ניזוק בכך, ואם ראה והבחין, ונצטער, יתכן שיש לשום כמה שוה צערו זה ולשלם לו לדברי החתם סופר, וכפי שהיה נוהג מרן הגר"ח שמואלביץ לומר על דרך זו, שהאדם הוא הקובע שכר מצוותיו, שלפי הערך שלו כך נוכל לדעת ערך המצוה לשלם לו אם חטפו זאת ממנו, אם כי במקרה דנן שהיה הדבר בשוגג לא נראה כלל שנאמר דין זה.

ועדת הרבנים