בסוגיית "הדלקה עושה מצוה"
שאלה:
כב' הרבנים שליט"א
אתר שטייגן
שלום וברכה וכט"ס,
הנה היום דנו בסוגיית "הדלקה עושה מצוה" (שבת כב:), ונשאלה שאלה האם אדם רשאי לכבות בידיו לאחר כמה דקות אם מבקש הוא ללכת, אני השבתי שיש בעיה הלכתית, וברכתו ברכה לבטלה, וחברי טען דעיקר המצוה הוא מעשה ההדלקה בלבד ובכך ברכת "להדליק נר חנוכה" אינה לבטלה.
אמנם
אני סברתי שאכן דהדלקה עושה מצוה אך בתנאי שלא יגרום האדם כיבוי במזיד
בידיו, [אך אם כבה מעצמו או רוח וכו', קיים כבר ההדלקה, דהדלקה עושה מצוה],
דאסור לכתחילה לברך ולהדליק ומיד לכבותה, הכוונה מיד תוך חצי שעה, דהרי
לאחר חצי שעה כו"ע לא פליגא שקיים מצוות ההדלקה, משא"כ בכיבוי תוך כדי
השיעור שחז"ל קבעו שהוא חצי שעה.
לתשובת כת"ר מצפה!
בברכת התורה
אלון ארביב ס"ט
ברגשי כבוד והערכה
תשובה:
שלום רב!!
בשאלה
זו נתחבטו גדולי הפוסקים בשו"ע, שהרי מחד להלכה הדלקה עושה מצוה, שביאורה
הוא שהעיקר היא מעשה ההדלקה, וכמו כן בנר חנוכה נפסק שכבתה אין זקוק לה ואם
נכבה הנר אין צורך לשוב ולהדליקו, אך מאידך ההלכה שהשימוש בנר נאסר, ולמדו
כן מהמנורה שאסור להשתמש לאורה, ועל כך שאלו המפרשים [ראה ט"ז תרעג, ב
וס"ק ח] מה תלו דין כתבה אין זקוק לכך שהדלקה עושה מצוה, ואם למדו מנר
המנורה הרי שם כבתה זקוק לה להלכה.
וביארו
המפרשים שחלוק נר חנוכה ביסודו שהעיקר הוא מעשה ההדלקה, ולא כנר המנורה
שהעיקר ההדלקה ושיהא דולק, ומטעם זה כבתה בחנוכה אין זקוק לה, אך מאידך
אסור להשתמש לאורה כי הלימוד הוא מהמנורה שאסור כן. ולכן הורו הפוסקים שאין לכבות בתוך זמן שיעור ההדלקה, כדי לצאת ידי כל הדעות.
ולעצם מקור שאלתך: שנינו בשו"ע סי'
תרע"ג סעי' ב' הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה
וכו', וכן אם לאחר שהדליקה כא לתקנה וכיבה אותה בשוגג אינו זקוק לה ע"כ.
ומשמע שאם כיבה במזיד חייב מדינא לחזור ולהדליק וכ"כ בפרי מגדים א"א סקי"ב,
עיי"ש. ויש להוכיח ד"ז מהא דאיתא בשו"ע סי' תרע"א סעי' ד' וז"ל מילא קערה
שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד, לא כפה
עליה כלי אפי' לנר אחד אינו עולה, לפי שהוא כמדורה עכ"ל, והרי כשהדליק נר
ראשון אין כאן מדורה ושוב שהדליק אח"כ האחרות ונעשית מדורה, מדוע אפי' לנר
אחד אינו עולה הרי ההדלקה היתה בהכשר, וע"כ כיון שאח"כ עשאה כמדורה במזיד
לא עלתה לו אפי' לנר אחד, וכמו כן כשכיבה הנר במזיד חייב לחזור ולהדליק. אך
יש להעיר דאם כן מדוע אינו מברך עליה, שהרי שם משמע שלא יצא כלל במצוה
וצריך לחזור ולהדליק בברכה, ואי נימא דחד דינא אית להן, א"כ גם כשכיבה
במזיד צריך להדליק בברכה, ובפמ"ג שם כתב שלא יברך על הדלקה שניה כשכיבה
במזיד.
והשפת אמת שבת דף כ"א ע"ב ד"ה הביא הר"ן שנשאל הרשב"א אי כבה הנר בפשיעתו אם זקוק לה, והשיב דאינו זקוק, והוכיח השפ"א מהגמ' שהקשו מהברייתא שכתוב מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה, וא"כ חזינן דכבתה זקוק לה ע"כ, ואי נימא דכשכיבה במזיד זקוק לה הגמ' היתה יכולה לתרץ דזמן זה הוא שאם כיבה במזיד זקוק לה, אלא ודאי שאפי' כיבה במזיד אין זקוק לה עיי"ש, ואי נימא דדין דכבתה במזיד דמיא לנר שיש לו ב' פיות דאיפסקא הילכתא דאפי' לנר אחד אינו עולה, א"כ חזרה קושיית השפ"א לדוכתא דלמא זמן שכתוב בברייתא משתשקע עד שתכלה הוי לכיבה במזיד. ובהכרח לכו"ע אפי' כבתה במזיד יצא ידי מצות הדלקה, ואין לברך על הדלקה שניה, ומה שצריך לחזור ולהדליקה לא הוי מחיובא דנר חנוכה, אלא כיון שכיבה במזיד חכמים קנסוהו עוד פעם להדליק, אבל ידי מצות נר חנוכה יצא. והנה הלכה זו מקורה בשבת דף כ"ג ע"ב, ויעויין שם ברש"י ד"ה שתי פיות דאיירי שעושה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל אחד ואחד, אכן בתוס' שם דף כ"א ע"ב ד"ה מצוה כתבו דאיירי בשני בתים הפתוחים לחצר אחת ומניח הנרות בפתח החצר ועולה לשני הבתים עיי"ש, ודו"ק.
