ויתור על דברים לא חיוביים

שלום רב!!

קל יהיה לכל אחד לומר ברורות בתחילה מיד, עזוב הכל תנתק הכל ודאג בראשונה, שילדיך יהיו חשופים רק לספרי בית המדרש וכתלי תלמודם. אך בודאי שאף אם זו התכלית המתבקשת, העבודה לכך אינה קלה, ורצוי לעורר ענינה ודרכה.

הרמב"ן בביאורו על הפסוק בשיר השירים [ב, ז] "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", מבאר, שכשמזדמנת לאדם התעוררות כלשהי לאהבת ה' שינוי כלשהו במהלך חייו, עליו להופכם לדבר ממשי, "חפץ".

כל אחד מוכן לעשות מעשים, לדוגמא אם רב גדול היה משכנע אותנו שאם כשנקום בבוקר מהשינה נאמר מיד את הפרק "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים", הבנים או התלמידים שלנו ילמדו תורה יותר טוב, היינו מוכנים לעשות זאת אף אם יש בזה קצת קושי, כי שווה לאדם 'ליטול תרופה' כלשהי לערוך שינויים בכל צורת חייו, אם ברור לו שעי"ז תיפתר לו בעיה קשה שהוא מתחבט בה זה עידן.

אמנם לאמיתו של דבר נכונות זו תלויה בחומרת המחלה. כשאדם הולך לרופא ומתלונן על כאבי גב והרופא מורה לו ליטול כדור בבוקר ואחה"צ, שווה לו לעשות זאת בכדי שייפסקו הכאבים בגב, אבל אם יאמר לו הרופא שעליו לעבור ניתוח סבוך בגב, כאן כבר תלוי מה בדיוק שורש הבעיה אם הכאבים באים משום שישנו מקום שהחוליה נוגעת בעצב, וישנה אפשרות לעשות ניתוח ולתקן את הענין, פעמים רבות יאמר הפציינט "תודה רבה אך עדיף לי לסבול כאבים ולא לעבור ניתוח", אבל אם הרופא יאמר שעל פי הצילומים מקננת בגופו מחלה קשה רח"ל, החולה יסכים אפילו לעבור ניתוח.

אנו מוכנים להשתנות לומר עוד פרק תהלים, אבל אם באים ואומרים לנו שנדרש מאתנו לערוך שינוי יסודי בכל צורת החיים, להתנתק מדברים שאנחנו מאוד קשורים אליהם, זה כבר קשה לנו מאוד.

לדוגמא מעשה היה באשה זקנה שהתגוררה במושב והיתה צדקת אמיתית, היא קבלה על עצמה לצום בימי שני וחמישי במשך שנה שלימה, אחרי שלשת רבעי שנה היא הגיעה לישיבה וחיפשה רב שיתיר לה את הנדר, מאחר וכבר איננה מסוגלת יותר לצום, והנה היתה לרב בעיה להתיר לה את הנדר, כי אם חכם מתיר נדר הוא עוקרו למפרע, נמצא אם כן שלכל הצומות של אשה מסכנה זו לא היה כל ערך, כיון שכך לא רצה הרב להתיר בעצמו את הנדר, החלטתי ללכת לבעל ולבקש ממנו שהוא יפר לה את הנדר, הפרת הבעל חלה רק מכאן ולהבא, וא"כ היא לא תפסיד את הצומות שכבר צמה. 

וכך פנה אותו רב ושאל אותה "מדוע את צמה", והיא השיבה, "כדי שהילדים והנכדים שלי יהיו יראי שמים", התשובה ממש הפתיעה, אשה זקנה במושב צמה שנה שלימה במסירות נפש עבור חינוך ילדיה, דפק הרב על דלת ביתה, וכשנפתחה הדלת הוא רואה מולו בסלון טלויזיה צבעונית גדולה, אמר לה הרב, "אמאל'ה אל תצומי תזרקי את הטלויזיה מהבית".

כאנשים יראי ה', איננו יודעים מהי טלויזיה, אבל עבור מי שהתרגל לדבר, הוצאת טלויזיה מהבית כמוה ככריתת איבר מגוף האדם רח"ל, נכון זהו ניתוח קשה ומסובך אך השאלה היא מה מידת נחיצות הדבר.

לכך בבואינו להחליט בענין קשה וסבוך זה של ויתור על דברים שלנו למול חינוך ילדינו, דבר ראשון אם כן אנו צריכים לדעת עד כמה מצבנו מסוכן וכמה נדרשת עקירה יסודית של דברים מהשורש, זוהי הקדמה לדברים הבאים שאומר כי אולי אם אבוא בהצעות מהפכניות יהיו כאלו שיאמרו "הכל טוב ויפה אבל אני אינני יכול".

אלא שטענה זו שייכת כאשר הנדון הוא אם כשבתי תהיה אמא או סבתא היא תאמר יותר פרקי תהלים או פחות, לשם מטרה כזו מובן שאדם אינו מוכן לחולל מהפך בכל מהלך החיים שלו, אך מאחר ומדובר כאן בבעיה הנוגעת לנפש, עלינו להיות מוכנים לעשות שינויים אפילו כואבים מאוד גם בדברים שנדמה לנו שהם בבחינת 'ציפור נפשנו' כדי לנסות ולפתור את הבעיה.

קשה להטיף מוסר בענין קריאת ספרים עיתונים או מגזינים, ולבטח אתרי אינטרנט שאין רוח חכמים נוחה מהן, ישנן אמהות שעבורן קריאת ספרים מסוג מסויים מהוה חלק בלתי נפרד מעצם החיים, וכשהן מתרגלות לדבר אפילו בתוך עולם של דמיון קשה מאוד לעוקרו מהן, אבל אם כל אמא תדע שאת אותו 'לכלוך' עלולה גם הבת שלה לקרוא, יתכן שהיא תסכים לבצע את ה'ניתוח' המכאיב, בעצם זהו תוכן דברי התנא באבות [ב, א] "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה", לעבירות יש "שכר", יש להם טעם והנאה שכבר התרגלנו אליהם, אולם עלינו לחשב תמיד מה עומד כנגד זה, אם ישנה בעיה עלינו לטפל בה, ואם הבעיה חמורה צריכים אפילו 'לכרות איבר' רח"ל, אך זה שוה כשעתיד ילדינו, הכולל דורות דורות  של נכדים ונינים ובני נינים ההולכים בדרך ה', שכל חיי חיותם בעילאית נזקפת לזכות האב מייסד המשפחה שחינך את בניו לכאן או לכאן.

אם תפנים היטב את המסר, תזהה היטב את 'המחלה' ותתיחס אליה בהתאם, הכולל ויתורים נצרכים לריפוייה, נאמן הוא בעל המלאכה שיסייע בעדך הן בעבודתך זו, והן בתוצאותיה לזכות בבנים תלמידי חכמים ויראי אלוקים כשאיפתך הטהורה.