תיבת נח אחר המבול

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: (בראשית ח' ד')

האם תיבת נח נשארה על הרי אררט לאורך אלפי שנים, ומה אירע עם הקרשים. במאמר שלפנינו נביא בעז"ה על כך מדברי חז"ל, ומעדויות של היסטריונים ואנשים שראוה.

סנחריב מצא דף מן התיבה ועשאו ע"ז

בגמ' סנהדרין (צו' ע"א) כתוב, שסנחריב מצא דף (לוח) מתיבת נח, ואמר זה האלוה שהציל את נח מהמבול. ונדר סנחריב שאם הוא יצליח, יקריב את שני בניו (עי' במהרש"א מה שביאר בזה). שמעו זאת בניו והרגוהו, והוא שכתוב (ישעיה לז' לח'): וַיְהִי הוּא (סנחריב) מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו (לשון נסר, שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה – רש"י סנהדרין) וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ. וביאר בספר תורת חיים (סנהדרין שם), נראה כי תיבת נח נשארה שמה, שנאמר 'ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט', והודיענו הכתוב כי הבנים נמלטו אל מקום התיבה לעשות שמה עכו"ם כמו שעשה אביהם. (בספר סביבות ר' פתחיה אשר נסע בימי רבינו יהודה החסיד, כתב: והרי אררט גבוהים שנים כנגד שנים, נכנסה התיבה של נח בין אותם הרים ולא יכולים לצאת ואין התיבה שלם, עכ"ל. מובא בספר ברית עולם, קמא. לרבי עקיבא יוסף שלזינגר, י"ל בירושלים בשנת תר"נ. והוסיף, ומיזה תבין מה שכתוב בגמ' סנהדרין שהבאינו לעיל, אשר דף מן התיבה נשמטה והשתחוה לו סנחריב).

העץ שנתלה עליו המן הרשע – מהיכן היה

איתא בילקוט שמעוני (אסתר פ"ה תתרנו') עה"פ 'יעשו עץ': עשו עץ גבוה חמשים אמה. והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא, ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם, שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב: זכר עשה לנפלאותיו (וכ"כ בפרשת בשלח רמז רנו').

וביאר המהר"ל (אור חדש – באה"ד): כי הש"י כאשר עושה נס ושנוי בריאה בעולם, אף אחר שעבר הנס, סוף סוף מאחר שהיה הנס בעולם, אי אפשר שלא יהיה נשאר רושם בעולם מאחר שמשם היה הצלת נח, ור"ל אף כי אין הנהגת העולם אחר המבול כמו שהיה במבול שהיה הצלתו של נח משער החמשים, מ"מ הש"י עשה זכר לנפלאותיו, ויש כאן דבר מה מאותו כח עוד בעולם, ולפיכך אמר המן שהוא אדם יחידי פרטי והוא מקבל כחו ממנו ובפרט בהרי אררט ששם היה התיבה של נח שהוא הצלתו, והרי אררט הוא קרדניא, שכן תרגם אונקלוס 'הרי אררט' טוריא קרדניא, ע"ש עוד (בספר תורה שלמה, לרבי שלמה צבי שיק, רב בק"ק קארצאג, י"ל בסאטמאר בשנת תרס"ט. דף קפד: - כתב, ויהי כאשר הלכנו אחרי כן לחדר סמוך בבית המוזעאום, שם ראינו עין בעין ספינה קטנה מימות עולם, וסמוך לה קרשים מתיבת נח, ואמרתי באותו מעמד, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום וגו'. אמר המשורר הקדוש – תהלים קיא'. ראו נא ראו! כל מה שבעולם מוכן להפסד וכליון, ועתה אנו רואים עין בעין הקרשים מימי נח וכו' אכן זכר עשה לנפלאותיו, למען נשים על הלב להכיר חסדי ה' ולומר בפה מלא: חנון ורחום ה').   

קרשי התיבה - רפואה

בספר שלשלת הקבלה (בו מבוא' סדר הדורות וקורות של כל דור ודור, לרבי גדליה בן יחייא. י"ל לראשונה בחיי המחבר בשנת שמ"ו) כתב, בשם ספר יוסיפון (יוסף בן מתתיהו - מההיסטריונים הראשונים של עם ישראל בתקופת בית שני עד החורבן, ומוזכר ברש"י בכמה מקומות בש"ס), כי עדיין רושם יש ממנה (מהתיבה) על הרי אררט היא ארמונייא, ובימים הקדמונים היו מתרפאים ממנה. ובספר מאמר תורה מן השמים (לרבי שמואל רויזענבלום, מפולטוסאק, י"ל בוורשא בשנת תרכ"ה), כתב, שזה בהרי ארמניה הגדולה, ועד היום יש רושם שמה משארית קרשי התיבה. ובספר דגל מחנה יהודה (לרבי צבי פארבער, י"ל בשנת תרפ"ה) כתב עוד בשם היסטוריון, ושארית קרשי התיבה נשארו ימים רבים על הרי אררט, ויושבי המקום עשו בהם נפלאות.

התיבה נבלעה במקומה

בבעל הטורים (שם) ביאר עה"פ: ותנח ב' במסורה (פי' ב' פעמים כתוב בתורה 'ותנח') ותנח התיבה. ותנח עליהם הרוח (באלדד ומידד - במדברי יא' כו'). לומר שרוח הקדש נחה על אותם אשר נשארו בתיבה. וזה הוא ותנח התיבה ותנח עליהם הרוח. אררט, ע"ש. כתב בספר פרדס שאול (לרבי משה זילברמן. י"ל בשנת תש"ה), עפ"י מה שמבואר בספר באמ"ח, דהתיבה הוי דוגמא של ארון הקודש, ולפי"ז היתה התיבה דינה כהקדש ואסורה בהנאה, ולכן לא מצינו שעשה נח מהתיבה דברים אחרים, ולפי"ז י"ל דהתיבה שהונחה על הרי אררט, שמה נשארה במקומה, ואפשר כי נבלעה במקומה שלא ישתמשו בה לדברים של חול, ע"ש (וצ"ע על דבריו מכל הנ"ל).

פנינים

בספר ברית עולם, קמא (שם) כתב, זאת התיבה אשר נעשית זה כמה אלפים שנים על פי ה' על ידי נח, נמצאה עוד בימינו ועודנה עומדת לעדות לבאי עולם, עדות ה' נאמנה ככתוב בתורה הזאת, והיא מכרזת ומזהרת לבאי עולם, בל ישטפו במעשה דור המבול, ולהודיע גדולים מעשה צדיקים, חי וקיים לעד. וכתב שם בהג"ה, בשנת תרמ"ד הרעישו כל כותבי עתים (כתבי עת) את פני תבל, וקראו לה נוסעים אשר נסעו לראותה, והיא טמונה בשלג על הרי אררט ככתוב בתורה, ומדדוה בקומתה ואורכה וחומרה, ומצאוה ככתוב בתורה. ולא שלטה בה רימה ותולעה וריקבון.