עמידה בעת קריאת עשרת הדברות

בגמ' ברכות (יב.) אמרי' שרצו חז"ל לקבוע אמירת עשרת הדברות בקריאת שמע בכל יום, ולא עשו זאת מפני תרעומת המינים. פי' רש"י: שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני, עכ"ל. וכן כתב הרמ"א (סי' א' סעי' ה') שאין לומר קודם התפילה עשרת הדברות בציבור. וביאר במ"ב, שזה מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו, עי"ש. וא"כ לפי"ז היושבים בקריאת התורה ועומדים בעשרת הדברות בלבד, לכאו' יש לחוש להא? ובאמת בתשובות הרמב"ם (סי' רסג', מובא בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סי' לג') נשאל בענין זה אודות חכם אחד שהורה שכל איש אשר יעמוד בעת קריאת עשרת הדברות ראוי לגעור בו, מפני שמעשה זה הוא מדרכי המינים, שאומרים שיש יתרון לעשרת הדברות על שאר פרשיות התורה, והשיב הרמב"ם, שהצדק עם החכם, וראוי למנוע מלעמוד בקריאת עשרת הדברות, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומדמים שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה וזה רע מאוד ומן הראוי לסתום כל הפתחים שמביאים לזאת, ועי"ש. (וע"ע בשו"ת זכר יהוסף ח"א סי' יט')

ובשו"ת דבר שמואל (לרבי שמואל אבוהב - סי' רעו') גם נשאל על כך האם יש בעמידה זו משום חשש תרעומת המינים. והשיב: כל טצדקי דמצינן למעבד לקיים איזה מנהג הפשוט ברוב קהלות ישראל על התורה ועל העבודה עבדינן וכו', תמצית הדברים שאין כאן מקום למינים לרדות כיון שכוונתינו היא מפורסמת וגלויה לכל, לתת אל לבנו בעת ובעונה ההיא דרך קימה שיש בה הידור כאילו הקבלנו פני השכינה במעמד הגדול והנורא ההוא, והאמונה התקועה בקרבנו מפי הקבלה וגם מעת היותנו שם אנו בנפשותינו נצבים ועומדים כדכתיב ויתיצבו בתחתית ההר, וכמו שרמזו ודקדקו בצחות לשונם שכל אחד מישראל מושבע ועומד מהר סיני הוא לשמור ולעשות והדרת קודש ועמידה ראויה היא בכל פעם שנכוין להקבלת פני השכינה וכו', ולפיכך מדעתי החלושה כל מקום שנהגו המנה' הנזכר יהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שכוונתם לש"ש וכו', ועי"ש. 

החיד"א בספרו 'טוב עין' (סי' יא') נשאל על כך, אם בעמידה זו משום חשש תרעומת המינים, והשיב שאין, משום שהיות וקורין בספר תורה כל התורה מידי שבת בשבתו וגם ביום זה שקורין עשרת הדברות (בחג השבועות) קוראים איזה חלק מהתורה, לית לן בה. דמוכח דהכל אמת. אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות ואמרם הבורא ברוך הוא לכל ישראל ויחרד כל העם באמירת הקב"ה אותם, ורוצים לעשות איזה זכר לקום באמירתן, ובזה לא יש קפידא, והוחזקו במנהג זה וכו'. ונראה דמאחר שנהגו העם כן לקום כולם בעשרת הדברות, כולם חייבים לעמוד ואין לשום אדם לישאר יושב דגם שאינו מן הדין לקום, עתה שנהגו כל הקהל בזה נעשה חיוב על הכל, ועי"ש.

ובסדור בית יעקב (סדר חג השבועות) כתב להדיא: נהגו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, ואסור ליחיד לישאר לישב. ובשו"ת שם משמעון (או"ח חלק ד') כתב, שבשבת שקורין בו עשרת הדברות או שירת הים, יש לעמוד בכל קריאת התורה מרישא ועד סיפא וממילא לא יהא נראה וכו'. ובהגה' שערי רחמים על ס' שערי אפרים (שער ז' לז') כתב גם להתיר עפ"י דבר ספר הלבוש (בסי' תצד' סעי' ג') שכתב, ובזמן הזה לא חיישינן לצדוקים מפני שאינם מצויין בינינו, ועי"ש.

ובשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ד' סי' כב') יישב המנהג שעומדים, משום שנהגו גם לעמוד ב'אז ישיר' וכן כשקוראים השירה בשביעי של פסח, א"כ רואים שיש עוד מקומות שבקריאתם עומדים אפילו ששם לא שייך דברי המינים, וא"כ יידעו שמה שעומדים זה מטעם אחר ולא בגלל שעשרת הדברות יותר משאר התורה, ועי"ש. ובספר אורחות רבנו (חלק א' עמ' קכ') כתב, שמרן הייסטפלר זצ"ל נהג לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות ואף בזקנותו נהג כן.

ובכף החיים (סי' קמו' כג') כתב, ואם כל הצבור עומדים בעת קריאת עשרת הדברות אינו נכון, ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה, אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים, ועי"ש. ובסי' תצד' (ל') כתב הכף החיים, שבחג השבועות בעת קריאת עשרת הדברות יש לעמוד מעין דוגמת קבלתם בסיני. ומיהו לא ראיתי נוהגים כן לעמוד בעת קריאת העשר דברות, ואפשר לתת טעם למנהג משום כי יותר יהיה ישוב הדעת לאדם כשיושב מעומד כדי להבין.

מנהג מעניין אנו מוצאים בספר אליה רבה בהלכות חג השבועות (סי' תצד') וז"ל: כתב בתשובת בית יעקב (סימן קכ"ה): יש מקומות נוהגין (בחג השבועות) כשמגיע החזן לפסוק וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר וגו', קורין הקהל עשרת הדברות ואחר כך החזן שאין לבטל מנהגם, אבל בשאר שבתות שקורין עשרת הדברות יש לבטל מנהגם מפני התרעומת וכו'.