פרשת שמות - קריאת שמו"ת

יש לו לאדם לקרות את הפרשה הנקראית באותו שבוע קודם שיקראוה בבית הכנסת לבדו בביתו שתי פעמים בכדי שיהא בקי, ואת התרגום אונקלוס גם צריך הוא לקרוא בכדי שיבין מה הוא קורא, דבזמנם הלשון של התרגום היה מדובר (עי' רבינו יונה ובפי' רבינו יהונתן הכהן מלוניל). הגמ' במסכת מגילה (ג' ע"א) מבארת את הפסוק שאמר עזרא לפני אלו ששבו מהגולה (נחמיה פרק ח'): 'וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹקים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא'. העם שמע מעזרא את קריאת התורה וגם את התרגום, מפני שעמי הארץ והנשים באותו זמן לא הבינו את לשון הקודש כמו שכתוב בנחמיה (פרק יג'): 'וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם' (עי' שבלי הלקט – שבת עח').

כתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פי"ב ה"י. עפ"י הגמ' במגילה כא' ע"ב ועוד): מימות עזרא נהגו (שבעת קריאת התורה בציבור) שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין הדברים. והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד, עכ"ל. וזאת עשו בכדי שיבינו הנשים ועמי הארץ שלא הבינו לשון הקודש (רש"י במגילה). והיו כמה פרשיות שלא תרגמו אותם בציבור (מגילה פ"ד מ"י). וכתב בשו"ע (קמה' סעי' ג' ע"ש), שהיום לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת יש בתרגום כיון שאין מבינים אותו. ואין לומר: נלמד מהם לפרש גם אנחנו לעם בלשון שיבינו, דשאני תרגום שנתקן ברוח הקודש (טור). ובמגן גבורים הביא בשם התשב"ץ, שגם עתה יש רשות לתרגם בלשון תרגום אף שאין מבינים אותו, משום דנתקן ברוח הקודש, אלא שאין התרגום מעכב (מ"ב).

לכך קבעו חז"ל ללמוד את פרשת השבוע גם תרגום אונקלוס בכדי שיבינו מה שקראו. והתרגום מפרש לפעמים דברים שאינם כתובים בפסוק עצמו (תוס' ברכות ח' ע"א בד"ה שנים). ובאמת התרגום כבר היה קיים לפני זמנו של אונקלוס כמו שראינו לעיל שכבר עזרא הסופר תירגם לעם, אלא שנשתכח במשך הזמן וחזר אונקלוס ויסדו (גמ' מגילה שם). וכך גם מבואר בדברי רש"י במסכת קידושין (מט' ע"א) וז"ל: ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף, שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו, ע"ש. דהיינו שתרגום ניתן במקורו למשה בסיני והמשיך עד עזרא ואח"כ נשתכח וחזר אונקלוס ויסדו.

כתוב בתשובות הגאונים (סי' ז'): וששאלתם, ת"ח שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת ורוצה לשנות תלמודו יש לו רשות לעשות כן או לא. כך אמרו חכמים ז"ל אף על פי שהוא חושק בתלמודו אל יפשע מלהשלים פרשיותיו.

הבעל הטורים בפרשתינו כותב על הפסוק 'אלה שמות בני ישראל וגו': ר"ת ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם. וכעין זה כתב רבינו אפרים (מהראשונים) בריש פרשתינו, עה"פ ואלה שמות וגו'. ר"ת: ו'חייב א'דם ל'קרוא ה'תורה ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום. וכן הוא בספר הלבוש (סי' רפה' סעי' א') וז"ל: חייבו חז"ל (עי' שו"ע סעי' א') על כל אדם מישראל שישלים הפרשה בכל שבוע עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, כדי שיהא בקי בתורה, וסימנך ואל"ה שמו"ת בני ישראל (שמות א' א'), ו'חייב א'דם ל'קרות ה'פרשה, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, וזה חייבים כל בני ישראל, וכל העושה כן מאריכין לו ימיו ושנותיו.

בספר חסד לאלפים (לרבי אליעזר פאפו. בעל ה'פלא יועץ'. סי' רפה') כתב: אמרו רז"ל הקדושים אשר מפיהם אנו חיים, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. נמצא שהמתעצל וחדל מקרא אותה, לא חפץ בחיים והרי הוא כאילו מתחייב בנפשו. הנה כי כן מי האיש החפץ חיים לא יעבור מלקרוא אותה שבוע בשבוע לעשות נחת רוח ליוצרינו. כי מתוך השכר ידוע נדע כמה נחת רוח עושה למעלה וכמה פועלת למעלה, עד שפרי מעלליו יאכל שכר טוב אורך ימים ושנות חיים, ע"ש.