פרשת כי תשא - סגולת הקידוש בליל שבת

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם וגו'

ועינינו תראינה

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירות שבת בקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו בקידוש וגם ביציאתו בהבדלה, ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס יין, בין בכניסתו בין ביציאתו (רמב"ם הל' שבת). במאמר שלפנינו נעסוק מעט בענין הסגולי שבקידוש בליל שבת.

איתא בגמ' ברכות (מג' ע"ב): ת"ר ששה דברים גנאי הוא לתלמיד חכם, וכו'. ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה. דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. מאי תקנתיה [איך אפשר לתקן אם פסע פסיעה גסה וניטל ממנו חלק ממאור עיניו]? ליהדרה בקידושא דבי שמשי [שישתה כוס של קידוש בשבת בלילה – רש"י]. 

אמנם תוס' במס' פסחים (ק' ע"ב ד"ה ידי קידוש) כתבו: כתב בשם רב נטרונאי גאון בתשובות, מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה, כדאמר (ברכות מג' ע"ב): פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו, ואימת מהדרא ליה? בקידושא דבי שימשי. ומיהו באבי העזרי כתוב, דהאי רפואה מצי למיעבד בקידוש שבביתו, עכ"ל. פירוש, בזמנים קדומים היה נהוג, ויש בתי כנסיות שאף היום נוהגים כן, והוא, לקדש בבית הכנסת בליל שבת, בכדי להוציא את האורחים שאוכלים ושותים בבית הכנסת (עי' שו"ע או"ח סי' רסט'. וזהו הברכה שאנו מברכים בשבת קודם מוסף: מי שברך וכו' ומי שנותנים וכו' ויין לקידוש וכו' – עי' מ"ב שם ס"ק ה'). דעתו של רב נטרונאי גאון, שמה שכתוב בגמ' ש-יין של קידוש משיב את מאור העינים שניטלו ע"י פסיעה גסה היא, שיקח מהיין של שקידשו עליו בבית הכנסת ויתן לתוך עיניו. אמנם דעת אבי העזרי (א' מן הראשונים), שיכול לעשות זאת עם היין שמקדש עליו בביתו. ואילו דעת רש"י שהשתיה מן הכוס קידוש היא הרפואה.

וברבינו יונה ברכות (לא' ע"ב מדפי הרי"ף) אף שלל את הדיעות שיתן את היין לתוך עיניו בשבת, מפני שאסור בשבת לשים רפואה (עי' שו"ע או"ח סי' שכח' סעי' א', הטעם שאסור לעשות בשבת רפואה), וז"ל: מאי תקנתיה ליהדריה בקדושא דבי שימשי, כלומר כיון דפסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ופעם אחרת חלק אחד מחמש מאות הנשארים, במהרה יבא לידי עורון, ומהדרי' יחזור אותו בזכות שיהיה רגיל בקידוש השבת. אבל לא שיתן את היין בתוך עיניו, דהא אמרי' במס' שבת (קח' ע"ב), שאפי' ע"ג העין אסור מפני שהוא דרך רפואה. 

לעיל הבאינו את דברי רב נטרונאי גאון שכתב שיתן את יין הקידוש לתוך עיניו, אמנם עי' בחידושי הריטב"א (שבת קיג' ע"ב) שכתב: ומהדר ליה בקידושא בי שמשי. פי' ביין קידוש של לילי שבת, ויש שפירשו שנותן ממנו על גבי העין, דאילו בתוך העין הא אסרינן בפירקא דלעיל (ק"ח ב'), ואחרים פירשו דכיון שאין רפואתו בטבע העין אלא בחביבות המצוה וקדושתה, אפילו בתוך העין מותר דליכא למיגזר בהא משום שחיקת סממנין, ואחרים פירשו דהכא בשתיית כוס של קדוש הוא דמהדר ליה בזכות המצוה, וכן פרש"י ז"ל,

שיטה נוספת אנו מוצאים בדברי המהרי"ל (הלכות שבת) שכתב, אמר מהר"ש שראה מאביו מה"ר יצחק ז"ל, כאשר היה מקדש בליל שבת היה תולה עיניו ומסתכל בנרות הדולקות על גבי השלחן. ואמר טעמא למנהגו, דהדין כך שכל המברך ברכת המזון גם הוא צריך שיתן עיניו בכוסו כדי שיוכל לכוון. ואמר מהר"ש ש(בספר) שכל טוב כתוב הטעם, משום דפסיעה גסה נוטלת אחת מה' מאות ממאור עיניו של אדם, וב' פעמים 'נר' עולה בגימטריא ת"ק, והמסתכל בב' הנרות של שבת יהיה לו לרפואה, ע"כ. פירוש, דעת המהרי"ל שכוונת הגמ' היא, שיכול להחזיר מאור עיניו ע"י שיסתכל בנרות בעת הקידוש. והקשה עליו בדרכי משה (סי' רעא'): וצ"ע דנראה דצריך ליתן עיניו בכוס כמו בכוס של ברכת המזון כמו שיתבאר דדינו ככוס של ברכה? ונראה דכשאומר ויכולו נותן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש בכוס, דאז יוצא ידי שניהם (וכ"כ ברמ"א ס' רע"א סעי' י', ע"ש במ"ב).

חידוש גדול בענין זה אנו מוצאים בדברי הפרישה וז"ל: נראה לי דמשום הכי לא נותנים על גבי העינים אלא במוצאי שבת, דליכא לחשוש משום איסור רפואה, שגם הטעימה לחוד יש רפואה לעינים, כמ"ש בית יוסף בשם מהר"י אבוהב, שכן דעת רב נטרונאי ע"ש. [עי' ברמ"א בהל' הבדלה (סי' רצו' סעי' א') שכתב, שרוחצים ביין ההבדלה את עיניו, משום חיבוב מצוה].

והנה יש לעיין, מדוע באמת מי שפוסע פסיעה גסה ניטל א' מה' מאות ממאור עיניו, וביאר בספר קרן אורה מסכת תענית (י' ע"ב), פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. נראה דעונשו הוא מדה במדה, דהמפסיע פסיעה גסה הוא מפני שרוצה לתור אחרי עיניו ורוצה להשיג מהרה מה שעינו רואה, על כן מתמעט מאור עיניו, ומשום הכי אמרו ז"ל (ברכות מג' ע"ב), דמהדר לה בקידושא ואבדלתא, דעל ידי קדושת שבת שנאמר בו (שמות טז', כט'): אל יצא איש ממקומו שבו איש תחתיו לא יתורו עיניו חוץ למקומן, ועל ידי זה יחזור לו מאור עיניו.