יום המיוחס

יום ב' בסיון נקרא בפי כל 'יום המיוחס', במאמר שלפנינו נשתדל להביא מקורות לזה והמשמעות שבכך.

כתב בשו"ת האלף לך שלמה, (לרבי שלמה קלוגר, סי' שלא'): במה שכתב השולחן ערוך בסי' תצד' סעי' ב' בהגה"ה, ואין אומרים תחנון מתחלת ראש חודש סיון, עי' במג"א הטעם מפני שמיד ביום ב' התחיל משה לדבר מן התורה (דמיד בשני בסיון אמר להם משה לקדשם לתורה, כדכתיב "אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי וגו', ואח"כ מתחיל שלשת ימי הגבלה. – מ"ב בס"ק ח' בשם המג"א) אבל העולם נוהגין לקראו יום מיוחס. וכוונתם מחמת שהוא בין שני ימים מקודשים בין ראש חודש ובין ימי הגבלה, ולזה הדעת נוטה. ויש סמך לזה ממסכת תענית (דף יח' ע"ב) דאמרינן, גבי וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו א"כ כמו דהתם שלולי זה הי' מותר בהספד וע"י שהוא בין שני ימים קדושים אסרוהו ועשאוהו ג"כ כיו"ט עצמו כן הכא נמי ביום זה כיון שהוא בין שני ימים שאין מתענים ואין אומרים בו תחנון עשאוהו כאלו היה גם כן מהם לענין שאין אומרים בו תחנון ואין מתענין בו, עי"ש.

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין ביאר את הענין מדוע יום זה ב' בסיון שנמצא בין ראש חודש לג' ימי הגבלה נקרא בשם 'יום המיוחס', משל למה הדבר דומה , למלך שהזמין לארמונו ארבעה ציירים שיציירו את קירות הארמון מבפנים, והם בינהם את העבודה שכל אחד יצבע כותל אחד וכל עשו חוץ מאחד מהם שלא צייר מאומה אלא כל הזמן עסק במדידות וחישובים וחביריו לא הבינו את מעשיו. נסתיימו להם העבודות, בא אותו צייר שלא עשה כלום והביא עמו מראות יפות וכיסה בהם את הקיר הרביעי וכל ג' הקירות המצויירים הישתקפו להם במראות בצורה יפה ביותרכ. כך הוא הדבר גבי ב' בסיון, דוקא מפני שאין היום הזה מיוחס כשלעצמו וכל חשיבותו מפני שיום קודם הוא ראש חודש ויום אח"כ ג' ימי הגבלה, מפני כך מגיע לו להיקרא 'מיחס', מי שלא רואה בעצמו סגולות מיוחדות רק במה שלפניו ואחריו זה עצמו יחוסו יום המיוחס מרכז משקף ואוגר בתוכו את כל הסגולות שלפניו ושלאחריו. (ספר חיים שיש בהם)

עוד טעם לקריאת יום זה יום המיוחס, כתב בס' שער בת רבים משום דהשי"ת אמר למשה רבינו ע"ה בראש חודש סיון שיאמר לישראל: (שמות יט' ה' ו') 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והייתם לי סגולה מכל העמים', וביום ראשון לא אמר להם משום חולשא דאורחא (עייפות הדרך), עד יום ב' לחודש כמבואר במסכת שבת (דף פ"ז ע"א) על כן קוראים ליום זה יום יחוס, שנאמר לנו סדר יחוסינו מפי רועה נאמן בשם השי"ת. וכן הוא בספר דרכי חיים ושלום (תרכט' בהג"ה, באה"ד) כתב, נקרא יום הזה יום המיוחס (יחו"ס טא"ג) כיון שנאמר להם אז 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' שיהי' אומה מיוחסת, וגם באותו יום השיבו ישראל כל אשר דבר ה' ולא חששו פן יהי' מהנמנעות לקבל ולעשות כל אשר דבר ה' שכל אומה ולשון לא הרהיבו עוז בנפשם לקבל ולשמור מחמת חומר הדברים אך ישראל סמכו על כח קדושת אבותם ויחוסם שיכלו לקיימן, ע"כ קראו ליום ההוא בעולם יום היחוס כי סמכו על יחוסם. וכן כתב בספר ליקוטי מהרי"ח: ב' בסיון, הנה יום זה נקרא בישראל יום המיוחחס, ומרגלא בפי העולם משום דביום הזה נאמר לישראל 'ואתם תהיו לי עם סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש ונעשו בו ביום מיוחסין. בספר ישמח ישראל (ליום מיוחד, מאמר א') כתב לבאר בטעם שקורין ליום השני בחודש סיון "יום המיוחס", כי ביום זה הגיע עם ישראל לתכלית ההתבטלות אחד בפני השני, שזו המעלה וסגוליות המיוחדת של עם ישראל, על כן נתייחסו ביום זה במעלתם המיוחדת, 'והייתם לי סגולה מכל העמים – ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' לפי שבראש חודש באו למדבר סיני שם נאמר: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ודרשו חז"ל במכילתא כאיש אחד בלב אחד, דהיינו אחדות שלימה בתכלית ההתבטלות של איש לרעהו, על כן ביום המחרת היו יכולים להגיע לרום חשיבותם וייחוסם להיות לעם הנבחר כעם סגולה (ס' הבן יקיר לי אפרים עמ' עט'). עוד טעם כתב בספר אזור אליהו (מובא בטעמי המנהגים), לפי שיחוס של ישראל הוא טעם לקבלת התורה הקדושה, על דרך דאיתא בילקוט, בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנו בהם אומות העולם ואמרו, מה ראויים אלו להתקרב יותר מכל האומות. אמר להם הקב"ה, הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאים, שנאמר ויתילדו על משפחותם.

ובערוך השולחן (סי' תצד' ז') כתב: ועוד דבאותו היום (ב' סיון) אמר להם משה לקדשם ורגילין לקרותו יום המיוחס מפני זה, ועוד מפני שביום זה חל יום הכפורים המיוחס. (ואכן בחזרת הש"ץ למוסף של יום הכיפורים איתא בפיוט "יום מימים הוחס, יום כפור המיוחס, יודעיו חמול יחס. – ס' עצרת עמ' 277. וע"ע בספר תנובות ברוך דרוש ח'. ועי' בספר זיו המנהגים עמ' קז'. וע"ע בספר אהבת ישראל עמ' קלב').