
הזכרת עקדת יצחק
ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור
איתא בגמ' ר"ה (טז' ע"א): אמר רבי
אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי
שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני,
ע"ש. מבוא' בגמ' שהטעם שאנו תוקעין בראש השנה בשופר של איל, בכדי להזכיר את
עקידת יצחק.
וכשנתבונן היטב נראה שכמה מן הדברים הנהוגים
בר"ה הם בכדי להזכיר זכות העקידה. א. תוקעין בשופר של איל כמבוא'
לעיל. רבינו סעדיה גאון כתב י' טעמים לתקיעת שופר, וכתב: הענין השישי, להזכירנו
עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשינו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו
לפניו לטובה (עי' במ"ב סי' תקפו' ס"ק ב' ד' ה'). ב. קורין
בתורה בר"ה פרשת העקידה ומבוא' ברש"י במגילה (לא' ע"א) הטעם
וז"ל: ועקידת יצחק מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט. ג. הטור
(בסי' תקפג') כתב: ואוכלין ראש כבש והריאה לומר נהיה לראש ולא לזנב, והר"מ
מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק (עי' בשו"ע שם). ד.
המ"ב (תקפג' ח') כתב בטעם המנהג של 'תשליך', משום דאיתא במדרש שעבר אברהם
אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר: הושיעה כי באו מים עד
נפש, ואנו עושין זה זכר לעקידה. ה. קודם חתימת ה'זכרונות' אנו אומרים:
כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך, ועקדת יצחק
לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית. ו.
גם השלכה מעשית הלכתית אנו מוצאים בהקשר לכך לגבי ברית מילה בר"ה, כתב
השו"ע (סי' תקפד' סעי' ד'): מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר. וביאר
במ"ב הטעם: דכך הסדר, ברית אברהם (שהיא המילה) ועקידת יצחק, וכדאמרינן במס'
ר"ה (לעיל), למה תוקעין בשל איל, כדי להזכיר אילו של יצחק, ע"ש. העולה
לנו מאלו הדברים, שבראש השנה אנו מרבים להזכיר ולהזכר בענין העקידה שתעמוד לנו
לזכות. ולכאו' מדוע דוקא בראש השנה?
איתא בפסיקתא רבתי (פרשה מא' ו' – באה"ד)
ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום וגו' (בראשית כב' יד'). מהו
היום כהיום מפני שראש השנה היה וכו'. מהו אחר נאחז בסבך, אמר לו הקדוש ברוך הוא
ראה מה לפניך בניך העומדים אחריך כשיהיו מסובכים ונאחזים בעבירות מה הם עושים
בקרניו נוטלים את הקרנות האלו ותוקעים בהם ואני נזכר עקידתו של יצחק ומזכה אותם
בדין ומה עסקו של שופר כאדם שמכניס בזו ומוציא בזו כך בניך אפי' יש להם כמה
קטיגורים אני מכניס בזו ומוציא בזו וכו', ע"ש. ואיתא בילקוט שמעוני: ויבא
אברהם לספוד לשרה כששב אברהם מהר המוריה בשלום, חרה אפו של סמאל שראה שלא
עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה הלך ואמר לשרה לא שמעת מה נעשה
בעולם אמרה ליה לאו, אמר לה לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה,
התחילה בוכה ומיללת שלש בכיות כנגד שלש תקיעות שלש יללות כנגד שלש יבבות ופרחה
נשמתה ומתה.
ובספר המנהגות (לרבי אשר מלוניל) כתב, למה
תוקעין בשופר של איל, ומדרש אגדה בראש השנה נעקד יצחק על גבי המזבח, ואותו היום
שמעה שרה אמו ותזעק ותיבב ותילל, ועל כן אמר הכתוב: יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן,
יום יבבא יהא לכון, כדי שתזכור יללת שרה אמנו, ותכפר לנו, כי שלשה שברים דומין
ללילה, ונ"ב כי האדם צריך שייליל לפני בוראו יתב' על עונותיו לכך צותה התורה
לתקוע כענין יללה (מובא בס' קובץ שיטות קמאי – ר"ה כו' ע"א). ובספר
אבודרהם (טעמי התקיעות) כתב, ואומר במדרש, שבראש השנה נעקד יצחק על גבי המזבח
וכו', ע"ש. ובספר שבלי הלקט (סדר ראש השנה סי' רפח') כתב, והעקדה היתה בראש
השנה, ע"ש. ובדרשות ר"י אבן שועיב (תלמיד הרשב"א - דרשה לראש השנה)
נמי כתב: שהעקידה היתה בראש השנה.
וראיתי שהביא בספר תורה שלמה בשם אבות דרבי נתן
(כתב יד) עה"פ: 'ויעלהו לעולה תחת בנו'. אמר ר' יצחק היה לו
לאברהם איל זכר, שהיה הולך בראש הצאן ושמו יצחק, ורץ גבריאל והביאו לפניו והעלהו
לעולה תחת בנו, ואותו היום ראש השנה היה ועשה ממנו חמש מצות, נטל
קרניו ותקע בהן, צמר לתכלת, עורו לתפילין ומזוזות, ע"ש. א"כ מבוא'
שעקידת יצחק היתה בר"ה ולכן אנו עושין לכל הנ"ל.
ובפרקי דרבי אליעזר (פ"ל) איתא: ר' חנניא
בן דוסא אומ' אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה, אפרו של איל הוא
יסוד על גבי המזבח הפנימי, גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם,
עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל, שנאמר: איש בעל שער וכו' קרניו של
איל של שמאל שתקע בו בהר סיני שנאמר: ויהי במשוך בקרן היובל ושל ימין שהיא גדולה
משל שמאל, שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול
והיה ה' למלך על כל הארץ. וברש"י בפ' וירא (כב' יד') עה"פ: 'אשר
יאמר היום בהר ה' יראה' כתב: ומדרש אגדה ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל
בכל שנה ולהצילם מן הפורענות, כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים בהר ה' יראה
אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה.
[א"ה: ואולי אפשר לומר עוד, דמה שאנו
מזכירין בר"ה ענין העקידה, מפני שאבי האומה הקדושה נטע בליבנו כוחות לכל
הדורות של מסירות נפש לקיים מצות השי"ת, ובכל הדורות מה שמסרו עם ישראל את
נפשם לקיים על קידוש ה' ופשטו צווארם להריגה במסירות נפש למען השי"ת, ומה
שאדם גם עתה יש בו את הכוחות לכך, ואנו מצווים לכוון בשעה שקוראים את 'שמע' לקבל
עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קידוש השם המיוחד דזהו 'בכל נפשך' אפילו נוטל
את נפשך, ועל זה אמר הכתוב (תהלים מד' כג'): כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכונה
זו יקראנה באימה ויראה ורתת וזיע (עי' מ"ב סי' סא' ס"ק ג'). זהו מכוח
המסירות נפש של אברהם אבינו בעקידת יצחק (עי' גמ' גיטין נז' ע"ב, לכו ואמרו
לאברהם וכו'). ולכך אנו מזכירים זאת לפני השי"ת שבזכות זה יתמלא רחמים עלינו
שיכתבנו ויחתמנו בזה יום הדין לחיים טובים ולשלום].