העבודה הזאת לנו היא

לא להתלונן על העבודה

כתב בספר הרוקח (לרבי אלעזר מגרמייזא, א' מן הראשונים. סי' רפ"ג. מובא בבאר היטב הלכות פסח סי' תס"ט א') כתב, שלא יאמר אדם כמה טורח פסח זה, כי רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה לכם. ומקורו מן הירושלמי פסחים (פ"י ה"ד), דאיתא שם: בן רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם, מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה. מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו: בעבור זה עשה ה' לי. לי עשה. לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. [וכעין זה מצינו בספר חסידים (אות תתקכ"ג) שכתב: מי שנושא ספרים או טורח בספרים, אל יעשה כאיש שאומר על הטרחים הגדולים אוי כמה טרחתי הרבה, לדברים שרצון הבורא חפץ בהם לא יתכן לומר כן].

אמנם בחק יעקב (או"ח סי' תסט' ס"ק ג' הביא דברי ספר הרוקח וכתב: וכל הפוסקים לא הזכירו אזהרה זו, גם לא ראיתי נוהגין ליזהר בזה. ונ"ל דמפרשין הירושלמי דוקא על קרבן פסח אסור לו לומר, מה העבודה הזאת לכם, דנראה שמצוה דאורייתא עליו לטורח, משא"כ בזמן הזה דלא קאמר רק על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח, אין קפידא.

ובשולחן ערוך הרב, מסכם הדברים וז"ל: לא יאמר אדם כמה טורח פסח זה כי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה לכם ועכשיו אין העולם נזהרין בזה ויש שלומד עליהם זכות שאינו נקרא רשע אלא כשאומר מה טורח זה על טורח הקרבת הפסח שהיא מצוה מן התורה ונראה מדבריו שמצות התורה הן עליו לטורח מה שאין כן בזמן הזה כשאומר על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין איסור בדבר, עכ"ל.  ובספר פתחא זוטא (לרבי פנחס חיים הורוויץ. סי' ט'. י"ל במונקאטש בשנת תער"ב) דייק מלשון שו"ע הרב שכתב 'ויש מי שלומד עליהם זכות וכו', משמע דזהו רק לימוד זכות, ושרי מי שנזהר בזה. (עי' בשו"ע סי' תמ"ב סעי' ו' ובמ"ב שם). 

שבח העבודה

כתב בספר פלא יועץ: שאם בכל הימים ראוי לחוש לצאת ידי כל הדיעות, על אחת כמה וכמה בענין חמץ ומצה שאיסורו חמור מאוד שיש בו כרת רחמנא לצלן, והנזהר בו תועלתו גדולה. שכתבו משם האר"י שהנזהר בפסח מאיסור חמץ וחושש לצאת ידי כל הדיעות ונזהר בתכלית האיסור – מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה, על זאת ראוי ליזהר הרבה שאין שכר גדול מזה וכו'. ואשריהם ישראל, ונשותיהם יותר מהם. נזהרים לבער החמץ בתכלית הזהירות ומחמירין יותר ממה שצריך, תבוא עליהם ברכת טוב.

בספר קב הישר (לרבי צבי הירש קאיידנוור, אב"ד פרנקפורט, וקראקא) כתב, ויש קבלה בידי כל טורח שאדם מטריח את עצמו לכבוד יו"ט של פסח והוא עיף ויגע בהטורח, אזי בעסק זה הוא הורג כל המזיקים הנקראים נגעי בני אדם, והעוסק בטרדת המצוה של ימי הפסח הוא מתקן התיקון וכו', ע"ש. וע"ע בספר התודעה (ניסן, ערב פסח. עמ' סט')

בלאגן קצת בבית לפני פסח? כבר היה לעולמים

החתם סופר (בשו"ת ח"ו, ליקוטים סימן ל') כותב במענה לתשובה על שאלה בימים שלפני חג הפסח: יקרת מכתבו הגיעני בימים האלו ימי טלטולא דגברא דהני נשי דידן מפנים חפצים מזוית לזוית אפי' ספרים אינם מוכנים לי לעיין, ע"ש. ובמקום אחר, גם בתשובה בימים אלו כותב (ח"א - אורח חיים סי' קלו') כותב: והיותי חוץ לחדר לימודי כי גרשוני נשים צדקניות המכבדים לי"ט של פסח ע"כ לא יכולתי להאריך ככל הצורך, ע"ש. גם בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אורח חיים סי' נז') אנו מוצאים כהא וז"ל: הנה ביומי דניסן אני טרוד מאוד בטרדות הציבור העמוסים עלי להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, ואת המעשים אשר יעשון בהלכות חג הפסח אשר נפישין מיליה, ורבו השואלים זה בא בכדו וזה בא בחביתו, ונוסף לזה אין לי מקום פנוי ואני מטולטל מחדר לחדר ומזוית לזוית, כי מגרדין הכתלים ומכבדין את הבית לכבוד החג. לכן אני בא בקצרה מה שנראה לענ"ד.