'מאכלי פורים'

הן הדבר ידוע לכל איניש בר סמכא השורר בביתו שבהגיע תור מצות סעודת פורים נוטל ידיו על הפת ומתענג על בשר המבושל כדין וכשמילא כריסו נוטל את כד היין עד דלא ידע וכו'. ומבוא' בכל הספרים שסעודה זו מצוה היא, אך אנכי הק' מקשה, היכן מצינו בהלכה שצריך לאכול פת או בשר או לשתות דוקא יין בפורים? א"כ קודם סעודתך בפורים מלא כריסך בזה המאמר [ועי' ברמ"א סי' תרצ"ה סעי' ב' שכתב: טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה].

הגמ' במס' מגילה (ז' ע"ב) מסופר על רבה ששלח בפורים את אביי להביא משלוח מנות למרי בר מר, וכשייצא אביי מבית רבה היה שבע. וכשהגיע לבית מרי בר מר, הגישו לו ששים קערות עם ששים סוגי תבשילים ואכל אביי קצת מכל תבשיל, ע"ש. ועי' מה שביאר בזה החתם סופר (דרשות – תרפ"ט ח"א דף קעה' א').   

במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה אודות המאכלים הנאכלים בפורים אם מן הדין או ממנהג. ובוודאי שישנם עוד סוגי מאכלים הנאכלים בקהילות ישראל בפורים, אך קיצרנו מחמת קוצר היריעה.

פת

כתב המגן אברהם (סי' תרצ"ה ס"ק ט'): לא מצינו שחייב לאכול פת בפורים ומצי למיפטר נפשיה בשאר מיני מטעמים. וכן בשערי תשובה (סי' תרצ"ה) כתב: ועיין בברכי יוסף בשם א' קדוש בתשובה כת"י אם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא. אמנם בספר מור וקציעה (סי' תרצ"ה) חולק וסובר שחייבים לאכול פת הואיל ונאמר במגילה 'ימי משתה ושמחה' לא סגי בלא פת. והנה מצינו במ"ב (סי' תרצה' ס"ק טו') מחלוקת הפוסקים במי ששכח לומר 'על הניסים' בסעודת היום אם צריך לחזור וז"ל: ואם שכח לומר על הניסים י"א דמחזירין אותו, וי"א דאין מחזירין אותו. וספק ברכות להקל. ודוקא בסעודה ראשונה שאוכל בו ביום אבל בסעודה שניה שאוכל אחר המנחה שקורין סעודת פורים וכבר אכל סעודה אחת ביום שוב אין מחזירין אותו לכו"ע, אלא כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'. ומחלוקתם תלויה בהא אם סעודת פורים צריכה להיות בפת דוקא אם לאו. (ועי' היטיב במג"א שהבאינו לעיל שהן הן הדברים.)

כתב בספר ערוך השולחן (סימן תרצה סעיף ז'): וראיתי מי שמסתפק אם יוצאים ידי סעודה במאכלים טובים בלא לחם. ולי נראה דלא יצא דומיא דשבת ויו"ט ועוד דאין משתה בלא לחם כדכתיב (בראשית יט, ג') בלוט ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו ובדניאל (א' טז') כתיב, פת בגם ויין משתיהם, ע"ש.

יין

איתא בגמ' מגילה (ז' ע"ב): אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. בגמ' לא נזכר ביין, וכן בשו"ע (סי' תרצה' סעי' ב') לא הוזכר איך יגיע ל-בסומי. אמנם רש"י שם כתב: לאבסומי, להשתכר ביין. וכן הרמב"ם (בפ"ב מהל' מגילה ה' ט"ו, ועי' בילקוט שנויי נוסחאות מהדורת שבתי פרנקל שיש נוסחא ברמב"ם ללא תיבת "יין".)  כתב: ושותה יין עד שישתכר וכו'. (ועי' בנמוקי מהרא"י שכתב: ענין הבסומי פשוט הוא שמיום שחרב בית המקדש אין שמחה אלא ביין כדאיתא בפסחים דף ק"ט ע"א.) וכן מהביאור הלכה (סי' תרצ"ה ד"ה עד דלא ידע) מבוא' להדיא שדוקא ביין. (ועי' בשו"ת משנה הלכות ח"ה סי' פג'.) אמנם בספר שלמי תודה (פורים עמ' שכו'.)  כתב בשם הגר"נ קרליץ, דודאי מצוה מן המובחר היא ביין וכנ"ל, אבל מ"מ אין זה מעכב בעיקר המצוה, ומקיים המצוה גם בשאר משקין המשכרים, כמו שמצינו כעין זה גבי נרות חנוכה, דמצוה מן המובחר בשמן זית כיון שהנס נעשה בשמן זית, ומ"מ גם שאר שמנים כשרים, וה"נ יוצא גם בשאר דברים המשכרים אף שהנס היה ביין, ועי"ש עוד. ובאמת ראיתי בספר אורחות רבינו (ח"ג עמ' נו.)שכתב, שמש"כ "לבסומי" בפורים לאו דוקא ביין אלא אפשר גם בשאר משקאות המשכרים אלא צריך לשתות גם קצת יין משום משתה שזה דרכו ביין. 

בשר

כתב ברמב"ם (בהל' מגילה פרק ב' הל' טו'): כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ועי"ש. וכן בספר סדר היום כתב: חייב אדם להרבות בסעודה כי כן כתיב (אסתר ט', כ"ב) ימי משתה ושמחה, וחיוב הסעודה הזאת צריכה שתהיה ביום כי עיקר הנס ביום נעשה ונהרגו מה שנהרגו, ולכן אם עשאה בלילה לא יצא ידי חובה, וענין הסעודה הזאת צריכה שתהיה בבשר ויין כי אין שמחה בזולתם, ועיי"ש. אמנם המגן אברהם (סי' תרצ"ו ס"ק יד', עי"ש.) נסתפק אם יש חיוב לאכול בשר בפורים. ועכ"פ כתב בשם דיש נוהגים לא לאכול בשר בליל פורים, כדי שלא יטעו שהוא סעודת פורים. וענין זה תלוי לפי מנהג המקום (שער הציון סי' תרצ"ה אות יב').

זרעונין

כ' הרמ"א  (סי' תרצה' סעי' ב'.): יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונין בפורים זכר לזרעונין שאכל דניאל וחבריו בבבל. ובמ"ב  (בס"ק יב') שם כתב, וגם אסתר אכלה זרעונים כדאמרינן בפ"ק דמגילה (מגילה יג' ע"א) "וישנה לטוב" שהאכילה זרעונין (עי' בשע"ת סי' תקנא' ס"ק לו').

בספר ערוך השולחן (באות ט') הקשה על דברי הרמ"א: ותמיהני למה לו לומר שאכל דניאל, שאין זה שייך לפורים, הרי אסתר עצמה אכלה זרעונים כדאיתא במגילה ועיי"ש מה שכתב. (וע"ע בענין זה בספר מנוחה וקדושה ח"ב סי' כ')/

אמנם יש להבדיל בין 'זרעונין' ל'קטניות ועדשים' שמבוא' בספרים שאין לאוכלם בפורים. וז"ל המחזור ויטרי (סי' תסה'.): ארור האיש אשר יאכל עדשים בליל פורים ובמועדים ובחדשים וכו' ארור האיש אשר יאכל פולין כתושין וכו' כל בית ישראל יעלו עליו חמושים לגרשו מתוך קהל קדושים. ובמגן אברהם בשם מהרי"ל (סי' קלא' ס"ק יד'): כתב: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין (שאין אומרים בהם תחנון) משום דדמי לאבילות המתגלגל, עכ"ל. ולפי"ד אין לאכול קטניות בפורים. (ועי' בשו"ת דברי יציב ח"ב)

בדברי הרמ"א לא מבוא' מתי אוכלים הזרעונין ביום פורים או בלילה. במ"ב מבואר שבלילה, אמנם בערוה"ש כתב, שגם המנהג לאוכלם ביום, וכן בליקוטי מהרי"ח כתב שמסתימת דברי הרמ"א שכתב בפורים סתם נראה דלאו דוקא בלילה, ומה גם שהעתיק ברמ"א שם דבר זה בתוך מנהגי סעודה דיום. עיי"ש. (וע"ע בספר המטעמים – פורים ב'). וכך משמע גם מדברי הבן איש חי (תצוה – יט') וז"ל: ומנהג יפה לאכול זרעונים בפורים, זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחבריו, ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס בזה, ולכן פה עירנו מנהגם לטגן מולייתא בקטניות ובשר ביחד, שקורין זה בערבי סמבוס"ך. וע"ע מש"כ בהל' חנוכה ש"א – כד'

מיני מתיקה

כתב בספר ילקוט מעם לועז (אסתר – רסו'), טעם שאוכלים בפורים מיני מתיקה, לפי שאז חזרו וקבלו התורה מרצון והתורה מתוקה מדבש ונופת צופים.

קרעפלך

כתב בספר ליקוטי מהרי"ח (סדר דיני ומנהגי עיוה"כ עמ' קלג'.): עי' בספר גאולת ישראל טעם להמנהג שאוכלים בערב יום הכיפורים לביבות שקורים קרעפלך ממולא בבשר מפני שביו"ט אין שמחה אלא בבשר אך עיוה"כ שהוא יו"ט רק באתכסיא שמותר במלאכה ולכך מכסין ג"כ הבשר ושמטעם זה אוכלים ג"כ הלביבות הנ"ל גם בהושענא רבה ובפורים. ע"כ. ושמעתי עוד טעם לאכילת קרעפלך בפורים – ארור המן בגימטריא 502, ברוך מרדכי בגימ' 502, והמג"א אומר שזה הכוונה בעדי לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ולפי"ז אפש"ל שהרי בשר בגי' ג"כ 502 ומכסין את זה (קרעפלך) לסימן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. (נותני סימנים היו אומרים "הכה תכה" ימים שבהם מכים עיוה"כ מכים על חטא, ובהושע"ר מכים הערבה ובפורים את המן, אוכלים קרעפלך.)  

אזני המן

כ' בס' המטעמים (פורים ג') טעם שאוכלים מיני לביבות ולחמניות פת הבאה בכיסנין ועושין בו ג' קרנות וקורין אותן "המן טאשין". משום דאיתא במדרש, כיון שראה המן שלשה אבות מיד ניתש כוחו, וכתיב וכל קרני רשעים אגדע זו המן תרוממנה קרנות צדיק זה מרדכי. ובספר מנוחה וקדושה (לר' ישראל איסר מפונביז' תלמידי ר"ח מוולאזין. חלק ב' סי' כ') כתב טעם לצורה המשולשת וז"ל: וטעם צורתם משולש, כי מחלוקת יש בגמרא (מגילה יט' ע"א) מהיכן קריאתה? רבי שמעון בר יוחאי אומר מ'בלילה ההוא', ועוד שלוש דיעות, אחד מוסיף מ-'גדל המלך את המן'. שני, מוסיף מאיש יהודי. שלישי כולה. ונפסקה ההלכה לקרוא כולה. נמצא מ-בלילה ההוא מחויבים לכל הדיעות. ועוד נפסק ונחתכה ההלכה להחמיר עוד כשלשתן, ולזכר זה חותכים הלחמים בשלוש הקצוות לזכור שנחתכה ההלכה כאלו השלושה, ועי"ש הטעמים לאכילתם.

בספר מנהגי אמשטרדם (עמ' קמט') כתב, בפורים אוכלים קישליש (ופלים אפויים בשמן) שנקראים אצל נכרים אזני המן.

מאכלי חלב

בספר יפה ללב  (ח"ב) כתב, שהיה מנהגם לאכול בפורים מאכלי גבינה מפני שהתורה שנמשלה בו ופורים הוא יום מתן תורה כדאמרינין במסכת שבת  (דף פח') דהדר קבלוה בימי אחשורוש.

תרנגולת בחלב שקדים

כתב בספר ים של שלמה (מסכת חולין פ"ח): ומשום הכי נראה, בפורים, שרגילין לאכול תרנגולת בחלב שקדים, שאסור, אם לא שיניח שקדים קלופין בתוכן, ובצידן, להיכרא, משום מראית עין.

בשר מעושן

בס' אוצר טעמי המנהגים הביא בשם ס' ילקוט מנהגים (עמ' 28.) שבקהילות אשכנז נהגו לאכול בסעודת פורים בשר מעושן והטעם משום שאכילתו מזכירה את תליית המן שכן דרך הכנת הבשר המעושן ע"י תלייתו בעשן. ע"כ. המג"א (בס"ק א') כ' שיש לעשות ביום שני של פסח בסעודה איזה דבר לסעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן, ומובא בשם החתם סופר שנהג לאכול ביום זה לשון מיובש זכר לתליית המן. ע"כ.