תולדותיו של ה"פורים רב"

בספר נטעי איתן (י"ל בשנת תרפ"ו) כתב, שהמנהג למנות בישיבות 'פורים רב' הוא מנהג עתיק מקובל במאות השנים הקודמות, גם בישיבות ספרד ואיטליה וצרפת וגרמניה ומשם בא גם לפולין. בספר מקור חיים (בילגורייא – תער"ב, עמ' עה') כתב: והנה מלפנים בישראל היה המנהג בגלילות ההם משנכנס אדר שמרבין בשמחה עושים פורים קהל, פורים רב, פורים שמש פורים ראש הקהל, והכל בדרך היפך מהראוי לו, לזכר מ"ש במגילה 'ונהפוך הוא'.

בספר זכרון יעקב (לר' יעקב הלוי ליפשיץ. י"ל בקאוונא שנת תרפ"ד, ח"ג עמ' 153) כתב, גם בישיבת וואלאז'ין נהגו תלמידי הישיבה בהסכם גאוני מנהלי הישיבה לעשות כעין משחק בקדושה, בשני ימי הפורים עשו הלולא רבתא ואז 'הסירו' את הרב ואת ראשי הישיבות וההנהלה ממשמרתם, ובחרו תחתיהם חדשים, מנהלים זמניים מתלמידי הישיבה למשרת הרב, כמובן בחרו מבחירי התלמידים, והקפידו דוקא שיהיה הרב החדש גם נואם מצויין שידע להשכיל לדרוש בסגנון סתירי תלמודי חריף ושנון בחידודים כראוי לסדר היום של פורים ושיוכל באופן סתירי לבקר את הנהגת הנהלת הישיבה בדברים חריפים ושנונים... וברשות אלו השתעשו המון חוגג בפורים יחד עם הרב וההנהלה שהיו שבעי רצון לשמוע הגיוני תלמידי הישיבה, רחשי לבם, הטענות והתביעות וההערות לדברים הדרושים תשומת לב, אשר בכל ימות השנה לא העיז שום תלמיד לפצות פה בכל אלה, ובהלולא הזאת הרשות לגלות כל מצפוני הלב, גם הרה"ג שבעי רצון היו מ'הדרשות' לתקן מה שצריך אם צריך, ועי"ש עוד בתיאור המעמד ההוא, וכותב, וחבל שלא נרשמו הדברים המצויינים מפי הפורים רב. ובספרי רושמי הקורות מהתקופה ההיא מובא, שבישיבת וואלאז'ין היו ממנים בחור משכמו ומעלה לתפקיד זה, ועצם המינוי הוכיח קבל עם ועדה שבחור זה מרומם בכישרנותיו משאר בני הישיבה, והיה יושב ודורש בסדר היום עוקר הרים וטוחנם זה בזה לסולת, מכניס פיל בקופו של מחט ומוציא קופה של שרצים, פותח בכד ומסיים בחביתין, וכל זה בחריפות מרובה ובבקיאות עצומה להנאתם של השומעים, התלמידים וראשי הישיבה.

ובירחון הפרדס (שיצא לאור בחודש ניסן תש"ג) כתב, ידוע לנו מדורות האחרונים שהיה נהוג בהישיבות ובקהילות חשובות בישראל להחליף בפורים את הרב הקבוע באחר והיו קוראין אותו "פורים רב", כמובן שדבר זה נעשה ברשותו וברצונו של הרב בכדי לבדח את התלמידים והיו מבטלין את תורתן למקרא מגילה ומתבסמים בפורים במשתה ובשמחה, היה נושא נשיאותו ברמה ומלכותו בכל משלה מהודו ועד כוש והיה זורק מרה בתלמידים, אמנם למרות שמטרת הדבר היתה לשמח התלמידים היו בוחרים במורם מעם ובאחד המיוחד בעדרו ואחריות גדולה היתה מוטלת על הנבחר.

בספרי המנהגים כתבו: ונוהגין בני הישיבה למנות רב לפורים ולהתל בו ואח"כ מעבירין אותו ומחדשין את התמנותו בפורים הבא, והוא עפ"י מה שאמרו בגמ' בבא בתרא (קסד' ע"ב), דמי שהיה שר ועברוהו והדר אומוהו נקרא ארכא דיגון, בלישנא דסגי נהור שמהפכים יגון לשמחה, וגם ארכא דיגון ר"ת אד"ר, או א'רכא ד'יגון ר'ב. (טה"מ עמ' תקמ"ח. אודו"מ – פורים).

[ויש שנתנו טעם למנות בפורים 'רב', מפני שהרב חייב לבסומי עד דלא ידע. ומה יהיה אם תזדמן שאלת איסור והיתר דוקא בשעה זו, והשאלה תהיה נוגעת לסעודת פורים? לכן הנהיגו שבשעה שהרב שתוי, יהיה אחר שיוכל לפסוק שאלות.]

אך בדבר זה יש להזהיר עד מאוד, וידועים דברי חז"ל שחרבה ירושלים על שביזו בה תלמידי חכמים, ויש להיזהר מאוד בגחלתן והתורה נתונה לנו לכל ימות השנה וביתר שאת ביום הקדוש פורים שהדר קיבלוה, ומה שמינו 'רב' לאותו היום הוא בכדי להרבות השמחה כמצות היום, אך אין לו רשות בשום פנים ואופן לישא פניו כלפי רבותיו ח"ו. וכן מוטב לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ומובא בספר שדה צופים (ב"מ דף נט') שהגאון רבי שמעון סופר ז"ל אב"ד קראקא (מחבר שו"ת מכתב סופר, ובנו של הגאון חת"ס) נפטר מרוב עגמת נפש עקב דברי עלבונות שהוטחו כלפיו על ידי פורים רב.

בספר שיחת חולין של ת"ח החדש (יצא לאור במונקאטש, שנת תרס"ט) כתב, כנודע בכל אתר ואתר לבחור בפורים א'יש א'חד לרב וקוראין אותו בשם פורים רב, פעם אחת מינו בפראג את א' מתלמידי הגאון הנוב"י לרב לפורים, וכטוב לב הרב הפירומי ביין עד דלא ידע, דיבר סרה על רבו הגאון הנ"ל ומלט מפיו מתוך שכרותו דברי לעג ובוז נגדו. למחרת כשנתפקח הזכירו לו חביריו את אשר עשה אתמול, והוכיחוהו על הדברים, ויצר לו מאוד והלך להתרפס לפני רבו ולבקש סליחתו על עונו זה, והרב הנ"ל מחל לו, כצאתו מן הבית אמר בן הנוב"י לאביו, הן אתמול שם אותך למטרה והיום מחלת לו, ויאמר לו הנוב"י, הלא שיכור היה ולא בדעת דיבר כדברים האלה, ועי"ש.

אולם החיד"א בספרו 'מעגל טוב' מסתייג ממנהג ה'פורים רב' ומספר, שכאשר ביקר באמסטרדאם בשנת תקל"ח בחג הפורים בביתו של רבי שאול, נכח שם בדרשת דברי הבל ובדחנות של אדם שנבחר להיות רב של פורים ונראה בעיניו כאחד הריקים ועשה דברים בלשון הקודש בחרוז מלוכלך, שאל קושיות מתוך הש"ס ותירץ כמנהגו הידוע, ועי"ש. ובעוד ספרים יש שכתבו כנגד המנהג של פורים רב, ואכמ"ל. (פורסם בשנת תשע"א במורשה)