ההוספות בתפלת שמונה עשרה בעשי"ת

תקנו חז"ל בי' ימי תשובה לומר בתפלת שמו"ע 'המלך הקדוש' 'המלך המשפט' וזה מובא בגמ' ברכות (יב' ע"ב): ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ופי' רש"י בד"ה המלך הקדוש - לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם, ע"ש. ושאר ארבעת ההוספות 'זכרנו' 'מי כמוך' 'וכתוב' 'בספר' הם תקנת הגאונים. ועל כן אם שכח לומר אלו ההוספות אינו חוזר (מ"ב סי' תקפב' ס"ק טו'). אמנם לגבי הוספות אלו מצינו כמה שיטות בגאונים ונבארם בעז"ה לקמן.

כתב בטור (סי' תקפב'): ויש מהגאונים שאמרו שאין לאומרן (זכרנו, מי כמוך וכו'), מפני דאמרינן בגמ' ברכות (לד' ע"א), לא ישאל (יבקש) אדם צרכיו לא בשלש ברכות הראשונות של תפילת שמו"ע ולא בשלש ברכות אחרונות . וכן פסק בעל הלכות גדולות (ברכות סוף פ"ה) לא ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות וכו'. ולכך לא התירו הגאונים לומר 'זכרנו' בברכת מגן אברהם 'וכתוב' בהודאה, אבל 'בספר חיים וכו' אומרים בשים שלום מכיון שברכת שהיא ברכה בסוף תפלת שמו"ע ואפשר לומר בה, ע"כ. ולפי שיטה זו, אין לומר 'זכרנו' 'מי כמוך' 'וכתוב' אפי' בראש השנה ויום הכפורים, אלא רק 'בספר'. ומביא הטור את שיטת רב האי גאון שסובר שיש לומר את כל ארבעת ההוספות בשמו"ע, ומה שכתוב בגמ' בברכות, לא ישאל אדם צרכיו בג' ברכות ראשונות וכו', זה דוקא בצרכי יחיד, אבל בצרכי רבים מותר (והוספות אלו בקשות דרבים הם) וכן יש במסכת סופרים (פי"ט ה"ח), כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכפורים משונה משאר ימים טובים, כך תפילתן משונה. ואין אומרים זכרנו בג' ראשונות וכתוב בג' אחרונות אלא בשני ימים טובים של ראש השנה וביה"כ בלבד ובקושי התירו, ע"כ. ולפי שיטה זו אומרים את כל הארבעת ההוספות אבל רק בראש השנה ויום הכפורים. אמנם הטור כתב: וכבר נהגו לאמרו (כל ההוספות) כל י' ימי תשובה. ואדרבה תמהתי מעולם למה אין אומרים ובכן תן פחדך כל עשרת ימי תשובה, דמאי שנא זה התוספת שבברכת קדושת השם ממה שמוסיפין באבות וגבורות, ושמעתי שיש מקומות שנוהגין לאומרו, ע"כ. ודיעה זו כתב הרמב"ם (בפרק ב' מהלכות תפלה הל' יט') וז"ל: יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו' ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו' ובהודאה זכור רחמיך וכו' ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו' וכן יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית ובכן תן פחדך ובכן כו' אבל בראש השנה וביום הכפורים מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית ובכן תן פחדך וכו'.

כתב בספר מטה אפרים (סי' תקפב' ד'): כל מה שּמוסיפין בתפלה בראש השּנה, זכרנו ומי כמוך. וכתוב, בספר, וכן בחתימות הברכות, המלך הקדוש ועושה השּלום, כך מוסִיפין וחותמין בכל עשרת ימי תשובה עד אחר יום הַכפורים. וכן בשּבת שבין ראש השּנה ליום כפור או ביום הַכפורים שחל בשבת אומרים בברכת מגן אבות המלך הקדוש. ובחל בברכת השיבה שופטינו, חותמִין המלך המשפט בכל הימים הללו.

באחרונים מובא עוד שינוי שאומרים בתפילת שמו"ע בעשי"ת בחתימת הברכה האחרונה במקום 'המברך את עמו ישראל בשלום', בא"י עושה השלום. וז"ל ספר מטה אפרים: ובברכת הודאה מוסיפין וכתב כו' בספר כו' וחותמין עושה השלום. והרבה נוהגין שלא לשנות חתימת הברכה בזה רק חותמין המברך כו'.

והטעם לזה כתב באלף המגן, שכתוב בספרים שמאחר שלא נמצא שינוי זה בתלמוד ובפוסקים בחתימת הברכה לכן אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות. אולם בספר תניא רבתא מביא אגדה אחת ונראה משם שתחילת תיקון הברכה היה בא"י עושה השלום, וצ"ע. [בספר אוצר המדרשים (אייזנשטיין) – סדר תפלת שמונה עשרה – הביא מדרש:  כתיב יחי ראובן ואל ימות וגו', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותשרף ושלחה לו ואמרה הכר נא, מיד הודה ואמר צדקה ממני ונסלח לו על אותו עון, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חנון המרבה לסלוח. כשמררו המצריים את חיי אבותינו אמר הקב"ה וגאלתי אתכם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י גואל ישראל. כשנצטער אברהם אבינו בצער המילה בא רפאל ורפאו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י רופא חולים. כשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים מיד פתחו מלאכי השרת בא"י מברך השנים. כשבא יעקב אבינו למצרים וראה יוסף ושמעון ונתקבצו הוא ובניו ביחד, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל. כשנתנה תורה לישראל אמר לו הקב"ה למשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצריים בים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים. כשאמר לו הקב"ה ליעקב ויוסף ישית ידו על עיניך שמח ובטח על דבריו של מקום ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה לו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה את ביהמ"ק מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י בונה ירושלם, וכו'. כשעשו ישראל את המשכן וירדה שכינה ושכן בו בין שני הכרובים, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י המחזיר ברחמיו שכינתו לציון. כשהכניס שלמה הארון לפנים ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך וגו' ונתן הודאה ושבח למקום ואמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא ונתתי שלום בארץ, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י עושה השלום. לפיכך כשבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנום בסדר הזה בחכמתם מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך חכם הרזים שנתן חכמה ליראיו שהם בני גוי גדול כמו שאמר להם משה ע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו., ע"כ משמע שתחילת התקנה הייתה בא"י עושה השלום, ואכמ"ל].