כבוד הסוכה

כתוב בתורה (ויקרא כג): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו'. וקבלו חכמינו זכרונם לברכה, שפרוש תֵּשְׁבוּ - תדורו. אמרה תורה שידור בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה. הכיצד - אוכל כל סעודותיו בסוכה, ושותה בה שתיותיו, ומספר עם חבריו, ואם נזדמנה לו תפילה ביחידות מחוץ לבית הכנסת, אינו מתפלל אלא בה, מלבד אם יש שם דברים המפריעים כוָּנתו. וכן כל שאר מעשיו של כבוד, אינו עושה אלא בסוכה, כי שם דירתו בכל שבעת ימי החג, אלא שמפני קדושתה של הסוכה ראוי לאדם להשתדל שרוב עסקיו שהוא עוסק שם, יהיו בתורה ובדברי קדושה ובדברי מצוה ומענין החג ומצוותיו.

כתב בספר חיי אדם (ח"ב כלל קמז'): כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים, ואי אפשר לומר ישיבה ממש, אלא קבלו חז"ל תדורו בסוכות (והוא לשון עכבה כמו וישבו בקדש), אמרה תורה שידור בסוכה כמו שדר בביתו בכל שנה, שתהיה עיקר דירתו בסוכה שיכניס בה כליו הנאים ומצעות נאות, ואוכל ושותה וישן בסוכה ומטייל בה ולומד בה. וכשמספר עם חבירו, הכל יהיה בסוכה. כללו של דבר, שהסוכה תהיה נחשבת לדירתו לגמרי. ולפי שקדושת סוכה גדולה מאוד, ראוי שלא לדבר בה כי אם קדושה ותורה. וכ"ש שיזהר [מ]לדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דברים האסורים.

וכן הוא במ"ב (סי' תרלט' ס"ק ב'): ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כי אם קדושה ותורה וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים.

כתב בספר פלא יועץ (ערך – סוכה, באה"ד): אשר מטעם זה גדלה קדושתה כקדושת בית הכנסת, ומטעם זה אסרו לנהוג בה מנהג בזיון, וכל שכן שחוק וקלות ראש. ואמרו על האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא לדבר שיחת חולין תוך הסוכה. ובודאי שמי שנזהר לקבוע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה באימה ויראה ושמחה רבה כדת מה לעשות, קונה קדושה ותוספת הארה בנפשו רוחו ונשמתו, ומצא כדי גאולתו לכל השנה לעבוד את בוראו עבודה תמה.

כתב השל"ה: וראיתי מבני עליה המחבבים מצוות, היו מנשקין המצות והמרור, וכל המצוות בעת מצוותן, וכן הסוכה בכניסתם וביציאתם, וכן ארבעה מינים שבלולב, והכל לחבב המצוה. ויש ללמוד זה ממה שכתב רמ"א (הלכות ציצית סימן כ"ד) יש נוהגין לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל משום חיבוב מצוה, ואשרי מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ובדביקה וחשיקה וחפיצה. (מובא בבאר היטב ובמ"ב סי' תעז' ס"ק ה', ובא"ר סי' תפו').

כתב בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק יד'): מנהג מורי (הרמ"ק בעל 'תומר דבורה') ע"ה, שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה, כי מצות סוכה קדושתה גדולה, והעד שעצי סוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה כמו שאמרו חז"ל, ע"ש. ובספר יוסף אומץ (סי' תתרכה') כתב, כתוב בספר ראשית חכמה, אין לדבר בתוך הסוכה אלא בדברי תורה כי ימים אלו צריכין להיות בתשובה, שאין פתקות הגזירות נמסרים לשלוחים עד ליל שמיני עצרת ואם שבו בתשובה נתקרעו. ובספר מועד לכל חי (סי' כ' אות כה') כתב: לא יכעוס בתוך הסוכה כלל וירבה שלום ושלא יהיה קטטה על עסקי אכילה וכיוצא ואל ידבר בסוכה דברים בטלים, ע"ש.

כתב בספר מטה אפרים (סי' תרכה' סעי' סה'): ואף על פי שמצות סוכה צריכה להיות בשמחה, מכל מקום צריך ליזהר בהרבות שחוק וקלות ראש ח"ו. ויש מאנשי מעשה שמדקדקים על עצמם שלא לשיח שום שיחה בטילה בסוכה רק בדברי תורה ומכל שכן בשעת הסעודה. וראוי ונכון לעשות כן אם בני ביתו ואורחיו הם בעלי תורה ואף בעל הבית שהוא מיסב עם אשתו ובני ביתו ואין ביניהם דברי תורה חש להם ליזהר משיחה בטילה רק לדבר מעסק החג הקדוש להודיעם טעם מצוה זו כדכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ומצות ארבע מינים וכיוצא בדברים אלו של עונג וגם שמחה של מצוה, וע"ש מה שכתב עוד בזה הענין, וע"ע ב-אלף למטה שם.

ובאלף המגן במטה אפרים (סי' תרכו' בקו"א) כתב: ולפי שמצות סוכה חשובה כל כך, ראוי שלא לדבר בה כי אם קדושה ודברי תורה. ויזהר מאוד שלא לדבר בסוכה דברים אסורים ח"ו (כמו דברים בטלים או לשון הרע ורכילות) וכן יזהר מאוד שלא לכעוס בסוכה, משום דכל זה הוי בזיון לסוכה ולקדושתה וישב בה בדרך ארץ כמו שיושב בפלטין של מלך ולפני מלך, ע"ש.

ובספר בן איש חי (ש"א פרשת האזינו) כתב: והסוכה היא צילא דמהימנותא, זכר לענני כבוד, לכן לא ינהוג בה שחוק וקלות ראש. גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל, שדרכם להניחם בבית התבשיל, וכן לא יניח בה כד גדול של המים, והנר אחר שכבה יסירנו מן הסוכה, ולא ישאר שם אחר שכבה, וכנזכר בספר הלבוש גם לא ירחץ בתוך הסוכה כלים, ואפילו כלי אחד כלבד, וכנזכר באחרונים, ע"ש.