א'ני י' ר'ופאך - אייר

חודש אייר שם זה הוא שמו הבבלי לחודש זה (ירושלמי, ראש השנה פרק א' הלכה ב'), ואילו בתורה נקרא חודש זה בשם חודש השני – דהיינו שני לניסן שהוא ראש החודשים כמו שכתוב (במדבר פרק א' פסוק ב'): באחד לחודש השני וגו', ובנ"ך נקרא חודש זה נקרא בשם 'זיו' (מלכים א' פרק ו' פסוק א'): ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החודש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'. ומפרשים מהו השם 'זיו', על שם זיווה של השמש שהיא בחודש זה בכל זהרה ועדין אינה לוהטת כבחדש הקיץ המאוחרים, וכן דור שיצאו ממצרים עמדו בחודש זה על זיום שנתרפאו ממומיהם, לאחר שנעדנו בבאר במן ובשליו, והיו מוכנים לקבלת התורה (סה"ת).

כתב הרמ"א (אבן העזר סי' קכו' סעי' ז'): שחודש אייר נכתב בשני יודין, ואם כתב בחד יו"ד פסול, אם לא בשעת הדחק, ע"ש. ועי' שם מה שפי' בבית שמואל ובהגה' רבי עקיבא איגר.  

כתב בספר בני יששכר (חודש אייר מאמר א' אות ג'. מובא בספר טעמי המנהגים עמ' רנא'): טעם שהחודש אייר נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה שהוא מסוגל לרפואה להריק האצטומכא מן העיפושים וחולשת המרה, משום דהנה כל החולשות והחולאים על פי רוב באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם, והנה בחודש זה התחיל המן לירד (מ-ט"ו באייר, עי' רש"י שמות טז' א') הנקרא 'לחם אבירים' (תהלים עח' כה'), לחם הנבלע באיברים (גמ' יומא עה' ע"א. מדרש רבה במדבר פ"ז), ולא היה בא מזה שום חולי ושום מכאוב, נמצא בחודש הזה נתרפאו כל החולאים, על כן נשאר טבע קיים שהחודש הזה מסוגל לרפואה. ועוד כתב שם (אות ה'), שחודש אייר בגימ' ארך, ומבוא' בזוהר הקדוש שהוא לשון רפואה כמו שנאמר (ירמיה ל') 'כי אעלה ארוכה לך'. (והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו וכו') 

החתם סופר בחידושיו למס' שבת (דף קמז' ע"ב) פירש בדברי הגמ': כלהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו [פי' כל שקויי הרפואה מפסח ועד עצרת מעולים הם] ופי' היינו בחודש אייר והרמז 'כי אני י' רופאך' ר"ת איר בחד יו"ד, ו'אויבי ישובו יבושו רגע' (תהלים פרק ו' פסוק י') הוא (אייר) בשני יודי"ן, שהמזמור מדבר כשהיה דוד חולה ונתרפא. (מובא בטעמי המנהגים שם. ובס' זיו המנהגים עמ' קג'. ועוד). וכן כתב בספר אוהב ישראל שחודש זה מסוגל לתשובה. וכתב רמז שהעולם מחזיקין אותו לזמן רפואה ועיקר הוא רפואת הנפש. ובאמת יש רמז בגמרא (שבת שם) כלהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו והעיקר רפואות הנפש הוא לטהרנו מקליפותינו כו' שהוא מחץ מכתו של עולם ירפא (כמו שאמרו בראשית רבה פ"י) והיינו לתקן העבר. וזהו על ידי התורה שבעל פה שהיא הרב חכמה. והחודש הזה הוא נגד בינה שהוא תשובה עלאה, ע"ש. 

בספר מדרש פנחס (ד"ת מר' מהה"ק ר' פנחס מקוריץ זי"ע) כתב: הגשמים שמן פסח ועד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוהו בכל החנויות של רפואה, דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת ראשו כדי שירד הגשם על ראשו וגם לפתוח פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו ממש, ע"ש.

כתב בספר קול מבשר (ח"ג – חודש אייר): הנה נודע דברי הרבי ר"ב מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע, ראשי תבות "אייר" - אני ד' רופאך. ו"אייר" מלא בשני יודי"ן, וגם חכמי הרופאים אומרים שהם ימי הרפואה, שהחודש הזה הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה, שהוא מסוגל לרפואה. כתבו הספרים הקדושים, ראשי תבות (אייר) אברהם יצחק יעקב רחל. וזה ביאור הכתוב (בשלח ט"ו כו): כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך, כי המצרים, מחמת שהיו שטופי זימה ובגסות רוח נדמה להם כי הכל הוא מכוחם, ולא ראו אור בהיר בשחקים, וכמו שאמר פרעה הראש שלהם, לי יאורי ואני עשיתני. והיו צריכים להמכות להראות להם ביטול דעתם הנפסדת, אשר כל כח של בשר ודם - זולת כח הקב"ה - הוא כאין וכאפס. אבל אתם, אחרי ראותכם את כל הניסים והנפלאות, אינכם צריכים עוד להמכות להראותכם כי אני ד', רק כאשר תתבוננו רוממות הש"י, ממילא תבינו שפלות עצמכם. וכדברי הרמב"ם (פ"ב מהלכות יסודי התורה), וזה כי אני ד' רופאיך, כי יתבונן מעצמו - זאת היא עיקר הרפואה לנפש הישראלי. וזה כמו שאמר הרבי ר"ב מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע, "אייר" - ר"ת אני ד' רופאיך. והכוונה בדבריו הקדושים כמו"ש, על ידי השפלות והביטול הנפלא מר"ח אייר - זכו לראיה אמיתית - כי אני ד' כי הכל מצידו ית"ש, וזה הוא הרפואה. וגם אור קדושת שבת קודש שמתנוצץ בעולם אור האמת - מסייע להאדם לידיעה הנ"ל. (ספר ישמח ישראל פ' קדושים, שבת ר"ח אייר, אות א').