צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
עשרה בטבת שחל בערב שבת
עשרה בטבת הוא יום תענית ציבור, מפני שביום זה החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים בזמן בית ראשון, וכמ"ש (מלכים ב' פרק כה' א'-ד'): וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְכָל חֵילוֹ, עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב; וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ - וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ; וַתִּבָּקַע הָעִיר וגו'. ולכך חייבים להתענות בו (שו"ע או"ח סי' תקמט' סעי' א').
שונה תענית עשרה בטבת בחשיבותו משאר התעניות, דאילו שאר התעניות צבור שחלים בשבת, אין מתענים בהם, אלא דוחים אותם לאחר השבת, חוץ מצום יום הכיפורים. ואילו עשרה בטבת אם היה חל בשבת היו מתענים בשבת. וז"ל הבית יוסף (סי' תקנ'), וה"ר דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית (עמ' רנד') שעשרה בטבת משונה הוא משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כד' ב') 'בעצם היום הזה' [וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָוב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה] כמו ביום הכיפורים שנאמר בו גם 'בעצם היום הזה' [וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא וגו'. – ויקרא כג' כח', וכמו שיום כיפורים שחל בשבת מתענים בו, כך גם בעשרה בטבת. וכתב על כך הבית יוסף]: ולא ידעתי מנין לו זה, עכ"ל. (אמנם היום צום עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת. (אבודרהם – שם)
ועוד שונה צום עשרה בטבת משאר תעניות צבור שאינם חלים בערב שבת (אבודרהם שם. עי' מ"ב סי' תקנ' ס"ק י') ואילו תענית עשרה בטבת חל לפעמים בערב שבת כמו בשנה זו. והרבה שאלות הלכתיות ישנם בערב שבת זו ובעז"ה נשתדל לעסוק במקצתם. ואין בכוונתי לפסוק למעשה אלא להביא הדברים הכתובים.
סדר היום
צום עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת מתפללין שחרית כשאר הצומות וכך גם במנחה, אך אין אומרים במנחה וידויים ולא נפילת אפים מפני שהוא ערב שבת (עי' מ"ב סי' תקנ' ס"ק יא'). ולגבי קריאת 'ויחל' במנחה דעת הב"י (שם) שקורין וכ"כ הרמ"א (תקנ' ג'. וכדלא שיטת השבלי הלקט סי' רסג' בהגה'). ואומר הש"ץ עננו בין גואל לרופא (מ"ב תקנ' ס"ק יא' ובסי' תקסו' ס"ק ה') ואין אומרים אבינו מלכנו במנחה (עי' מ"ב סי' תרב' ס"ק ג'). ומשלימין התענית עד צאת הכוכבים (עי' שו"ע סי' רמט' סעי' ד') אע"פ שנכנס לשבת כשהוא מעונה (עי' מג"א סי' רמט' ס"ק ז'). ובזה גם תענית עשרה בטבת שונה משאר תעניות, כמו שכתב בספר בן איש חי (ש"ב פ' לך לך כג'): כל תענית יחיד שאין קבוע לו זמן, שיוכל להתענות באיזה יום שירצה, אין מתענה בערב שבת. אבל אם זמנו בערב שבת, כגון תענית יארצי"ט וכו', או תענית ערב ראש חדש, מותר להתענות בערב שבת, אך לא ישלים עד צאת הכוכבים, ויקבל אותו מעיקרא אדעתא דהכי (עי' שו"ע סי' רמט' סעי' ד' ובמ''ב). ורק עשרה בטבת שחל בערב שבת צריך להשלים עד צאת הכוכבים. (יש מקומות שנוהגים להקדים תפלת ערבית של ליל שבת כך עד שיגיע לביתו יגיע זמן צאת הכוכבים, וקורין שוב קריאת שמע, ועושין קידוש).
רחיצה ותספורת לכבוד שבת
כתב השו''ע (סי' תקנ' סעי' ב'), שכל הצומות חוץ מ-ט' באב מותרים ברחיצה, ע''ש. וביאר הטעם במ''ב, מפני שבשעה שרצו וקבלו עליהם לצום בכל ארבע התעניות לא קבלו עליהם שיהיו חמורים כתשעה באב, לפי שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ומ''מ בעל נפש יחמיר בכולן כמו בתשעה באב חוץ מנעילת הסנדל ועוד (ע''ש בשער הציון ס''ק ח'), וכן אם חל עשרה בטבת בערב שבת אין להחמיר ברחיצה בחמין מפני כבוד השבת, ע''ש. ומותרין בתספורת לכבוד שבת (ספר רוח חיים, לרבי חיים פלאג'י. סי' תקס''ו סעי' ד'. שו''ת שבט הקהתי ח''א סי' קפא').
תפלת ערבית בפלג המנחה
המתפלל ערבית של שבת קודש בפלג המנחה, בכ"א משלים התענית עד צאת הכוכבים (עי' רמ"א סי' רמט' סעי' ד', ומ"ב שם, וע"ש בביאור הלכה).
טועמיה
כתב המשנה ברורה (סימן רנ' סק"ב) בהלכות ערב שבת: מצוה לטעום מכל תבשיל כדי לתקנן יפה כהוגן. וא"כ האם מותר לטעום מתבשילי שבת בעשרה בטבת שחל בעש"ק. ועל כך כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (חלק ב' סי' מב סעי' סא'): וכן בעשרה בטבת שחל בערב שבת מותר לטעום התבשיל שהכין לשבת אבל לא יבלע ממנו. ואם כבר בירך מותר לו לטעום מעט ולבלוע כדי שלא תהא ברכתו לבטלה (שם בהערה).
שטיפת הפה – צחצוח שיניים בתענית
כתב השו"ע בהלכות תענית [סי' תקס''ז סעי' ג']: מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בתענית צבור לא כשר למעבד הכי. וכתב במ"ב, ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל תענית צבור, רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבוא לגרונו, וביום הכיפורים יש להחמיר גם בזה,ע"כ.
ולגבי צחצוח שיניים ללא משחה, במקום צער יכול, אך יזהר לכפוף ראשו שלא יבלע מים. ולגבי צחצוח עם משחה [עי' ברמ"א שם סעי' ג'], כתבו הפוסקים שלכתחילה אין לצחצח עם משחה ורק במקום צער יש להתיר. ויכול לשטוף אח''כ את פיו במים אך יזהר שיכוף ראשו שלא יבלע מים. וביום כיפור אסור בכל גוונא [עי' בשו"ת מנחת יצחק חלק ד' סי' קט'. ובשו"ת קנין תורה חלק ג' סימן מט'. ובשו"ת שבט הלוי חלק ד' סי' ד' אות ה'. ובשו"ת רבבות אפרים חלק ג' סימן שסא'].
חשיבות היום
כתב המשנה ברורה (ריש סי' תקמט'): וכל אלו הימים (ט' באב, י"ז בתמוז, ג' תשרי, י' טבת) כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמו שכתוב באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה, ע"ש.
יה"ר שנזכה בקרוב ממש למה שכתוב בנביא זכריה: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: