אות הקשת לא נהיה

מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'

אחד מן המנהגים של ילדי ישראל הנהוגים בל"ג בעומר במקצת מקהילות ישראל – לירות בקשת. והיו מקומות שאף הרבנים נהגו בכך. במאמר שלפנינו נברר בעז"ה מקורו וטעמו.

איתא בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ב): רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן. וכ"מ במס' בבלי כתובות (עז' ע"ב).

כתב בספר בני יששכר (מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ד' - ל"ג בעומר) מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה. והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל הטעם הוא כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת (עי' כתובות עז' ב'), והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן הזה עכ"ד. והוא כעין ללמד בני יהודה קשת (ש"ב א' יח'), ונ"ל על דרך דברי אדומ"ו, דהנה אמר ר' שמעון בן יוחאי לר' אלעזר בריה (בזהר ח"א ע"ב ע"ב), ברי לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהירין, הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח אשר יגלה האור כי טוב הגנוז, הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז מפי בוצינא קדישא, וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח, והסימן מסור בידינו בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין, על כן ביום זה לסימן הטוב הלזה ויורו המורים בקשת (דה"א י' ג'). ועי"ש עוד שהאריך לבאר הענין.

בספר אוצר דינים ומנהגים (ל"ג בעומר) כתב, ונוהגין לילך לשוח ביערות ולירות בקשת של עץ בדרך שחוק. יש נוהגין כן גם בתשעה באב אחר הקינות, והולכים לחצר מות עם הקשתות, לרמז כי הם יוצאים למלחמה עם שונאיהם שגרמו בחורבן הבית, וכן לאלה שהרגו את תלמידי רבי עקיבא במלחמתם עם הרומיים.

ובספר מאור ושמש (רמזי ל"ג בעומר – באה"ד) כתב: וזהו שאנו עושין בל"ג בעומר קשתות, שבקשת יש שלשה גוונין והן מורין על גבורות, ויש בו סביב לבנינות גם כן, וכתיב (בראשית ט' טז' וְנִרְאֲתָה) [וְהָיְתָה] הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, דהיינו שעל זה נראתה הקשת, להראות שלא נמתקו הגבורות בשרשן, והקב"ה עושה חסד עם העולם למען זכות שלשת אבות הקדושים, ששלשה גוונין אלו רומזים גם כן לשלשת אבות, ואנו צריכים להעלות הגבורות לשרשן ולהמשיך הלבנונית עליון, שכל הגוונין יכללו בגוון לבן. וזהו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"א עב ב) כשיתראה הקשת מקושט בגוונין - צפה לרגליו של משיח, היינו שהגוונין יהיו מקושטין - שתאיר בהם הלבנונית עליון, צפה לרגליו של משיח - שהגבורות יתכללו בהחסדים. והנה קשת הוא חצי גלגל, דהיינו ג"ל שאנו צריכים להמתיק הגבורות בהמתקה גדולה שיתגלה השם אמג"ל. והמתקה זו צריך להיות בחג"ת ובנה"י, וזהו ג"ל ג"ל - שני פעמים ג"ל. ובימי רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת, שלא נצרכו בימיו לזכות אבות, שהוא היה מעלה הגבורות לשרשן בהמתקה גדולה של שם אמג"ל, לכן אנו עושין בל"ג בעומר קשתות שהוא חצי גלגל; דהיינו ג"ל רומז, שהיום הזה שהוא 'הוד שבהוד' נתגלה שם אמג"ל, ול"ג בעומר הוא גם כן ג"ל, וע"ש עוד מה שכתב.

בשו"ת חלקת השדה (לר' אליעזר דייטש – י"ל בקראקא שנת תרס'. בסופו, בקונטרס 'שיח השדה' – ל"ג בעומר, אות רכז') כתב: שמעתי מאמו"ר הגה"צ, טעם למנהג שמשחקין בקשת ביום ההוא, כי מבוא' בספרים הקדושים של"ג בעומר הוא מסוגל מאוד לקבלת התפילה (עי' בס' הלולא דרבא), וקש"ת ראשי תיבות ש'מע ק'ול ת'פלתינו לרמז על זה – ובזה פירש ג"כ הסימן שנתנו הקדמונים לל"ג בעומר 'פל"ג' שביום שחל פורים חל ל"ג בעומר, דהנה פל"ג גימטרי' יב"ק עם הכולל, שהוא ר"ת י'עננו ב'יום ק'ראינו, שמרמז ג"כ לקבלת התפילה, ע"ש. (וע"ע בס' לבושי מכלול לר' יחיאל מיכל היבנר – י"ל במונקאטש שנת תרס"ה – אות ג').

בספר ישמח ישראל (לר' ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר – י"ל בשנת תער"ה בלאדז'. – ל"ג בעומר אות ו') כתב, הנה מנהג ישראל הוא להחזיק קשת בימים האלו, והענין הוא דידוע הקשת כל מה שמושך אותו למטה לארץ אזי יריץ אחרי כן החץ למעלה ברום יותר, וכמו"כ הצדיקים כ"מ שהם בשפלות יותר מיחדים יחודים גבוהים ורמים יותר ויותר ותפילתם עולה למעלה מעלה ולכן נקרא היחודים קשת. והנה רשב"י בעת היסתלקותו היה מיחד יחוד גדול כזה מה שאין יכולים לעשותו וליחדו כ"א בהתבטלות היותר גדולה, שנעשה בטל ומבוטל כעפר ממש, וז"ש באידרא מלין אלו הי' טמורין בלבאי, היינו שלא הי' יכול לייחד יחוד כזה כ"א בעת פטירתו, ולכן ביום הלולא שלו עושין יו"ט מה שאין עושין בהילולא של תנא אחר, לפי שזכינו בעת פטירתו שגילה סודות עליונות וליחוד גדול והנורא, וע"ש עוד מה שכתב.