תספרו חמישים יום

בשו"ת פרי הארץ לרבי ישראל מאיר מזרחי (י"ל בקושטא שנת תפז' – ח"א סי' י') הביא בשם מהר"י מולכו, דאם ספר ביום השלושים ותשע לעומר ואמר בלשון 'היום ארבעים חסר אחת לעומר יצא'. וראייתו מהא דאמרינן במתניתין בפרק אלו הן הלוקין (כב' ע"א): כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנא' במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים. ופי' רש"י: והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר (דברים כה) וסמיך ליה ארבעים יכנו ודרשינן כמאן דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמ' דמדלא כתיב יכנו ארבעים במספר אלא במספר ארבעים יכנו שמעינן דהכי קאמר מנין הסוכם הארבעים חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים והיינו שלשים ותשע, עכ"ל. הרי דמצינו לישנא דקרא בכה"ג וכו' וכ"ש אם אמר ארבעים חסר אחת דהוי לישנא מעליא טפי, שכן מצינו בלשון המשנה בשבת (פרק ז' מ"ב): אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. (עי' בתיו"ט שם) וכן גבי מלקות וכו', ועי"ש עוד מה שכ' בזה הענין. וכן פסקו הבאר היטב (סי' תפט' ס"ק י') והמשנה ברורה (שם ס"ק יא').
והנה נסתפקו באחרונים האם דין זה נאמר רק לגבי יום השלושים ותשע, מכיון דמצינו כך בלישנא דקרא וחז"ל, או גם ביום י"ט לעומר אם אמר היום עשרים חסר אחת לעומר וכן ביום כ"ט לעומר?
ובאמת בהגה' רבי עקיבא איגר (שם) כתב וז"ל: אם סיפר בדרך עשרים חסר א' יצא, שו"ת פרי הארץ להרי"מ מזרחי סי' י', עכ"ל. מבוא' בדבריו שלמד מדברי ספר פרי הארץ, דלאו דוקא ביום הל"ט אלא גם ביום י"ט או "ט אם אמר היום שלשים יום חסר אחת יצא. וכ"מ בספר הליכות שלמה ח"א פט"ו, עי"ש.
בשו"ת באר משה (ח"ג סי' פב') כתב, ע"ד אחד ששאל את חבירו כמה היום לעומר (עי' שו"ע סי' תפט' סעי' ד') והוא השיב לו חמשה ימים חסר אחד, ואז היה יום ד' לעומר ובדעתו היה להשיב כמתלוצץ, שוב תיכף כשיצא הדברים מפיו עלה ספק בלבו אולי יצא ידי חובה ואינו יכול (שוב באותו בלילה) לספור בברכה, והשבתי לו דלכאו' שפיר נסתפק כי בהגה' רעק"א כ' שאם ספר בדרך עשרים חסר אחת יצא. אבל עכ"פ בנידון דידן שהשיב לו 'חמשה ימים חסר אחד' ברור שיצא אם כיוון, אבל בשאלה שלנו בודאי לא יצא דהלא במה שהשיב חמשה חסר אחד כיוון שלא לצאת ולכן השיב לו בכוונה בזה"ל בכדי לא לומר ארבעה, עי"ש. אמנם בכה"ח (תפט' לו') כתב להדיא וז"ל: אבל אם שאלו חבירו כמה לעומר ומשיבו ארבעים חסר אחת, אפשר דלא הוי מנין כלל ויחזור לספור בברכה.
התוס' במנחות (סה' ע"ב בד"ה כתוב) כתבו: כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום - ואם תאמר והלא לא ספרינן אלא מ"ט יום ויש לומר שלא צוה הכתוב לספור חמשים דהכי קאמר קרא עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו אי נמי חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתריה קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל נ' יום והקרבתם מנחה חדשה.
עי' ברש"י ויקרא (פרק כג' פ' טז') עה"פ 'תספרו חמשים יום'. ובעוד ראשונים שם שפירשו כל אחד בדרכו.
והנה הרא"ש בשלהי פרק ערבי פסחים כתב וז"ל: יש מקשים, כיון דקרא קאמר תספרו חמשים יום למה אין אנו מונין אלא תשע וארבעים יום וכו'. ולי נראה שאין אנו צריכים לדחוקות הללו, כיון דכתב ביה בהדיא שבעה שבועות תספר לך אין לספור יותר משבעה שבועות. ומתספרו חמשים יום לא קשיא מידי שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, כיוצא בו כל נפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מו') וכן ארבעים יכנו (דברים כה'), עכ"ל. והנה בבאר היטב (שם סק"י) הקשה, דלפ"ז צ"ע מאי בעי בגמרא בפ"ק דקדושין (לח' ע"א), תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכי ארבעים שנה אכלו והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו, עי"ש. ולפי מ"ש הרא"ש מאי קושיא הא דרך המקרא כך, עי"ש. ועי' בספר יד אהרן לרבי אהרן אלפנאנדרי, י"ל באיזמיר שנת תצה'. (ועי' בהגה' וחידושים מהריעב"ץ שהוסיף ע"ד הרא"ש הנ"ל וז"ל: נ"ב וכן בני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה - שמות ט"ז). 
העמק דבר בשמות (לד' כח') עה"פ 'וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים'. וארבעים לילה. התוס' ב"ק דפ"א הקשו שלא היה אלא ל"ט לילות. מש"ה נדחקו לפרש דקאי על האמצעים. ומלבד הדוחק כבר בארנו לעיל שהאמצעים לא היה בהר בתמידית. אלא באחרונים קאי וכמש"כ הרא"ש שלהי מס' פסחים שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירת פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון אחד, ועי"ש עוד.