צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
למ"טמונים
במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה אודות מנהג קדום בתפוצות בישראל, אדם הכותב לחבירו אגרת בימי ספירת העומר, מציין הוא את היום שעומדים בו בספירת העומר, בכדי לזכור ולהזכיר את המצוה ולא להסיח הדעת ממנה. בהרבה מתשובות האחרונים הקדמונים שכתבו דבריהם בימי ספירת העומר - במקום התאריך של אותו היום, או כתוספת לתאריך, כתבו את מספר הספירה של אותו היום כגון 'כך וכך למספר בני ישראל', או 'כך וכך למ"טמונים' או 'למטמונים', (דהיינו ל-מט' יום שאנו מונים. עי' בשו"ת אבני נזר, חו"מ סי' סט'. ובשו"ת ארץ צבי, ענינים שונים, עמ' קמא'. ובספר אהל זכרון, לרבי אברהם שאג, בהקדמה. י"ל בשנת תרמ"ו. ובשו"ת בכורי יעקב, לרבי שלמה אברהם רזעכטע, או"ח סי' לב', י"ל בפיוטרקוב בשנת תרנ"ד. ובעוד הרבה ספרים) וכך כותב בספר התודעה, מנהג בישראל, אדם כותב מכתב (א"ה: ובימינו, מייל, או הודעה אלקטרונית וכדו') לחברו בימי הספירה, מציֵּן את היום שעומד בו בספירת העומר, כדי לזכור ולהזכיר את המצוה ולא להסיח הדעת ממנה. וכך כותב: יום פלוני, כך וכך 'למספר בני ישראל'. או בראשי תבות: למב"י. ויש שכותבים בדרך מליצה: כך וכך למטמונים. מטמונים = מ"ט (יום) מונים. ועל שם הכתוב (משלי ב'): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וגו'. (יש לציין שלאו דוקא על אגרות ומכתבים ציינו זאת, אלא אף על מצבתו של רבינו הרמ"א זצ"ל שנתבקש לישיבה של מעלה בל"ג בעומר נכתב, 'ביום ג"ל למספר בני ישראל גלה כבוד מישראל וכו').
מנהג זה קדמון הוא מאוד, וכבר נכתב בתאריך בספר 'הואיל משה' (לרבי משה אלפלס, שיצא לאור בויניצייא בשנת שנ"ז. פ"ז. צילום מספר זה נמצא בסוף המאמר). ובספר 'מועד דוד' (לר' דוד מילדולה – אמשטרדאם תק') כתב בענין זה, וז"ל: נהגו הסופרים כשכותבים איזו אגרת שלומים מאוהביהם ומקרוביהם בזמן ספירת העומר, שבמקום רשימת אותו יום שכותב (כגון היום כך וכך לחודש), לכתוב פסוק אחד של תורה או של כתובים הרומז מספר של אותו יום מספירת העומר, כגון שהוא ביום א' לעומר כותבים, היום, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, למספר בני ישראל. וכן על דרך זה מבקשים לכל יום ויום מהמ"ט יום פסוק הרומז מספר ספירת אותו יום, ע"ש שהביא בספרו פסוק לכל יום ויום. וע"ע בשו"ת כתב סופר או"ח סי' צה'.
בספר אם לבינה (תולדות והנהגות לרבי מנחם מנדל מרימינוב – עמ' 44) כתב, בספרו מנחם ציון (דרושים לפסח) כתב, מנהג ישראל תורה היא שכותבים באגרות (בימי הספירה) 'למספר בני ישראל'. והטעם לפי שאסור להסיח דעת מהספירה שצריכין להיות שבע תמימות, וכמ"ש בזוה"ק דצריך דלא יתאביד מיני' חושבנא דא, ע"ש. וכן נהגתי בעצמי לומר כמה פעמים ביום בלי ברכה 'היום כך וכך לעומר', ע"ש. (מובא גם בספר טעמי המנהגים אות תריג') וכן בשו"ת מבשר טוב (סי' מב' בסופו, באה"ד) כתב, וזהו הטעם שגם באגרת שלום כותבים ג"כ כך וכך למ"טמונים לספירת העומר, מפני שאסור לנו להסיח דעת מהספירה הזאת שהיא מדינא דגמרא זכר למקדש בצרוף סילוקן של בחורים שקשה לפני המקום כחורבן בית המקדש, ועל זה אנו מתפללין תיכף, הרחמן הוא יבנה ביהמ"ק וכו', ע"ש.
החזו"א כשהיה כותב מכתב בימי ספירת העומר, תמיד כתב, כך וכך למספר בני ישראל. ומנהגו של בעל הקהילות יעקב כשהיה כותב מכתב בימי ספירת העומר, פעם כתב 'למספר בני ישראל' ופעם כתב 'למטמונים'.
ואף שאלות הלכתיות בנוגע למנהג זה מצינו בשו"ת רעק"א (סי' כט') שנשאל אודות מי שכתב בימי הספירה היום כך וכך לעומר (קודם שספר), אם יצא בזה ידי חובת ספירת העומר, אי כתיבה כדיבור, ע"ש. ובשו"ת חתם סופר (ח"ו סי' יט') כתב, ע"ד מי ששכח לספור ספירת העומר בלילה, וביום כתב אגרת וכתב בה ביום פלוני למספר בני ישראל, אם יצא ידי חובה בזה באופן שיכול לספור מכאן ואילך בברכה, ע"ש. ועי' בכה"ח סי' תפט' ס"ק פד', מש"כ בזה הענין.