תספרו חמישים יום

בשו"ת פרי הארץ (לרבי ישראל מאיר מזרחי, י"ל בקושטא שנת תפז' – ח"א סי' י') הביא בשם מהר"י מולכו, דאם ספר ביום השלושים ותשע לעומר, ואמר בלשון 'היום ארבעים חסר אחת לעומר' יצא. וראייתו מהא דאמרינן במתניתין בפרק אלו הן הלוקין (מכות, כב' ע"א): כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת, שנא' (דברים כה'): 'במספר ארבעים', מנין שהוא סמוך לארבעים. ופי' רש"י, דכתיב: והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר (שם). וסמיך ליה ארבעים יכנו, ודרשינן כמאן דכתיב, במספר ארבעים, מנין שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמ', דמדלא כתיב, יכנו ארבעים במספר, אלא במספר ארבעים יכנו, שמעינן דהכי קאמר, מנין הסוכם הארבעים, חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים, והיינו שלשים ותשע, עכ"ל. הרי דמצינו לישנא דקרא בכהאי גוונא וכו'. ולכן אם אמר ארבעים חסר אחת דהוי לישנא מעליא טפי, שכן מצינו גם בלשון המשנה בשבת (פרק ז' מ"ב): אבות מלאכות, ארבעים חסר אחת (עי' בתיו"ט שם). וכן גבי מלקות וכו', ע"ש עוד מה שכ' בזה הענין. וכן פסקו הבאר היטב (סי' תפט' ס"ק י'), והמשנה ברורה (שם ס"ק יא').

בספר אילת השחר (פ' אמור, כג') הקשה על כך, דלכאו' ספירה צריך להיות בדיבור מבורר, אבל אם צריכים את מספר הימים ע"י חשבון אין זה ספירה. ולסברתם (הנ"ל דפסקו שיצא) צריך להיות דביום ל"ט לעומר אפשר לספור גם בזה הלשון, היום עשרים ועוד תשע עשר וכדו'. ויתכן דדוקא ארבעים חסר אחת מהני, כיון דמצינו לשון כזה בפסוק בדין מלקות, אבל בשאר עניני ספירות שיצטרכו לעשות חשבון לדעת כמה היום, לא יחשב ספירה.

והנה נסתפקו האחרונים האם דין זה (שאפשר לספור ביום ה39, היום ארבעים חסר אחת שהם וכו), נאמר רק לגבי יום השלושים ותשע, מכיון דמצינו כך בלישנא דקרא וחז"ל, או גם ביום ה-תשעה עשר לעומר, אם אמר היום עשרים חסר אחת לעומר, וכן ביום כ"ט לעומר?

ובאמת בהגה' רבי עקיבא איגר (שם) כתב וז"ל: אם סיפר בדרך עשרים חסר א' יצא, שו"ת פרי הארץ להרי"מ מזרחי סי' י', עכ"ל. מבוא' בדבריו שלמד מדברי ספר פרי הארץ, דלאו דוקא ביום השלושים ותשע, אלא גם ביום י"ט אם אמר היום עשרים יום חסר אחת יצא. וכ"כ בספר הליכות שלמה ח"א פט"ו, דבר הלכה, מו' ע"ש. (א"ה עי' גמ' נזיר ה' ע"א, ל' חסר אחת).

בשו"ת באר משה (ח"ג סי' פב') כתב, אחד ששאל את חבירו כמה היום לעומר (עי' שו"ע סי' תפט' סעי' ד'), והוא השיב לו, חמשה ימים חסר אחד, ואז היה יום ד' לעומר ובדעתו היה להשיב כמתלוצץ. שוב תיכף כשיצא הדברים מפיו עלה ספק בלבו אולי יצא ידי חובה ואינו יכול (שוב באותו בלילה) לספור בברכה? והשבתי לו דלכאו' שפיר נסתפק, כי בהגה' רעק"א כתב, שאם ספר בדרך עשרים חסר אחת יצא. אבל עכ"פ בנידון דידן שהשיב לו 'חמשה ימים חסר אחד' ברור שיצא אם כיוון, אבל בשאלה שלנו בודאי לא יצא דהלא במה שהשיב חמשה חסר אחד כיוון שלא לצאת, ולכן השיב לו בכוונה בזה"ל בכדי לא לומר ארבעה, ע"ש. אמנם בספר כף החיים (תפט' לו') כתב להדיא וז"ל: אבל אם שאלו חבירו כמה היום לעומר, ומשיבו ארבעים חסר אחת, אפשר דלא הוי מנין כלל ויכול לחזור לספור בברכה.