מגילת בני חשמונאי – מגילת אנטיוכוס

איתא במסכת יומא (כ"ט ע"א), אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר [למנצח על אילת השחר - תהלים כב' א'], לומר לך מה שחר סוף הלילה, אף אסתר סוף כל הניסים. והא איכא חנוכה [והרי נס חנוכה היה אחר נס פורים, ופורים אינו האחרון]? ניתנה להיכתב קא אמרינן. פי' פורים שהיה בזמן מרדכי ואסתר, זהו סיפור הנס האחרון שנכלל בין כ"ד ספרי הקודש 'מגילת אסתר', וסיפור נס חנוכה שהיה לאחר מכן לא נכלל בין כ"ד ספרי הקודש. ובתוס' מגילה (דף ז' ע"א בד"ה נאמרה) ביארו, שמה שכתוב בגמ' לא ניתן להיכתב, אין הכוונה שכלל לא ניתן להיכתב שהרי ניתן להיכתב מדרבנן במגילת תענית (שבה כתוב את הניסים שנעשו לאבותינו בימי בית שני, ועשאום חכמים כיום טוב שלא להתענות בהם), אלא הכוונה שזה לא נכלל בין כתבי הקודש שיצטרך לעשות את המגילה בגידין ושרטוט כמגילת אסתר. ע"ש. והטעם שמגילת אנטיוכוס לא נכללה בכתבי הקודש, מפני שבתקופת נס חנוכה כבר לא היה רוח הקודש שורה על ישראל, וע"כ לא כללו מגילה זו בכתבי הקודש.

מי כתבה

כאמור במגילה זו נכתב כל קורות הימים בימי המכבים והחשמונאים, ומי כתבה? רבי סעדיה גאון בהקדמה ל'ספר הגלוי' (מובא בספר זכרון לראשונים, י"ל ע"י א. א. ה. – פטרבורג, תרנ"ב. עמ' קנ') כותב: וכמו שכתבו בני חשמונאי יהודה ושמעון ויוחנן ויונתן ואלעזר בני מתתיהו ספר במה שעבר עליהם, הדומה לספר דניאל בלשון כשדים (ארמית). אמנם הבה"ג (הלכות סופרים, דף קמא') כתב: זקני בית שמאי וזקני בית הלל כתבו מגילת בית חשמונאי, ועד עכשיו לא עלה לדורות עד שיעמוד כהן לאורים ותומים, ע"ש. ומגילה זו מוזכרת גם ברבינו נסים גאון (בהקדמה לספר 'חבור יפה מהישועה'): וכן אזכור מה שאירע לכל ישראל, צרה וצוקה והושיעם הקב"ה, זולת מה שהוא במגילת ספר אסתר ומגילת חשמונאי וכו', לפי שהן גלויות וידועות לכל אדם. ובספר אבודרהם בסדר ימי חנוכה כותב וז"ל: ורבים ביד מעטים וכו' כי הם היו רבים ונצחום ה' בני מתתיה כמו שמפורש במגילת אנטיוכוס. ע"כ. החיד"א בספרו 'דברים אחדים' (דרוש ל"ב – שבת חנוכה) כותב: גם נס חנוכה נודע ביהודה ובישראל גדול ונורא וכאשר מונה והולך במגילת אנטיוכוס, ע"ש.

ברכה 

בתקופות מסוימות קריאת מגילה זו היתה מאוד נפוצה בימי החנוכה, והתעוררה השאלה האם צריך לברך על קריאתה. וכתב על כך התוס' רי"ד במסכת סוכה (דף מד' ע"ב ד"ה חביט, באה"ד): וכן נמי מקום שנוהגין לקרות מגילת אנטיוכוס בחנוכה, אין ראוי לברך עליה מפני שאין שורש חובה כלל. עי"ש. וכ"כ בספר שבלי הלקט סי' קעד'. 

מתי קראוה בחנוכה 

בסדר התפילה כמנהג כפא וק"ק קראסוב (שנדפס במעזירואוב בשנת תקנ"ג דף קמד' ע"א) כתוב שם בזה"ל: נוהגין לקרות מגילת אנטיוכוס [בשבת] (במנחה) אחרי קדיש תתקבל משום פרסומי ניסא, ואומר (בתחילה) כל ישראל וכו' ואח"כ קורין המגילה (מובא בהגה"ה בספר שבלי הלקט שם). ובתכלאל (עץ חיים ח"א קסג' א') כתב: ויש שקורין אנטיוכוס בשבת אחר ההפטרה, ואין חיוב רק למצוה בעלמא לפרסם הנס בישראל. ע"ש (ועי' בספר קדושת לוי, קדושות לחנוכה – קדושה שניה. שמבאר מדוע אין חיוב לקרות מגילת אנטיוכוס בחנוכה, כמו מגילת אסתר בפורים).

מגילה זו נכתבה ביסודה בארמית ורבינו סעדיה גאון תירגמה לערבית. וכך כותב בסדור אוצר התפילות מסידור עבודת ישראל: מגילה יקרה זו נמצאה במחזור ישן דפוס שאלוניק ונעתקה משם לסדר תפילת הספרדים (דפוס ויען שנת תק"פ) היא אחת מפליטת הספרים של סופרינו הקדמונים, והיא כתובה בעיקר לשונה בלשון ארמית ברורה. ואח"כ נעתקה מלשון זו ללשון עברית וכן באה בדפוס. אך לשונה הארמית היתה טמונה במסתרים עד כי בשנת תרי"א קם החכם פיליפאווסקי והדפיסה בשתי לשונותיה, ארמית ועברית, עפ"י כתב יד שמצא באוצר ספרי לונדון הבירה. 

בספר נר מצוה (לר"י משאש – י"ל בשנת תרצ"ט בעיר פאס) בהקדמה כותב אודות מגילה זו: ואך נרות החשמונאים וכו' לא מגילה ולא מסכתא, לא תוספתא ולא אגדתא, רק מאמרים קצרים, שנים שלשה גרגרים, צפונים וטמונים, בש"ס ובספרי הגאונים, במקום שאין כל יד שולטת, להיות אותן מלקטת, זולת מגלה אחת קטנה, עתיקה ישנה אשר זמנה לא נודע. ושם מחברה ישראל לא ידע, נשארה לפליטה ולמשמרת, מגילת אנטיוכוס נקראת. ויש קוראים לה מגילת החשמונאים. וגם היא לכל אינה ידועה, רק מפי השמועה, כי היא לא נדפסה, בכל ספר אשר יש לו תפישה, ביד כל בני הגולה, אשר בכל קהלה, כך כבודה נגלה, בספר בית עובד לתפילה (א"ה, בסידור בית עובד – דפוס ליוורנו נדפס מגילה זו), נמצא רק ביד אנשי סגולה, אוהבי הלכות וידם לקנותו פתוחה, אחד מעיר ושנים ממשפחה, ע"ש.