בענין שלום - בין המצרים

מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ושערי בית המדרש'

המברך את עמו ישראל בשלום

אמרו חז"ל, בעון שנאת חנם נחרב בית המקדש. הקב"ה ישלח לנו במהרה את משיח בן דוד ויגאלנו. היות ואנו עומדים בימי בין המצרים, וצריך להרבות בשלום בין אדם לחבירו. מן הנכון הוא לכתוב אודות ענין 'ברכת שלום' בין אדם לחבירו. מנהג זה תקנו חז"ל כפי שנראה בדברים ואפילו התירו בזה הענין דברים מסויימים בכדי להרבות שלום בין אדם לחבירו.

איתא במס' מכות (כג' ע"ב): א"ר יהושע בן לוי שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם. אלו הן, מקרא מגילה ושאילת שלום בשם וכו'. והגמ' הביאה לכך ראיה מבועז שבירך את הקוצרים (רות ב') 'ה' עמכם' וגם המלאך שפגש את גדעון אמר לו (שופטים ו') 'ה' עמך גבור החיל', רואים שמשמים הסכימו עם בועז בברכת שלום בשם. והמשנה בברכות (ריש פרק הרואה) אומרת: והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. ואומר: ה' עמך גבור החיל. ואומר (משלי כג'): אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר (תהלים קיט'): עת לעשות לה' הפרו תורתך. והגמרא (בדף סג' ע"א) מבארת למה המשנה כאן הוסיפה את הפסוק ממשלי, לומר לך לומר לך שלא תבוז את בועז לומר שמדעתו עשה כן במה שברכם בשם, אלא תלמד מזקני ישראל כי יש לו על מי לסמוך שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך, דהיינו שאחר שראינו מהפסוק שישנם פעמים שמותר להפר את התורה כדי לקדש שם שמים לכך בועז ברך את הקוצרים בשם והתקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם כי זהו רצונו של הקב"ה, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר את התורה ולעשות דבר הנראה אסור.

רש"י פירש בתקנה זו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם בשני פירושים. א' שהתירו לשאול אדם בשלום חבירו בשם כגון 'ישים ה' עליך שלום' ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה. ובריב"ן ביאר שהתירו זאת חז"ל בכדי להרבות שלום בין אדם לחבירו. ב' חייבו חז"ל את האדם לשאול בשלום חבירו בשם, ואנו שאומרים אחד לשני 'שלום' אנו מזכירים שמו של הקב"ה דשמו 'שלום' דכתיב (שופטים ו') 'ויקרא לו ה' שלום'. ובריב"ן ביאר, שחייבו חז"ל זאת מפני שראו שעם ישראל שכח את הקב"ה ולכך תיקנו לשאול בשלום חבירו בשם בכדי שיהא שם שמים שגור על לשונם.

ובמסכת אבות (פרק ד') איתא: רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. ובספר פרקי משה (לרבי משה אלמושנינו, נדפס בשנת שכג') על מסכת אבות ביאר, כי במה שיהיה מקדים שלום לכל אדם, ירגיל עצמו להכניע גופו אל שכלו, כי הבלתי מקדים שלום רק משיב מפני הכבוד, הנה גבר עליו החומר על השכל, השופט בצדק על הקדימה בו לכל אדם, כי הקודם הוא השלם שפועל כפי המעלה כנודע. ועל כן במה שירגיל האדם עצמו להקדים שלום לכל אדם, קטון וגדול, יהיה כובש את יצרו בכל דבר, וכאשר ירגיל עצמו בזה יתגבר עליו השכל, ולא יהיה נטרד בשום צד ובשום דבר, ולא יהיה פורש ממנו עול תורה בשום צד ובשום זמן.

אמרינן במסכת ברכות (ו' ע"ב): אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום, שנאמר, (תהלים ל"ד) בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר, נקרא גזלן, שנאמר, (ישעיהו ג') ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.

והשל"ה הקדוש ביאר: מהו 'בשלום כל אדם', אפילו אם אתה רואה שלבו עליך הוי מקדימו לשלום, שאם אתה עושה כן תגרום לך שיאהבך, ולא עוד אלא אפילו שאינו נכנע להשלים עמך, הקדוש ברוך הוא מוסרו ומכניעו תחתיך, כענין שנאמר (דברים כ, יב - יג) 'ואם לא תשלים וגו' ונתנה ה' אלהיך בידך' וגו'.

וכענין זה אנו מוצאים במסכת גיטין (סא' ע"א) ששואלין בשלומן של נכרים מפני דרכי שלום. וביאר רש"י, אפילו שמטיל על הנכרי שם שמים שהשלום שמו של הקב"ה. ואמרינן שם בגמ' שרב חסדא היה מקדים להם שלום, ע"ש. ובדף יז' ע"א אמרינן: אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.

בספר אורחות חיים להרא"ש כתב: אל תתעצל להקדים שלום לכל אדם ואפי' לנכרי מפני דרכי שלום.ובספר החרדים כתב: בקש שלום ורדפהו (תהלים לד, טו), מצוה מדברי קבלה להקדים שלום לכל אדם אפילו לנכרי בשוק, מסכת ברכות פ"ב (יז א) אמרו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם אפילו גוי בשוק.

בריש פרק ב' בברכות רואים עד כמה חשיבות הדבר של ברכת שלום, שיכול אדם בקריאת שמע בין פרשה לפרשה ובין ברכה לברכה בברכות קריאת שמע להשיב שלום לכל אדם, ואינו יכול לדבר בדברים אחרים. ובגמ' ברכות (ו' ע"ב) אמרינן: אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא 'גזלן', ע"ש. ובמסכת אבות דרבי נתן (פרק כט' ז') איתא: הוא היה אומר (רבי יצחק בן פנחס) הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחבירו. ופירש שם בבנין יהושע, דהיינו בין להקדים ובין להשיב.