שבת שקודם ר"ח אב

במאמר שלפנינו נכתוב בעז"ה אודות המנהג המובא בפוסקים שיש נוהגים שלא לברך ראש חודש אב. אך ראשית נביא את עיקרי הדברים בענין 'ברכת החודש'.

מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש, ואין ברכת ראש חודש כקידוש החודש שהיה מלפנים, אלא שמודיעים להעולם מתי יחול ראש חודש ויזהרו בכל הלכות החודש. ומכל מקום נהגו לעמוד בשעת אמירת 'ראש חודש פלוני יהיה ביום פלוני' דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד (מג"א ריש סי' תיז', ומובא במ"ב).

כתב המגן אברהם בריש הלכות ראש חודש (סי' תיז', ומובא במ"ב. ועי' במחצית השקל שם): בשבת שלפני ראש חודש מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי וכו'. ובכנסת הגדולה כתב שיש מקומות שאין נוהגין לברך ראש חודש אב.

מקור המנהג שכתב בספר כנסת הגדולה, שלא לברך ראש חודש אב הוא מהמרדכי במסכת מועד קטן (הגהות מרדכי הלכות תשעה באב רמז תתקלד') וז"ל: ראיתי בתוספתא, דשבת שלפני ראש חודש אב אין מזכירין ר"ח, משום דכתיב (איוב פ"ג ו') במספר ירחים אל יבא. ודחה (התוס'), דאדרבה יותר טוב כדי לברך ישראל שהזמן מוכן לפורענות. ועוד יש לומר דלאו על חדש אב נאמר איוב דלייט למזליה. ועוד דא"כ הלל לא יאמרו דכתיב (שם) אל תבא רננה בו, עכ"ל. א"כ מבואר להדיא מדברי המרדכי שאנו כן נוהגין לברך ראש חודש אב. (וכן כתבו בספרים שעכשיו מברכין אותו (חודש אב) בכל מקום, עי' בספר שער אפרים שער י' אות לה').

בספר כלבו (סימן לז') כתב: בשבת שלפני ראש חדש אב אין אומרים יהי רצון (מלפניך ה' או"א שתחדש עלינו וכו'), אך מכריז ואומר בלשון זה ראש חדש אב יהיה יום פלוני הבא עלינו שיחדש ברוך הוא עלינו ועל כל עמו ישראל לששון לשמחה וכו'.

כתב בספר כתר שם טוב (עמ' תלג'): בשבת שלפני ראש חודש אב, בלונדון ואמשטרדם אין אומרים שום מאלה ה-יהי רצון שנוהגים לומר בכל שבת קודם ראש חודש, אלא מתחילים 'מי שעשה נסים וכו'.

וכתב עוד בספר כנסת הגדולה (סי' רפד') בשם ספר תיקון יששכר (דף כז'), יש מקומות שאין מכריזין אותו (פי' אין מברכין ר"ח אב) ויש מקומות שמכריזין אותו ואומרים: יהפכהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו ישראל לטוב, במקום יחדשהו. ובמקומותינו מקום שנהגו להכריז הוא, אלא שאומרים קודם ההכרזה קינה המיוסדת על הכרזת ראש חודש, ואומרים 'מי שעשה נסים' בניגון נשבר ונדכה, ע"כ. וכן בספר כתר שם טוב (שם) כתב, אבל בארץ ישראל וסת"מ יש להם כעין תחינה קודם שיאמר הש"ץ 'מי שעשה נסים וכו'.

אולם החיד"א בספרו לדוד אמת (סי' כד') כתב: החזנים שלפני חודש אב אומרים מחדש חדשים וכו' בקול קינה ומאריכים בה לקונן כל הנוסח, לא יפה עושים לעורר בשבת בכי יגון ואנחה, ובמקום זה יותר טוב שיבכו ויקוננו בתשעה באב באמת כראוי כפי חיובנו על חיללו שמו ח"ו וחילול תורתו וגלות השכינה ח"ו כמה מאות בשנים בעוה"ר. אי איישר חילי אבטליניה קול הממ"ר לישראל בש"ק, ובפרט שהראשונים ביטלו במקומותינו הקינות בשבת.

כתב הבן איש חי (שנה א' ריש פרשת דברים): לכן חודש זה נקרא אב, שהוא עתיד להיות אב לכל חדשים, מאחר שנעשו בו רעות רבות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות, יותר מכל חדשים, על דרך מה שאמר הכתוב שמחנו כימות עניתנו. גם נראה לי שנקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אל"ף בית אלף בינה, ולכן שבטו יששכר, והנה נודע, כי תוקף ימים רעים של חדש זה, הוא בכניסתו בלבד, שהם תשעה ימים, שיש בהם רי"ו שעות, כמנין גבורה, וכמנין אריה, לכן מזל חודש זה הוא אריה, תוציא מהם ארבע שעות, שהוא שליש אחרון של יום תשעה באב, שאז נולד המשיח מושיען של ישראל, נשאר רי"ב שעות, ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחורבן, בשביל שביזו תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא חרבה ירושלים, אלא עד שביזו בה תלמידי חכמים, וידוע כי תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים רבי כמו שאמרו חז"ל, כל רב מבבל, וכל רבי מארץ ישראל, ומאחר שביזו את רבי, לכך לקו ברי"ב שעות קשות אלו, של תשעה ימים הנזכרים, והנה אנחנו בוטחים, כי רי"ב שעות רעות אלו, יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר אור"ה, שעולה רי"ב, ויתקיים בימים אלו, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון.

בספר אמרתך חייתני מובא, שהרה"ק ר' אורי מראהטין זי"ע, נהג שלא לומר בתפילת מוסף דראש חודש 'ויהי החודש הזה סוף וקץ וכו' רק בשלשה חדשים תמוז אב טבת, שרמזם בזוה"ק בפסוק ותצפנהו שלשה ירחים.