זהירות! שמן!

- הלו!

- הו, יעקב, מדבר יוסף, סוף סוף אתה עונה, אתמול בערב חיפשתי אותך שעות ארוכות בטלפון, אך לא נעניתי...

- כן, יוסף, אני מתנצל, אתמול ערכתי קניות במשך הערב, אתה יודע איך זה נראה, עד שסוף סוף יוצאים כבר רוצים להספיק לקנות עולם ומלואו... מה חדש, יוסף?

- חדש? הכל כרגיל, ב"ה. ודאי שמעת על האברך שנפטר אתמול בתאונת-דרכים ר' ש. ל. איי איי, הייתי בלוויה המזעזעת. הוא השאיר שמונה יתומים קטנטנים. מה אומר לך? קורע לב, פשוט קורע לב!

- מה אתה אומר? אתמול? בתאונת דרכים? לא שמעתי כלום – בעצם, איך זה קרה בדיוק?

- מה אתה מדבר? לא שמעת כלום? זה הרי היה במרחק שני רחובות מביתך ולא שמעת צפירות אמבולנס?

- בעצם, אני נזכר שכאשר חזרתי הביתה שמעתי צפירות אמבולנס, הייתי כל-כך טרוד בהתארגנות מן הקניות שלא ניסיתי לברר מה מתרחש.

- אז תשמע, זה היה נורא, האברך הזה הלך לתומו על המדרכה, ולפתע – מעד, החליק והתהפך על הכביש ממש מתחת לגלגלי המכונית, סיפרו שהיה זה בגלל שהמדרכה היתה מרוחה בשמן שנשפך שם דקות מספר קודם לכן, והאברך פשוט החליק על השמן!

- אוי, אוי, בכי חנוק.

- רגע, יעקב, מה קורה? מה, אתה בוכה? אוי, סליחה, לא ידעתי שאתה כל-כך רגיש, חבל, לא הייתי מספר. טוב, אז להתראות.

- רגע, רגע, יוסף, אל תסגור, אני... אני... תגיד, באיזה רחוב בדיוק היתה התאונה?

- ברח' הכלניות, אבל יעקב, תגיד, מה קרה לך? אתה מכיר אותם, את מש' ל.?

- א... א... אני לא מכיר, אבל... אוי! אויה! בכי מר עד מאד ממשיך להישמע מעבר לאפרכסת, בכי שלא יפסיק שנים רבות, חרטה שתמשיך ותייסר את הנפש עד בלי די, אה, אילו ידעתי...

מה מסתתר מאחורי בכיו של יעקב?

ובכן, באותו מסע קניות מייגע נקנה גם בקבוק שמן תמים למדי. יעקב הכניס אותו לשקית ותלה אותו על העגלה אותה הוביל. נתי – הפעוט בן השנתיים שישב בעגלה התעניין בבקבוק, ניסה למשכו אליו בלי הצלחה. כשמאמציו לא עלו יפה החל לייבב ולדרוש את הבקבוק. והוא, ללא מחשבה – נתן לו לשחק בבקבוק.

דווקא היה אדם מבוגר אחד שהעיר לו שהבקבוק עומד להיפתח בידיו הקטנטנות – ושמן זה עסק קצת מסוכן... הוא גם שם לב למבטים מזהירים נוספים שהביטו עליו במבט מוכיח כעל אדם חסר אחריות, אך הוא העדיף להתעלם.

אויה, השמן נפתח לפתע, ועד שהספיק לקלוט את אשר ארע – נשפך חלקו הגדול על הרצפה. ברוב בהלה – הוא נמלט מהשטח במהירות. חכם שכמותו, מהאחריות למעשה לא יוכל להימלט, ומרגשי האשמה שירדפו אותו שנים ארוכות, ממבטי היתומים הרכים שיביטו בו בחלום הבלהות (ואולי גם במציאות) במבטים מאשימים – לא יצליח לברוח. אילו... אילו חשב דקה אחת קודם...

  

היש מישהו בעולם המוכן לעמוד במקומו של יעקב? הרי כל אחד מצטמרר לחשוב על סערת הרגשות בה הוא נתון ועל המעשה הפזיז שגרם לתוצאות כה נוראות!

ובכן, המעשה של יעקב עדיין נתון לשיפוט: האם היה עליו  לחשוב  על

 

תוצאות כה מרחיקות לכת?

אולם, וכאן נצעקת צעקה אין סופית!

הייתכן? הייתכן שאנו ובני ביתינו, ח"ו עושים מעשים חמורים יותר משפיכת השמן וגורמים ח"ו יום יום לטרגדיות ר"ל?? (כמובן בשוגג, ללא שימת-לב!).

בכל פרוספקט שאנו מקבלים על: יתומים, אלמנות, בתים שחרבו – אנו נאנחים, דמעותינו זולגות וליבנו נשבר. ודאי שאם היה מישהו אומר לנו שיש לנו קשר כלשהו לגרימת צרות נוראיות אלו – היינו נחרדים ומטכסים עצות כיצד להימלט מהאחריות הנוראה!

אולם, נביט נא בדברי התורה הקדושה:

"כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך..." – הקב"ה מתהלך כביכול בקרבנו להצילנו ממחלות קשות, ממוות, מתאונות דרכים ר"ל.

"והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" – חוסר הצניעות מסלק כביכול את ההשגחה הפרטית, ואז... כשהקב"ה עוזב – אויה! אין צורך לתאר את גודל הצרות, ה' יצילנו. וזאת מלבד האחריות של "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", כפי שאומר רבינו יונה: "וצריכה האשה שתהא צנועה שלא יסתכלו בה בני אדם, כי כל המסתכל בה יורד לגיהנום והיא תיענש בעונש של כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם..."

  

בני תורה יקרים!

היצר הרע היושב על מפתחי הלב משכנע אותנו ש"זה לא כל-כך נורא..." "הם קצת מגזימים, ואם הבגדים קצת צרים, קצרים, שקופים, בצבע בולט וכו' – זה כבר סוף העולם?".

הרב ראובן קרלינשטיין שליט"א: ניגשו אלי אברכים יקרים ודמעות בעיניהם, לא אחד ולא שניים, ובקשו ממני בכל לשון של בקשה: ר ראובן, אתה הרי מדבר ברבים, תבקש מהנשים, כן מהנשים החרדיות שלא יכשילו! שתזהרנה... אנחנו לא יכולים!

הרב יהודה יוספי שליט"א: התקשר אלי אברך ובכה לפני. אינני יודע מה לעשות? אני גר בשכונה חרדית והנשים מחטיאות ר"ל הולכות צר וקצר וטריקו וכו' ר"ל.

איך כתבו גדולי ישראל במכתב בו חתומים גדולי כל החוגים והזרמים:

"לאחרונה נתרבתה המכשלה של לבישת חצאיות וחולצות צרות... ובמיוחד חולצות הנקראות גופיה וטריקו הצמודות לגוף מאד... חולצות אלו הם תועבת ה' ובפרט בעת הזאת אשר שונאי ישראל נשאו ראש... ומידת הדין מתוחה בצרות ומחלות קשות ופטירת אנשים צעירים רח"ל, צריך להתחזק בדברים אלה ביתר שאת ויתר עז... ולהצניע כל הבלטת הגוף, ובזכות זה נזכה להיוושע... בב"א"

הבה נבדוק טרם צאתנו מהבית:

האם הבגד צר? צמוד? בצבע לא עדין?

האם הפאה ארוכה מדי? בולטת? האם בעליה לאוטובוס לא ניזוקה הצניעות? לא מתגלה חלק מן הגוף?

האם הייתי מוכן לעמוד עם רעייתי כמו שהיא, בבגדים אלו, לפני בי"ד של מעלה בידיעה שנצא זכאים בדין???

נחוס ונרחם על נפשנו ועל נפש כל בית ישראל, כי הרי רצוננו להיטיב, רצוננו להתקרב לרצון אבינו שבשמים אלא שהיצה"ר גדול ומפתה.

יחד נתגבר, נשתפר, נשכין את השכינה הקדושה בינותינו ונבריח מעלינו כל גזירות קשות ר"ל, ואף נקרב את משיח צדקנו בגאולה השלמה בב"א.