מקורות הלכתיים למספר פירצות בדברים האסורים מעיקר הדין

ויש לענ''ד חשיבות מיוחדת בהעמדת והחדרת המקורות ההלכתיים של עניני הצניעות (וכפי שעשיתם כמה פעמים בס''ד) מכמה טעמים א) יש קושי בהעברת מסר הצניעות באופן כללי, משום שבנוגע לפרטים אין מוכח שחור ע''ג לבן שהוא אסור ונוגד את הצניעות, וע''כ נותן היצה''ר מקום לבעלי דין לחלוק ולומר, דזהו חומרא, וזהו לכתחילה וכו' וכו'. משא''כ כשמציבים את המקור ההלכתי, דבזה ההגדרות ברורות יותר וקשה להתעלם מזה. [גם דהצניעות באופן כללי הינה פניה אל הרגש, וזהו דבר שמושפע מאוד מהרחוב, וגם קשה להשתנות בו, משא''כ נושא הלכתי הוא פניה אל השכל (וע''כ יותר קשה לענ''ד להשיג תוצאות אצל הנשים, ותבורכו על הרעיון העצום לפנות לאברכים)] ב) ישנה מודעות כללית אצל אברכים לדברים העולים מן ההלכה, וניתנים למישוש ע''י עיון במקורות עצמם. ג) ישנו (בד''כ) דין קדימה  לדברים האסורים מעיקר הדין שבזה אין מקום להקל כלל, אף במקרה של דוחק וקושי.

וכבר למדנו מדברי הגרי''ס והחזו''א זצוק''ל, דלימוד ההלכה בכוחו לתקן את עניני המעשה השייכים להלכה הנלמדת, וע''כ אנא אברכים חשובים, עיינו בדברים המובאים כאן ובכל הלכות הצניעות באופן כללי, ויהי' מזה לכם ולכולנו חיזוק גדול וזה החלי בס''ד.

א) פירצה חמורה ביותר היא הבגדים שאינם רחבים דיים [והוא פלא עצום איך שהיצה''ר אוטם שכלם של אנשים יר''ש להבין את האיסור הגמור שבדבר, וגם שמעיזים לילך עם דבר שמורי הוראה החשובים בישראל כתבו ע''ז דברים חמורים ה''י]. והנה פשוט שכיסוי הבגדים צריך להסתיר לא רק את צבע הגוף אלא גם את צורתו ומראהו, והוא מושכל לכל בן דעת ולא הי' צריך להכתב בש''ס, [בכלל ליכא מימרא  מפורשת בש''ס שאשה אסורה לצאת בלא לבוש, רק נכתבו פרטים בדין זה כמו דיני דת יהודית ופריעת ראש, דממלא מוכח מהם עצם הדין הפשוט] דפשוט שזהו ענין הכיסוי ואין להאריך בו, אמנם נר' להביא ראי' ברורה לדבר להיות כנגד המקטרגים, דהנה מבו' בסוגי' דכתובות (עב:) דברה''ר אסור לצאת עם קלתה בראשה מדת יהודית, והר''מ בפכ''ד מאישות הלי''ב כ' בביאור מהו עבירה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אעפ''י ששערה מכוסה במטפחת עכ''ל, ובביאור דברי הר''מ נאמרו ב' פרושים, א) שהוא מטפחת שיש בה נקבים כמ''ש הב''ח (קטו) ב) שהיא מטפחת דקה וע''כ אינו כיסוי גמור (לבושי מרדכי יו''ד קס''ח, באר שבע סי' יח), והנה מובן החסרון של מטפחת דקה משום שאעפ''י שהיא עוטפת את השערות היא אינה מסתירה אותם, וע''כ זה נקרא ראשה פרוע דהינו מגולה [ולהמחיש הדבר ע''פ משל, דזהו כמו החילוק בין ללבוש כפפה לבין להכניס את היד לכיס שבאופן השני הוא נחשב להסתיר את היד] והנה עד כאן לא קא מיפלגי  [אפי' נימא דהב''ח חולק ומתיר בכה''ג דהבאר שבע], אלא בשער שהוא קל ביותר דבחצר מותר לרוב הפוס' לגלות מדינא, וגם צריך קרא מיוחד לאוסרו, וגם הוא רק בנשואה, ועוד ועיקר דכל צורת ונוי השערות נעלמת בעטיפתן, אך פשוט וברור שלא יועיל כיסוי דק למקומות האסורים מדינא ואף בחצר ומדת משה ואף בפנויה, ובעיקר דעדין נר' צורת הגוף. 1

[גם לענין שער, אפי' נתעקש דהב''ח סובר דכיסוי דק מועיל מעיקר הדין, מידי ספיקא דאורייתא לא יצאנו, דהוא דאורייתא כמבואר שם להדיא, וסד''א לחומרא. ומכאן יש להעיר על צורת כיסוי ראש חדשה שרואים במקומותינו, מאנשים שאינם מתוכינו, ואף שעדין לא חשודים ע''ז יר''ש מן המנין, יש לעמוד בפרץ לפני שתכנס ח''ו הפרצה, ודי בזה].

ב) פאות שאינן צנועות הוא דבר המסור ללב אשר יודע היטב דמה שאסרו הרבנים, וכן כל הפאות הנראות טבעי מידי הן באיסור. וכמ''ש הקה''י בקריינא דאגרתא את דברי מהרי''ל דיסקין (קו''א סי' רג) לאסור בזה, ומי יכול להבטיח שהוא מן הגבול ולפנים. אמנם צריך לציין שכל זה דובר על מראה השער עצמו, אך הפרצה החדשה שנכנסה לצערינו, והוא לצבוע את בסיס הפאה, באופן שנראה כצבע הראש שממנו יוצא השער, הנה הוא פשוט שאסור מדינא, לכו''ע ולא שיך ע''ז כל ההיתר של השלטי גיבורים (שהוא מקור ההיתר לפא''נ כידוע) דהרי הוא כ' להדיא שיסוד היתירו משום שהשער עצמו אינו ערוה אלא השער היוצא מן הבשר ונראה גם הבשר עם השער. ולפ''ז לבוא לעשות דבר כדי שיראה שהפאה היא הבשר עם השער אין לך איסור מבורר מזה, והוי בדיוק ממש כמו ללבוש דבר שהוא עצמו כמראה הבשר דאין לך פריצות גדולה מזו. ופשוט דאם היו יודעים מקור הדין דהיתר פאה לא היו בני תורה נכשלים בזה ח''ו.

ש. ישיבת מיר

1. ישנם מקורות נוספים לאיסור בגדים נצמדים, ויבואר בעז''ה בפעם אחרת.