קונטרס סיטרא דקדושה

נתחבר ע''י אחד ממרביצי התורה שליט''א

פרק יט

אחרית דבר - למשמעותה של תקופה

פעמים רבות, כאשר רבנים ומחנכים מנסים להשפיע על אחרים בנושאי הצניעות, הם שומעים תירוצים וטענות שונות להצדיק את המעשים והמלבושים "המקובלים". תירוצים אלו, חלקם הגיוניים יותר וחלקם פחות, ויש מהם אפילו טענות חזקות שדורשות דיון ומחשבה מעמיקה. [חלק מהם צוטטו בקונטרס זה, בראשי הפרקים].

אך המכנה המשותף לכל התירוצים הוא, שהם תמיד נובעים מנקודת מבט מצומצמת, ומתיחסים תמיד אל האדם המסוים שעמו מדברים ולנושא המסוים שעליו דנים, לדוגמא: הגרביים של גברת פלונית. או: הפלאפון הלא כשר של ר' פלוני.

יורשה לנו לבקש מהקורא היקר, לנסות לשכוח לרגע מהבעיות הפרטיות שלו עם הצניעות, ולהתרומם יחד עמנו לדיון כללי על נושא הצניעות בדורנו.

הלא מי שעיני בשר לו, יראה ויבחין, כי בעיות הצניעות בדורנו תוקפות אותנו מכל עבר ומכל פינה, באויר בים וביבשה. באמצעים אנושיים - ע"י רבים שנפלו בקדושה ומפילים עוד אחריהם, ובאמצעים טכנולוגיים - כמו הפלאפון, הוידאו, והאינטרנט. מבפנים - בתוך המוסדות הכי טובים והמשפחות הכי מעולות, ומבחוץ - ברחובותינו המורעלים באלפי נושרים ונושרות רח"ל. בזמנים מיוחדים - כמו החופש או חג הפורים, וגם ביום-יום, ושבת-שבת. במקומות עבודה, כמו במקומות נופש. באוטובוסים והסעות, כמו במסעדות וחנויות. יכלה הנייר ולא יכלו התיאורים, על הורים הצופים בעצב בילדיהם שלא נראים כפי המצופה, על מחנכים הנאבקים ללא סוף בתופעות שליליות, על גדולי הדור הצועקים במר ליבם  ולא תמיד לאזניים קשובות. ועל השכינה הקדושה, היושבת ובוכה, על בני עם קודש, זהב ופז מזוקקים שבעתיים, שנתעפרו בעפר.

מצב זה אינו מפתיע, הוא נצפה מראש בגמ' הקדושה [סוטה מט:] שכ' בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ובית הועד יהיה לזנות, ואיתא בכתב-יד של הרמ"ק [מובא בהקדמה לספר אלימה של הרמ"ק] כי בשית אלפי שנין מוטל על העולם לתקן את חטא אדם הראשון כפי סדר קומתו, כלומר שהדור הראשון תיקן את הראש אח"כ הצואר וכו' עד שבדורותינו מתקנים את העקב, שהוא החלק השפל ביותר באדם, וזהו עקבתא דמשיחא. עכ"ד. כיון שכך לא ייפלא על כי צלל הדור הזה לתהומות של שפלות, של כיעור ופריצות, אשר כמעט ולא ייאמנו. כי זהו החלק שלנו בתיקון העולם.

בעומדנו בזמן גורלי כל כך, מעט לפני קץ הגאולה, ואנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של הקרב האחרון והמר ביותר, יש לכל יהודי הבחירה, אם להבין גודל השעה ולהצטרף לצבא הלוחמים בעד הקדושה, או להשאר בקטנוניותו, בצרות אופקיו, בשיקוליו האנוכיים, ולהסחף ככבשה בזרם הציבורי העכור.

הבעיה היא, שבמלחמה הזו, אין נייטרליות. היצר כבר החדיר למחננו כ"כ הרבה הרגלים של חוסר קדושה וצניעות, במגוון תחומים, כגון: בלבוש, במקומות עבודה, במקומות בילוי, בפטפוטי פלאפון קולניים ברה"ר [גם בנושאים אישיים], באירועים שאין מקפידים על הפרדה מספקת, בשימוש ברדיו/וידאו/אינטרנט וכו', בחוסר זהירות בתקופת האירוסין, ובעשרות מוקדים אחרים, בהם ההרגלים השליליים כבר שורצים כה עמוק בתוכנו, שאם לא נקיאם החוצה, הם לא יצאו לבד. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שכל מי שאינו מתגייס ביודעין אל צבא הקדושה, נמצא אוטומטית בצד השלילי.

אין אנו חוששים, שמא יחסרו לקב"ה חיילים. בספר טהרת הקדש לרבי אהרן ראטה זצ"ל, [ח"א עמ' עג-עד] הקשה, הרי כתוב בזהר שהגאולה תהיה ע"י תיקון היסוד, ובמציאות אנו רואים להיפך שהעברות בכלל ישראל מתרבות מיום ליום, ואיך תבא הגאולה ע"י תיקון היסוד. ותירץ עפ"י רמזים בזהר, שהתיקון הנחוץ עבור הגאולה הוא בירור גדול של קדושה מתוך הטומאה, ולכן ירדה לעולם טומאה עצומה, ומאידך אם יימצאו כמה יחידים שיתאמצו להחזיק בקדושה למרות הטומאה הסובבת, די בהם כדי להביא את הגאולה. עכ"ד.

וכבר מובטחים אנו כי לקץ הימים, דוקא כשהחושך הנורא יגיע לשיאו, אז יפציע בעולם אור הבהיר, אורו של משיח. הגאולה בא תבא, ולא על זה אנו חוששים. חוששים אנו לטובתו של כל יחיד ויחיד מבני ישראל, האם תהיה הגאולה בזכות מעשיו או למרות מעשיו, ואוי לאותה בושה.

תקותי עזה כי שורות אלו, שנכתבו מלב אוהב, בבחינת נאמנים פצעי אוהב, ימצאו מסילות ללבבות, ויוסיפו עוד משהו בהתחזקות לכבוד הבורא יתברך ותורתו הקדושה.