מרן החפץ חיים זיע''א

בעזה"י, ר"ח תמוז, תרפ"ד, ראדין.

אל כבוד הרבנים והאדמו"רים די בכל אתר ואתר, אולי יש בידם לתקן דבר, יהי שכרם רב מד'.

הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב"ה, מכל מקום כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנה העתים כל כך לרעה, הלא מלבד מה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדול מיום ליום, והמיסים והארנוניות גם כן מתגדלים מאוד, על כולם עוד הגזירות שנסבבו על התורה ומצוותיה נורא מאוד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאוד, כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.

והנה בשנים שלפנינו אף שהיו גם כן מצויות צרות וגזירות, מכל מקום מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם בנפשו ולומר, הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב"ה, ובודאי יעמוד הקב"ה לבסוף לימינו, וכמו שכתוב כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. אבל כהיום בעוונותינו הרבים מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עולם הזה אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצוות, גם אין לו שום הצלחה והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב"ה שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו, אין שומע לו, הלא דבר הוא.

ואמרתי שעיקר סיבת הדבר, שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב"ה מאיתנו. הוא ציוה לנו והתקדישתם והייתם קדושים, ואמרו חז"ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה מעט מקדשין אותו הרבה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא, וכתוב אחר אומר כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו', (והמאמר להצילך כולל הרבה ענינים, להצילך מן החרב מן הרעב ומן השבי ומן הביזה), והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, הרי ביאר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח"ו.

...כלל הדבר ה"מאדע" הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורים רעים... , וכמעט על ידי ה"מאדע" הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב"ה שאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר.

והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאוד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח"ו, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו. ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו, כן הדבר בעניננו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ה', כמו שכתוב כי כרם ד' בית ישראל (ישעיהו ו'), ובעוונותינו הרבים תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע"י ה"מאדע" הזו, כי מתבצר כח הטומאה מאד על ידי זה, כמאמרם ז"ל על הפסוק, ונשמרת מכל דבר רע, אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד בעסקיו, ונסבבו על ידי זה כל הצרות הרעות כמו שכתבו  בספרים הקדושים. על כן החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין ולא יתנהג בפריצות ח"ו ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון, וביותר החוב מוטל על הרבנים ועל כל החרדים לדבר ד' שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה, הנוגע לקיומנו ולהצלחתינו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב והיה מחניך קדוש.

דברי הכותב לכבוד ד' ותורתו ומיצר בצרת עמו ישראל, המצפה לגאולה בב"א.

ישראל מאיר ב"ר אריה זאב הכהן

בעל המחבר ספר חפץ חיים ומשנה ברורה.