מתח... פחד... בהלה...

מתח... פחד... בהלה...

על מה ולמה? - - -

על הלא נודע!

על הלא נודע לנו! מה יהיה? ואיך יהיה? ושמא חס וחלילה- כן! –כל אלה הם מנת חלקם של אלה אשר יושבים ורועדים באפס מעשה, בהולים ומתוחים בהרגשת אין אונים, אין לנו מה לעשות! זו הרגשה נוראה!

אבל לא כן, מנת חלקנו של הבוטחים בהשם. ''הבוטח הד' חסד יסובבנו!'' – זה ידוע לכולנו ''ואנחנו בשם השם נזכיר''. כן, זה נשקינו האדיר השובר כל כלי זין. ולכן, גם ''ואנחנו קמנו ונתעודד''. אבל גם זה ידוע לכולנו, שעלינו להשתדל גם שתפילותינו תתקבלנה, שהאב הרחום וחנון יהיה מרוצה ממעשינו. כאשר הילדים משתוללים, מראה להם רבם את המקל ומאותת- ''ילדים! הזהרו! שפרו מעשיכם!'' מה עושה כל ילד נבון? – כמובן שישתדל מיד לעשות רצון רבו, ואז יסיר הרב את מקלו.

אך מה יקרה אם ילד יעיז פניו וימשיך להשתולל בחשבו, ''נו! נראה אם הוא יעיז! אני לא מפחד!'', אז, יקבל אותו חוצפן מכות נאמנות!

והנמשל הרי כה ברור ומובן, אלה השומעים ורואים כאן את יד השם לעוררינו מתרדמתינו, מתעוררים ומעוררים, מארגנים עצרות תפילה והתעוררות, מתגברים בלימוד התורה, משפרים את המידות וכו' וכו', ואז – מסיר האב הרחמן את המקל, די היה באות, בסימן, והנה הם הטיבו מעשיהם.

הדברים ידועים לנו וברורים לנו, ואנו משתדלים בכל כוחנו לחפש את הדרך הנכונה לתקן לשפר, ולהיטיב. ואולי כדאי לנו בעת הזאת, שזו באמת עת רצון לכולנו, לבדוק את עצמינו גם בנושא הצניעות.

ואם תשאלו: אצלינו? במחנינו?

כדאי לנו לעיין עד כמה כל פירצה קטנה נוגעת לכל כלל ישראל!

לפני מלחמת העולם, בזמן שהחפץ חיים זצ''ל עוד היה עמנו, התגברו הצרות עד מאד ר''ל, וכלל ישראל היה במצוקה נוראה. התאספו גדולי ישראל יחדיו לטכס עצות, פתח הסבא קדישא החפץ חיים ואמר: עם ישראל נמצא במצב קשה מאד, כל מיני צרות ומחלות קשות פוקדות אותנו, ואנו מחפשים עצה איך לעזור לכלל ישראל. אך עלינו לזכור מה שכתוב בתורה, שע''י הצניעות יש קדושה, ואם יש קדושה, אז יש השראת השכינה. ''והיה מחניך קדוש... ולא יראה בך ערות דבר...'', ואם ח''ו יש פירצות בצניעות מה כתוב? – ''ושב מאחריך'', השכינה מסתלקת ח''ו מאתנו. ואם השכינה מסתלקת ח''ו מאיתנו, אז רע ומר לנו. לא יעזרו לנו כל עצות ותחבולות, אם הקב''ה מתרחק מאיתנו. וזה מה שעלינו להשתדל, שהשכינה תשרה בינינו, שהקב''ה יהיה קרוב אלינו, וכיצד? ע''י שמירת הקדושה במחנינו.

הצניעות בלבוש, זה מושג כל כך שגרתי וידוע. האם יש עוד מה לומר בשטח זה? ובכל זאת, אם בידינו הדבר, לקרב את השראת השכינה, הבה נחשוב שוב בנושא, האם הלבוש הוא עדין בצבעיו? האם אינו מושך את העין?

האם הפאה המשתלשלת עד הכתפיים ומרהיבה ביופיה, האם היא צנועה עפ''י דין?

אין מזרזין אלא למזורזין!

הבה נבדוק את עצמינו ובתינו שוב, ונדאג לכך שהשכינה תוכל לשרות בינינו. ואז כשאבינו הרחום  ודאי יהיה מרוצה ממעשינו, יוסרו כל הצרות מעל ראשינו, ונזכה במהרה לישועה ולגאולה שלימה, ויקויים בנו ''ומלאה הארץ דעה את ה'''.

(מתוך הספר 'ושם אשה גדולה' לזכרה של הרבנית מרת ציפורה רוזנברג ע''ה בת הגר''נ קרליץ שליט''א)