חדש! ספר 'גדלות'

להורדה לחץ כאן חלק א  / חלק ב


תמונת מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א מעיין בספר

פרק א' משער א' גדלות התורה

זה ספר תולדות אדם

אדם הראשון למד תורה

העולם נברא בשביל התורה. יסוד זה מרומז במילה הראשונה בתורה: 'בראשית' (בראשית א א), ופירש רש''י: אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני, כמו שדרשו רבותינו ז"ל: בשביל התורה, שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח כב) (רש''י שם).

גם אדם הראשון נברא כדי שיעסוק בתורה, כמו שכתוב: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב טו). ומבאר תרגום יונתן: ודבר ה' אלקים ית אדם מן טור פולחנא, אתר דאתבריא מתמן, ואשרה בגינוניתא דעדן למהוי פלח באורייתא ולמנטר פקודהא. ביאורו: וייקח ה' אלוקים את אדם מהר המוריה (מקום היבראו), ויניחהו בגן עדן כדי שיעמול בתורה וישמור מצוותיה.

וכן איתא בחז''ל: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", ושמא תאמר, כי יש מלאכה בגן עדן לפתח ולשדד את האדמה ולא כל האילנות נצמחין מאליהן?! או שמא תאמר, יש מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא כבר נהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שנאמר: "ונהר יוצא מעדן" וכו' (שם ב י), ומה הלשון הזה 'לעבדה ולשמרה'? לא אמר 'לעבדה ולשמרה', אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור כל מצוותיה, שנאמר: "לשמור את דרך עץ החיים" (שם ג כד), ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג יח) (פרקי דרבי אליעזר יא).

נמצא, שה' יתברך ברא את אדם הראשון והניחו בגן עדן כדי שילמד תורה וישמור את המצוות, ובכך ימלא את תכלית הבריאה. וזה לשון רבנו בחיי: ועיקר בריאתו של אדם להיותו מונח בעסק התורה, לעבדה ולשמרה (רבנו בחיי בראשית ג כא).

ראוי היה אדם הראשון שתינתן התורה על ידו

התורה הייתה אמורה להינתן על ידי אדם הראשון, כדאיתא במדרש: אמר רבי יהודה בן רבי סימון, ראוי היה אדם הראשון שתינתן התורה על ידו, שנאמר: "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה א) (קהלת רבה ג טו. וע' עבודה זרה ה א ובמהרש''א שם). המבי''ט מבאר: תחילת כוונת הא-ל יתברך בבריאת האדם היה כדי שיזכה ויפרה וירבה ותינתן על ידו התורה, כי מי היה יותר ראוי שתינתן התורה על ידו, כי אם מי שהיה יציר כפיו, כמו התורה שהייתה כלי חמדתו של הקדוש ברוך הוא. וכשיקבל התורה יזכו הוא ודורותיו לחיי עולם, בזכות לימוד התורה וקיום מצוותיה כל הימים, ואז היה מתקיים בהם: "כי היא חייך ואורך ימיך". אבל כשחטא אדם הראשון ונולד בטבעו היצר הרע, נגזרה עליו המיתה, ולא זכה גם כן שתינתן תורה על ידו, ולא על ידי דורותיו הרעים וחטאים. והיה צריך שיתארך עניין נתינתה עד זמן משה רבנו, שהיו אז שישים ריבוא מבני אברהם, יצחק ויעקב, ואז פסקה זוהמתם בקבלתם את התורה (בית אלקים, שער היסודות, לא).

למדנו, שאילולא חטא אדם הראשון, הייתה התורה ניתנת על ידו, וזה לשון החפץ חיים: אצל אדם הראשון דכתיב: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", וכי איזה עבודה יש בגן עדן? אלא הוי אומר זה התלמוד. ונראה שזוהי גם כן כוונת חכמינו ז"ל שאמרו: 'לעבדה', זו מצוות עשה, 'ולשמרה', זו מצוות לא תעשה (ע' זוהר פרשת בראשית כז א). רוצה לומר, דכוונת הקדוש ברוך הוא הייתה באם לא חטא, היה נותן על ידו שם כל העשה והלא תעשה. והוכרחו לומר כן, דאי כפשטיה ממש לעבדה, דהיינו להוסיף נטיעות בגן, ולשמרה שלא יתקלקלו הנטיעות בגן, מי עובד ושומר היום, אחר שגורש האדם משם? אלא על כורחך שכוונת ה' יתברך, העיקר מה שהונח שם בתחילת בריאתו, שיקיים התורה שתינתן על ידו שם (שם עולם א י בהג''ה).

לימוד התורה מאדם הראשון ועד אברהם אבינו

נח למד תורה, כמו שכתוב: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז ב), ופירש רש"י: העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה (רש''י שם).

כך היא השתלשלות לימוד התורה מאדם הראשון ועד אברהם אבינו, כמבואר בזוהר: אמר רבי יוחנן בן נורי, נטל הקדוש ברוך הוא את שם בן נח והפרישו לכהן עליון לשרתו, והשרה שכינתו עמו, וקרא שמו מלכי צדק מלך שלם. והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו [בבית מדרשו], עד שבא אברהם ולמד תורה במדרשו של שֵׁם, ונתעסק הקדוש ברוך הוא באברהם ונשתכחו כל האחרים. בא אברהם והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שישרה שכינתו תמיד בביתו של שֵׁם, והודה לו, שנאמר: "אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק" (תהילים קי ד). אמר רבי יוחנן, והלא יפת הוא הגדול, למה שם נטל הכהונה? בשביל שהיה תמיד עוסק בתורה ופירש מדרכי העולם.

ומאין היה לו תורה? אלא אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשת בנו, ואחר כך באה ליד חנוך, עד שבאה ל שֵׁם והיה מתעסק בה תמיד.

אמר לו רבי יוסי, אם התורה הייתה במדרשו [בבית מדרשו] של שֵם, למה הוצרך הקדוש ברוך הוא לצוות לבני נח אותן שבע מצוות שנצטוו, שהרי בתורה נכתבו קודם לכן? אלא אמר רבי יצחק, בשעה שהמבול בא לעולם ונכנסו לתיבה, מרוב צערם נשתכחה מהם, עד שבא הקדוש ברוך הוא וחידש להם אותם שבע מצוות. אמר רבי יוסי, ח"ו לא נשתכחה התורה ממנו (מנח), אלא אמר הקדוש ברוך הוא, אם אומר להם שישמרו את כל תורתי, יפרקו כל העול מהם, כאחרים שאמרו: "וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ" (איוב כא יד), אלא אתן להם דברים מועטים וישמרו אותם, עד שיבוא מי שישמור כולה, והוא אברהם, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי, מצותי, חקותי ותרותי" (בראשית כו ה) (זוהר חדש, פרשת נח, לח ב. וע' מתוק מדבש כט ב. וע' דרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן שכתב שעמרם אבי משה ראה את לוי, ולוי היה בנו של יעקב, ויעקב למד תורה מפי שם בן נח, כי בן חמישים שנה היה יעקב כשמת שם בן נח, ונח ראה את אדם הראשון). נמצא, שמאדם הראשון ועד אברהם אבינו היו יחידי סגולה שעסקו בתורה, והם העבירו אותה מדור לדור.

האבות למדו תורה

אמר רבי חמא ברבי חנינא, מימיהן של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד א). יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק" (שם כז א). יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן" (שם מח י). אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" (שם כד ב), אמר רבי אלעזר, שמושל בתורת רבו. "הוא דמשק אליעזר" (שם טו ב), אמר רבי אלעזר, שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים (יומא כח ב. וע' בתוס' ישנים שם שכתבו: וכל שכן לאחר מתן תורה שלא פירשה, אלא מייתי קראי דאפילו קודם מתן תורה לא פירשה).

על אברהם אבינו נאמר פסוק מפורש: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו ה), ודרשו רבותינו ז''ל: תורתי לא נאמר, אלא ותורותי, מלמד שנתגלו לו טעמי תורה ודקדוקיה (תוספתא סוף קדושין. וע' יומא כח א דדריש מהאי קרא דאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, אפילו מצוות דרבנן כמו עירוב תבשילין).

כך מתאר הרמב''ם את לימוד התורה בזמן האבות: היו העם מתקבצים אליו (אל אברהם אבינו) ושואלים לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו, עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיק כל הנלווים אליו. ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם, וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא תישכח הלימוד (הלכות עבודה זרה א ג).

ספרים שלמד בהם יעקב אבינו

הרמב''ם (שם) כתב שאברהם אבינו חיבר ספרים, וכן מצאנו בחז''ל: שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה, בגין דיעקב יושב אוהלים, ואוליף תמן בבית שם ועבר ואברהם ויצחק, למפלח לקב"ה, בגין דאיהו בכור, דכתיב: "בני בכורי ישראל" (שמות ד כב), ועבודה בבכורות הווה ודאי. ספרא דאדם קדמאה, הווה ליה ליעקב, וספרא דחנוך וספר יצירה דאברהם אבינו. והא איתערו מסכת עבודה זרה דאברהם אבינו ארבע מאה פרקי הויין. ומכל אינון ספרין אוליף יעקב אבינו "איש תם יושב אהלים" (זוהר חדש, פרשת יתרו סב א. וע' מתוק מדבש נא ב).

ביאורו: יופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדם הראשון (ע' בבא מציעא פד א וגבורת ה' למהר''ל סוף פרק סז), כי יעקב היה יושב אוהלים ולמד בבית שם ועבר ואצל אברהם ויצחק לעבוד את הקדוש ברוך הוא, כי בכור היה, כמו שכתוב: "בני בכורי ישראל", ולפני מתן תורה הייתה העבודה בבכורות ודאי. ליעקב היה ספרו של אדם הראשון, וכן היו לו ספרו של חנוך וספר היצירה של אברהם אבינו. והעירו, שבמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו, היו ארבע מאות פרקים (ע' עבודה זרה יד ב), ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, "איש תם יושב אהלים", חכמה רבה.

נמצא, שיעקב אבינו היה 'יושב אהלים' באוהלי תורה; שהוא למד מיצחק אביו; שעסק בארבע מאות פרקי מסכת עבודה זרה שחיבר אברהם אבינו; שלמד בבית מדרשו של שם (ע' מגילה טז ב) ושלמד בספרו של חנוך ובספרו של אדם הראשון. וכן איתא בילקוט: "ויגדלו הנערים" (בראשית כה כז), יעקב הלך בדרך החיים, שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו... יעקב שימש את אברהם ט"ו שנה ואת שֵׁם נ' שנה. שימש שֵׁם את מתושלח צ"ח שנה ומתושלח את אדם הראשון רמ"ג שנה (ילקוט שמעוני, תולדות, קי).

בני יעקב עסקו בתורה

כתב השל''ה הקדוש: אברהם אבינו עשה [חיבר] ספר יצירה ומסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסר לבניו (של"ה, דרך חיים תוכחות מוסר, פרשת וישב). האבות הקדושים עסקו אפוא בתורה ודאגו שבניהם יעסקו בתורה גם הם. בטרם ירד יעקב אבינו למצרים, שלח את יהודה כדי שיפתח לו בית תלמוד, כפי שדרשו חכמינו ז''ל על הפסוק: "ואת יהודה שלח לפניו" (שם מו כח) – להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם הוראה, שיהא מלמד את השבטים. תדע לך שהוא כן, כיוון שהלך יוסף מאצלו, היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה מַשְׁנֶה [מלמד] אותו. כיוון שבאו אחי יוסף ואמרו לו: עוד יוסף חי, ויפג לבו, כי לא האמין להם. נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו, ואמר בלבו, יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני. ואמר להן, ייתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני, ואני מאמין לכם. ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו. מה עשה יוסף? נתן להם עגלות (לרמוז על עגלה ערופה). כיוון שראה יעקב את העגלות, מיד: "ותחי רוח יעקב אביהם" (שם מה כז). ללמדך, שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה, כשם שעשו אבותיו (תנחומא ויגש יא. וע' יומא כח ב שעסקו ישראל בתורה גם במצרים ובמדבר).

קיום התורה קודם מתן תורה

אינו דומה קיום מצוות התורה שלפני מתן תורה לקיום מצוות התורה שלאחר מתן תורה. על קיום המצוות שלפני מתן תורה כותב הט''ז: ודאי אין צד חיוב בעולם קודם מתן תורה להיזהר באיסורי תורה, ואפילו מידת חסידות כשאר חסידות אין כאן, כיוון דגוף האיסור אין כאן, גם גדר אין כאן. רק שמצד חומרא יתירה נהג אברהם בדרך התורה, ועל זה לא נזהרו הדורות שאחריו (פירוש הט"ז עה''ת, בראשית כו ה). לעומת זאת, במתן תורה כפה ה' על ישראל הר כגיגית, והם כרתו ברית לקיימה, ומאז הם חייבים בקיום מצוות התורה בגדר 'מצווה ועושה' (וע' ברמב"ן שם, ספר אדיר במרום לרמח''ל עמוד כט, נפש החיים א כא, וב'פרקים' פרק ז [נמצא בין שער ג לשער ד], גור אריה שם מו י, פרשת דרכים א וגרי"ז הלוי בראשית טז ה).

לימוד התורה בשני אלפים תוהו

חכמינו זיכרונם לברכה מתארים את אלפיים השנים הראשונות מבריאת העולם כשנים של תוהו: תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח (עבודה זרה ט א. וע' ברש''י שם).

ומבאר בעל הלשם: (כאשר) קלקל גם את כל מעשה בראשית כולם על ידי החטא דעץ הדעת, וירדו כל העולמות דמעשה בראשית גם כן ממדרגתן הרבה נורא מאוד... והנה, על ידי זה נתגלגל כל העניין דקין והבל ודור אנוש וכל הריסות הגדולות דדור המבול ודור הפלגה וסדום. והוא כל שני אלפיים תוהו שאמרו רבותינו ז"ל, כי היה עומד אז העולם לחזור לתוהו ממש, וכמו שהיה בעולם התוהו אלולא חסדו של הקדוש ברוך הוא. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל: הני עשרים ושישה 'הודו' (תהילים קלו) כנגד מי? כנגד עשרים ושישה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו (פסחים קיח א), והוא השני אלפיים תוהו, שהיה עומד העולם לחזור לתוהו...

היה צדיק אחד בכל דוד ודור, ולא עמדו אלא בחסדו של הקדוש ברוך הוא. והוא אור החסד דשם ה' אשר נתגלה והופיע אורו בעת התיקון דמעשה בראשית. ונשאר תמצית הארה ממנו גם אחר החטא, והוא בהיחידי סגולה שבכל דור, מאותן העשרים ושישה דורות. והוא האור דשם הוי"ה ב"ה, שמספרו עשרים ושש. והיה מאיר ומזהיר אור אחד ממנו בכל דור, ובו היה מתקיים ועומד העולם (לשם שבו ואחלמה, ספר הדע"ה ח''ב, דרוש ד, ענף יח סימן א. ועיין בהמשך דבריו, שמסביר שתיקון חטא אדם הראשון התחיל כשהיה אברהם אבינו בן נ''ב שנים, היינו בסוף אלפיים שנות תוהו, ונשלם בזמן קבלת התורה על ידי משה רבנו). בחסדי ה' יתברך, בכל דור, במשך אלפיים שנות התוהו, היו יחידי סגולה שלמדו תורה ובזכותם התקיים העולם.

יום הששי

אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א לא) ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם, אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו (שבת פח א, ע' לקמן בפרק נרי בידך ונרך בידי).

הכלי יקר מבאר: וטעמו של דבר, כי העליונים והתחתונים הם שני הפכים, ולא יתקיימו כי אם על ידי איזה אמצעי המצרף והמחבר שני חלקים הפכיים אלו, וזהו האדם שיש בו חלק גשמי וחלק רוחני – חלק אלוק ממעל, והישארות החלק הרוחני תלוי בקבלת התורה. אם כן, אילו לא קיבלו ישראל התורה, לא היה כאן שום אמצעי לחבר את שני הקצוות ההפכיים והיה ההכרח נותן להחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

ואל תשיבני מן הזמן שקודם מתן תורה, כי לעולם היו בעולם צדיקים עוסקים בתורה, כנח, שם ועבר, האבות ודוגמתם, והיה עמהם השם הגדול העולה למספר כ"ו. על כן עמד העולם כ"ו דורות בלא תורה בכלל ההמון, אבל לאחר כ"ו דורות שנשלם מספר ה', לא היה כוח ביחידי הדור להעמיד את העולמות כי אם על ידי קבלת התורה (כלי יקר בראשית א לא).

כלומר, מאז בריאת העולם, תמיד היו לומדי תורה, אלא שלפני מתן תורה היו הלומדים יחידים, ובזכותם היה העולם קיים, ואילו ההמון לא למד תורה. לאחר מתן תורה, הייתה קבלת התורה נחלת ההמון כולו, ובקבלת התורה של עם ישראל התקיים התנאי שניתן במעשה בראשית, ובזכות זו לא חזר העולם לתוהו ובוהו.