מהותה של התורה ומהות הישיבה ובן התורה

ספר חדש "טוב דעת" ב"כ שיחותיו של הגאון הגדול רבי זלמן רוטברג זצוק"ל ראש ישיבת "בית מאיר" בעריכה חדשה על כל עניני השנה

מכתבים נדירים מימי בחרותו בהם משרטט את דמות בן הישיבה

הגאון הגדול רבי זלמן רוטברג זצוק"ל ראש ישיבת "בית מאיר" היה שופרה של ישיבת מיר, של תורתה, אבל לא פחות מודגש של 'מוסרה'. כמה וכמה שופרות עמדו לה למוסרה של מיר, כמה וכמה אנפי של קולות נשמעו ממנה בי מדרשא, קול של מוסרה הנוקב העוטה אדרת מחשבה, או של מוסר החופש חדרי בטן, ואפילו של מחשבה חקרנית, אבל הקול של רבי זלמן זצוק"ל היה בו צליל עדין וענוג שניתן היה למצוא בו הצטלצלות של גדלות האדם עד שהיה ניתן לדמות שתורת סלבודקה נשמעת כאן, ולא היא, הגאון הגדול רבי זלמן היה שונה את החקר המוסרי הקלמאי בפסגות הגבוהות שניתן להעפיל אליהם רק מתוך טוהר תהומי וזוך פנימי שחזה מדרגתו הוא, ממרום השגתו לה זכה בעשרות רבות של שנות עבודה מוסרית, החל מתקופת בחרותו ועד זקנה ושיבה.

נשמתו הזכה שהזדככה בעמל התורה ועבודה המוסרית, נשאה אותו בכל עת שהשמיע את ההארה המוסרית, הוא התרומם על פני כל המעשים, רוח מלפניו יעטוף, והלקח המוסרי נרשם בתו של שירת השתוקקות לבורא יתברך, של כיסופין לעולם שכולו טוהר ונועם אלוקי... ומידי דברו היו השומעים מתעלים ומתרוממים מרביצת החומר ושטף החיים לעולם הביקוש והחיפוש. 

אך לא מדובר בהרגשות גרידא, אלא בכאלו שבאים לכלל מעשה, כפי שהגאון הגדול רבי זלמן זצוק"ל מאריך במכתב - להבדיל בין אותם שרואים בחכמה "אמנות" גרידא שאין לה כל קשר לאדם והליכותיו, כלל ישראל הקדימו "נעשה לנשמע" כי נשמע בלא נעשה אין בו יתרון ותכלית.

רגשות אלו - מבקשים חבר מתלמידיו - להעביר בספר החדש "טוב דעת" אותו הם מגישים, כך הם מתנסחים בהקדמה לספר החדש ברגש  רב, על משקל מליצתו של מרן הסבא מסלבודקא זצוק"ל על מורו מרן הסבא מקלם זצוק"ל, שטבע אותה על פי דברי ה"חתם סופר" שהפסוק "וקרא בו כל ימי חייו" משמעו ש"הביוגרפיה" שלו תהיה פסוקי התורה, בחינה זו משתקפת מהספר החדש.

ספר זה אשר זיכנו להגיש לפניכם היום, הוא הוא בחינת ספר התולדות של מרן אדמו"ו זצללה"ה כפשוטו. דרכי החיים שהיה קורא אדמ"ו זצללה"ה במשנה התורה וכותב על לוח ליבו. וכפי שכתבם על לבו כן נחקקו בגלילות ידיו הנחשפים עלי - טוב דעת. כאשר אנו הוגים במאמרי אדמ"ו זצ"ל מבעד לשיטין מופיעה לנגד עינינו דמות דיוקנו ממש. מי שהכירו יעיד על כך. ומי שלא הכירו יוכל להביט אל נכון בדמות הדרו.

*

בפתח שתי הכרכים החדשים של "טוב דעת" זיכו אותנו המהדירים בגילוי של מכתבים נפלאים מתקופת בחרותו ששלחם להוריו כמחווה של הכרת תודה על מה שזיכוהו להיות בן ישיבה ובמיוחד של ישיבת "מיר". בין מכתבים אלו ישנו מכתב שצירף לקונטרס בענין "זיקה" ששלח לאביו כדי להנהותו מפרי ידיו.

במכתבים נלווים אלו מתגלה שעור קומתו המוסרית, כיצד נשם כפשוטו את אוירה המרומם של "מיר" את חיי התורה הבלתי מופסקים ששררו בה, ואת ההפרייה המחשבתית שנשבה בה מדמותו של מרן המשגיח רבי ירוחם זצוק"ל.

מכתבים אלו הם כמו "מפתח ערכים" מתומצת לסולם הערכים הרוחניים עליהם עלה והתעלה, יציבה באדמת הישיבה וגיורא בשמי מעלה הרוחניים אליהם הגיע.

שלמות האדם, שלמות הטוהר וההוד, שכולם מושגים מכח התורה הם מרום ההרים אליהם שאף ואליהם נישא ורומם את כל סביבותיו. 

ליל צח ובהיר פשט את ממשלתו על העיר מיר ההיסטורית

ברשימה בה חולק עם הוריו את רגשותיו בישיבה, נפשו גואה מרגשות אהבה למקום התורה שאליו הביאו. בקולמוס ליבו הוא מצייר את העולם המטוהר בו שרוי:

...אך מה נהדר מראה הישיבה בלילה לפנות ערב, עת הבריאה כולה נאדרה ומפליאה, דומם ירדה לה החמה לפאתי מערב והסתתרה מאחורי ההרים האפלולים ושקעה. ליל נפלא, צח ובהיר מלילות המראה והחזון, בא בעקבותיו ופשט את ממשלתו על העיר מיר ההיסטורית בישיבותיה. ליל ירח, כוכבים נוצצים, מופיעים על פני השמים הטהורים המבריקים ורומזים זה לזה אל עבר פני הישיבה, המבהיקה משפעת אורות ומלאה בשעה זו צלילי חיים צעירים רעננים.

מאות תלמידים ביפי עלומיהם כשתילי תמר יושבים צפופים על גמרותיהם ולומדים בחשק ובנעימות עצומה ומתפלפלים ביניהם בהלכה, מתווכחים בחום ובהתלהבות בסוגיות החמורות שבש"ס מקשים, מפרקים, ומתרצים. עמלים בתורה עיניהם מזהירות ופניהם קורנים מזיווה של תורה. ובעד החלונות בוקע לו אור הלבנה ואבני בנין הישיבה מזהירות בלבנוניתו באפלילות הליל כעין הבדולח. ניגוני גמרא רכים ערבים מסלסלים עולים ויורדים בסולם השירה, משתפכים וקולחים דרך החלונות הפתוחים החוצה והם מהווים נתיבים באויר הצלול והבהיר. והנה טובל הקולמוס את הדיו מהקסת נמשך נהר מפכה אהבה לחלק המוסרי של הישיבה:

ופתאום דפיקה גדולה...

.."עת למוד המוסר כל אחד יושב על מקומו ובקול של תחנונים עושה כל אחד את חשבון הנפש שלו או מקמץ את מצחו ולומד או חושב בעיון נמרץ – מה חובתו של אדם בעולמו ובנפלאות הבורא אשר בחסדו ובטובו הגדול ברא עולם רחב ידים ורק בשביל האדם אך שנתן את הבחירה לאדם למצוא ולבקש את הדרך הטובה אשר ילכו בה.

ופתאום במחשבות קדושות אלו, דפיקה גדולה, ובקול עצוב נשמע והוא רחום... וכולם כאיש אחד מתעוררים לקראת התפילה והשבח וההודאה לתת לאבינו שבשמים. ובמתיקות נפלאה ובכוונה עצומה. כל אחד מתפלל וכל מילה ומילה יוצאת מעומק הלב שלימה במחשבות קדושות וכל מילה ומילה יוצאת מהרבה הרבה מחשבות ובכוונת המילה נמצאו כל המחשבות...

קדוש מאד הישיבה ומסוגל מאוד מאוד לעבוד עבודת ד' בלב תמים ולהתגדל ולהתנשא בתורתינו וביראת ד' ולפאר ולתפארת...

הישיבות הם "הרי המוריה" שקדושתם לנצח נצחים

במכתב נוסף הוא מתאר את עולם השלמות של בן הישיבה, האדם שכל כולו רוחניות והתעלות, והמקום שנתקדש לכך הם הישיבות. ייחוד זה הוא בחינה של "הר המוריה" אותו מקום נכסף שקדושתו לא תפגם ולא תחסר וקיומה לנצח נצחים. וכך הוא כותב ברשימה אותה ניתן לראות כסימני דרך לפסגה אליה העפיל וביקש להשיא עמו את כל שומעי לקחו:

.."הר סיני לא נתקדש אלא קדושת שעה ומוריה קודש קדשים לנצח נצחים. בסיני אמנם נתגלה אור ד' זוהר מקור העליון האין סופי, זוהר בכל פארו והדרו רגשותיו ומחשבותיו של האדם נטהרו ונתעלו כל העם כולו השיג את מדרגת הנבואה. אבל כל זה היה בהשפעת האלוקים שהרימם למעלה ממדרגתם. אמנם ראו העם וינועו – אבל "ויעמדו מרחוק". ולכן הקדושה והטוהר שנשפע על  עם ישראל בעת ההארה הגדולה האין סופית לא יכלה להשאר ולשרות על הר סיני רק נמשכה למוריה."

..במוריה לא נתגלתה האלקות בברקים ולפידים לעם שלם, רק אדם אחד קידש את ההר ההוא במעשה מסירתו ועשאו קדש קדשים לעולם, "מעולם לא זזה השכינה מהר המוריה" כי שם נתנסה אברהם אבינו, שם עבר בכור המבחן, שם גישם במעשה כל מחשבותיו ורגשותיו הנעלים. שם לא רק הביט אל ההר, אלא כל פנימיותו גוו ונפשו העלה עליו שם נשתרשה בשרשים כבירים וחזקים הקדושה העליונה שרק מעשה כביר ומחשבה תמימה והכרת אלוקות טהורה יכלו לפעול זאת.

היכן היא אותה קדושת נצח נצחים, מבקש הבחור ומוצא: ובדורנו הפרוץ הלא הרי המוריה שלנו הם ישיבותינו ובית אולפנותינו הקדושות. שארית הפליטה מכל מחמדינו ששם מוסרים נפשם שמנה וסולת עמנו וכוחותיהם הכבירים מוקדשים ליגיעת ועמלת תורתינו הקדושה ולהשתלמות האדם השלם הנצחי ובעבודת השם בלב תמים. מחשבותיהם הזכות  והגות לבבם מתגשמים והם המוליכים אותם בנתיבי דרך החיים שעליהם כל עמנו נשענים. 

*

הספר החדש "טוב דעת" הינו תכריך שיחות שסודרו לפי עתות השנה, נהדרו בידי חבר תלמידים בעיצוב מרהיב עין, בהדגשה ועריכת הדברים באופן משובב נפש. בשיחות אלו נושא הגאון הגדול זצוק"ל את הלומדים בלקחי המועדים ועתות השנה, בהארות מוסריות המורעפות כטללי נועם על נפש המבקש, ונפשו נשאת ומתרוממת עד מאד.

בפתח הספר פורש בנו יבדלחט"א הגאון רבי צבי שליט"א יריעה מקצות דרכי אביו הגאון הגדול זצוק"ל, כיצד שולבו זה בזה כתאומי צביה עומק התורה לימודה עיונה עם התעוררות הלב והרגש. הגאון שליט"א מפליא לתקוע  יתדות נאמנים אלו מדברי חז"ל ודינא דגמרא. הוא מדגיש את העיקר המוסרי הגדול עליה השתית את הישיבה "בית מאיר" בהיותה "כלי שני" לבית היוצר התורתי והמוסרי של תורת ליטא. הספר רואה אור על ידי מכון "המאיר" שעל ידי ישיבת "בית מאיר" טל':03-6187176