רשמי הוד מכנס ייחודי רב רושם ללומדי התורה

דף הגמרא שחיברנו לעמוד התורה

הייתי שם...

יש רגעים שאין להם משל ותמורה, יש ימים שאיש לא יחליפם גם במלא כסף וזהב. אמש הייתי באחד מהרגעים הללו, באתי הנה עם שני ילדיי הקטנים שיחזו אף הם בקול התורה בהדר, קול ה' בכח.

כבר עם הכנסי לאולם הגדול, הבנתי כי אירוע כזה קורה פעם בעשור, ואולי פעם בחיים.

אלפים אלפים צובאים על הדלתות, מבקשים להימנות על באי הכנס הגדול של "סיום מסכתא" לזכרו של רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א עם מלאת יום השנה הראשון לסילוקו. ואני מפלס דרכי כאחד מן ההמון להכנס פנימה לתוככי האולם. 'וכי אין מקום לכולם?' - תהיתי - התשובה מיהרה לבא במראה עינים - 'האולם בפנים מלא, והמקומות נתפסים לכל הקודם לתופסם'.

באויר ניתן היה לחוש את גודל המעמד הכביר. חלפה לה שנה ללא עמוד ההוראה רשכבה"ג - מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והחלל כה גדול, החסרון כה מוחשי, ולפתע קולטים כי אם חפצים אנו להיזכר בדמותו המיטמרת, אין לנו אלא את התורה שרק בכוחה לחבר את נפשינו לרוחו ונשמתו הגדולה שהיתה לפיד אש התורה במלא עוזה.

אין מתאים יותר מדף הגמרא - המסיים את מסכת עירובין שתכליתה עירוב וחיבור בין כל שדרות ישראל, לדף הגמרא הפותח את מסכת פסחים שנאכל הפסח בחבורה, יחד כל בני ישראל - לאחֵד ולחבר את כולנו לעומק היגון והחסרון בו אנו שרויים בשנה שחלפה, על עמוד התורה בדורינו שנסתלק מעמנו בזו השנה בהותירו אותנו אבלים ודוויים.

כשעלה נאמן ביתו הגאון רבי יקותיאל יוסף אפרתי שליט"א על דוכן הנואמים, וסיפר בלהט שביבי זכרונות מדמותו הייחודית של רבינו, הבינו הכל עד כמה החסרון הגדול, ועד כמה נצרכים אנו לעמוד התורה והיראה שהחזיק על כתפיו את משא הדור כולו.

הוא זעק מנהמת לב - אין לך הספד גדול מזה למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, דווקא ברגעים כאלו בסיום מסכת עירובין כשנמצאים כאן אלפים מישראל. אשריכם 'תודעה' ואשרייך 'דרשו' שאתם פועלים להרבות תורה מישראל, ובפרט שכולנו זוכרים איך מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עורר לנצל הזמן לתורה ולימוד ההלכה, ו'דרשו' הינו מלאך משמיא האומר לנו גדל במקצועות אלו בשלימותם!!

את התשובה לשאלה שניסרה בחלל בקול הגר"י אפרתי - על הסתירה לכאורה במעמד חגיגי משמחת התורה, ומאידך הכאב על האבדן הגדול בהסתלקות רבן של ישראל - קיבלו ההמונים עם כיבוי אורות האולם, כשעל מסכי ענק - הוקרנה מצגת מרגשת ומצמררת, ובקרבה רגעי הוד נעלים מחיי רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שכולם היו מקשה אחת של עמל התורה ושקידתה, מנגינה אחת של דבקות ושמחת התורה, בשעות הלילה המאוחרות ובמשך כל שעות היום. עין לא נותרה יבשה לשֶמַע דברי חתנו הגדול מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א כי זהו מנהיג אשר ניתן לברך עליו בשם ומלכות - 'שחלק מחכמתו ליראיו...'.

כשהראו במוחשיות כיצד מתקשה מרן הגרי"ש לקום מכסאו לאחר שעות עמל מפרכות, וכשהנסיון החוזר גם הוא לא צלח - פתח שוב את הגמרא ושקע בה שוב בקולו הערב, הבינו לפתע הכל מהו - אין לנו שיור אלא התורה הזאת, תורה שלמדתי באף!!! היה זה חיזוק לאלפים שבדמעות חונקות הפנימו את העיקר והתכלית בחיינו!

לפתע מילות השיר - 'זכור אהבת קדומים' שהושר על ידי המוני המנגנים בלהט ובחדוה, והפך עד מהרה לריקוד סוחף בכל קצוות האולם - קיבל משמעות אחרת. כולם ערגו בבקשה ובתחינה כלפי הבורא בכוונת מכוון - 'זכור אהבת קדומים והחְיֵה נרדמים, וקרב הימים אשר בן ישי חי...', בלב כולנו מפעמת התחושה כי הלואי ונזכה כי רבינו יקוץ עם שוכני עפר בראש הבאים לקבלת פני משיח צדקנו.

הס הושלך באולם עת הגאון רבי משה צדקה שליט"א ר"י פורת יוסף, עלה בהתרגשות לברך הלומדים הרבים שסיימו המסכת, וכל העונים אמן עולה עד לרקיע. 

וכשהכינוס הוא כינוס של תורה, מגיעים רגעי ההוד בסיום הגדול למסכת עירובין, הגאון רבי אשר וויס שליט"א גאב"ד דרכי תורה נקרא לסיימה, בדבריו שאל אודות הנאמר - 'הדרן עלך מסכת עירובין והדרך עלן', שבעוד הרישא מובן שאנו נחזור ללמוד מסכת עירובין, כי כה נקשרנו בה, מהו הסיפא שמסכת עירובין תחזור אלינו. הוא ביאר בטוב טעם, כי כל מי שנפשו קשורה בנפש התורה, התורה חוזרת לעמליה ומלמדת את לומדיה, בציינו - כל מי שזכה לראות את מרן הגרי"ש אלישיב, זכה למה שלא זכו הרבה דורות לראות מהי - נפשו קשורה בנפש התורה.

רטט עבר בין שורות האולם הגדוש, עת עלה בנו הגדול של רבינו הגאון רבי משה אלישיב שליט"א לומר את הקדיש לסיומא של מסכתא, והתחזק ביתר שאת לקול הכרזת מנחה המעמד הג"ר יוסף אשר נוימן שליט"א שאין סוף לתורה בלא תחילה אחריה, וביקש מבנו הגאון רבי בנימין אלישיב שליט"א שיפתח המסכת החדשה פסחים. הוא תיאר בקול נרגש ביאור מחודש של אביו הגדול זיע"א לריש המסכת, ולפתע הבינו הכל משמעות המילים - 'ברא כרעיה דאבוהון'.

***

לצידי יושב יהודי בא בימים, ומעיניו זולגות דמעות. הבטתי בדמעה המבצבצת בזוית העין, ותהיתי - דמעה זו לשם מה היא באה?!

הוא מבחין במבוכתי ופותח בפניי את סגור ליבו - אני במשך שנים רבות עבדתי למחייתי בעבודה קשה ומפרנסת, אך מידי ליל בעלותי על יצועי התמלאתי בדמעות, ידעתי כי חיי התורה הם העיקר, ובליבי תיניתי מדוע נגרע חלקי להיות מיושבי בית המדרש, עד שהבטתי ברגעים מספר בוידאו קולי ברגעי לימוד מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א - זה שבר את ליבי, ואמרתי לעצמי - אם מנהיג הדור שכל הדור מונח על כתפיו, יכול ללמוד בכזו תשוקה והתלהבות יומם וליל כפשוטו, איך אני נתפס באיבחא באומרי שחייב אני לפרנס את ביתי, ואיני משקיע די ללימוד הגמרא...

למחרת ניצבתי כרבים מאחיי ושכניי בשיעור הדף היומי של 'תודעה', לא ידעתי שהגורל סובב וזהו רגע הלימוד של דף ב' בעירובין, תחילה חששתי, בדיוק למסכת קשה זו נפל חלקי, הרי בטוח שלא אזכה לסיימה, לא ידעתי כיצד אקיים 'כיצד משתתפין' בלא שאפול מה'חלון' או ה'גגות' באמצע המסכת?!

אך ההחלטה הנחושה, שנתחזקה כל העת למול מראה פניו וזיו קלסתרו של מרן הגרי"ש, היא זו שחישלה אותי יותר מכל, ונותרתי יום ועוד יום, וב'הדר' סיימתי עתה בהתרגשות את המסכת הראשונה בחיי...

כששמעתי ש'דרשו' ו'תודעה' הולכים יד ביד, להנציח סיום זה במעמד תורני רב רושם, אמרתי בליבי - אם הסיום לא נעשה בעבורי, אז בעבור מי הוא נעשה?! אני בטוח שאינני היחיד המסיים עתה את המסכת הראשונה בחיי, ואני חש עתה חיבור אמיתי ורציני לעולם הנצח, במסורתו המיוחדת של רבינו זיע"א.

***

בהתרגשות רבה הוקרא מכתב הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א ר"י פוניבז', בו תיאר קניינם הנצחי של עמלי התורה, בסיום אחת המסכתות החמורות שבש"ס.

חתן רבינו הגאון רבי עזריאל אוייערבאך שליט"א - נקרא לדגל לבא ולתאר, על מה חסרנו כל זאת, וקבלנו תיאור מלא של ביטוי המקונן שאמר - 'אי הלשון הממהרת להגות באמרי שפר, האיך עתה לוחכת את העפר'. בדבריו הקולחים תיאר בדמע כמה מסכת חייו של רבינו היתה כולה 'חיים של תורה' עד כלות הכוחות, והוא מחייב כל אחד מאתנו בכל עת ושעה.

***

אך כל זה כאין וכאפס לקראת מה שניצפה לנגד עיני ברגעים אלו - בקול גיל ורנן החלה מקהלת המשוררים בשירת 'ימים על ימי מלך'... ומקצה האולם ניצפה במלא הדרו רבינו מרן ראש הישיבה שליט"א שהטריח עצמו ממרום גילו וכוחותיו ליטול חלק בשמחת התורה, בחדוות מסיימיה, הממשיכים את מורשתו העצומה של מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א - עמודא דנהורא.

'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' - זהו מחזה שלא ניתן להביעו במילים, אלפים אלפים עומדים על כסאותיהם באולם בשערי ירושלים, כף אל כף נמחית, והשירה בוקעת מגרונם - ימים על ימי מלך תוסיף... וכך דקות ארוכות הריעו ההמונים, בפרץ רגשות סוער.

לאחר מכן באו ונכנסו יתר גדולי התורה, כשהם ניגשים תחילה ללחוץ את ידי מרן ראש הישיבה שליט"א, ומתיישבים במקומותיהם, והקהל כולו מביט בערגה - מאן מלכי רבנן, וכשרבנן ותלמידיהון די עסקי באורייתא יושבים יחדיו באולפנא רבתא, לב מי לא ירנן לגודל המעמד לאדירה של תורה.

מהיכל הנגינה התחדדו מילות השיר - 'כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה', ובלב ההמון התחושה הפציעה כמה זכות היא בעבורינו - 'עמך ישראל קבוצי מטה', לישב במחיצתם של 'מלאכים המוני מעלה', ראשי אלפי ישראל, ובראשם רבינו מרן ראש הישיבה שליט"א הנושא על שכמו את עול הנהגת הציבור הכבד מנשוא, במיוחד בתקופה כה קשה.

וכשנשמעו דברות גדולי התורה בחשיבות המעמד לגומרה של תורה, כמה כל כוכב קטן יכול להאיר על פני תבל כולו באור התורה - הגיעו דברותיו הייחודיות של מרן ראש הישיבה שהיטיב לבטא כמה התורה היא המצרך המצוי ביותר כאויר לנשימה, וכמה כל אחד יכול לתפוס הימנו מלא חופניו ולגדול לאילנא רברבא... וכפי שהיטיב לבטא זאת היושב לימיני - דברים היוצאים מלבו של אולם - חזקה עליה שיחדרו אף לליבותינו הקטנים...

***

אם חפצנו ליווכח בפירי פירות הכנס, סיפק לנו זאת אחד מרכזי 'תודעה', שמבשר לנו על יוזמה שהתבשלה בתוככי האולם לנוכח דברותיו חוצבות הלהבות של מרן רה"י שליט"א, בפתיחת שיעור מיוחד החל ממחר בשכונת רמות הירושלמית, לאברכים העמלים המבקשים להצטרף ללומדי הדף היומי בעיון, לרכוש שליטה מקפת במסכתות סדר מועד ממסכת פסחים. והם קבעו לעצמם 'מחייב' קבוע - להיבחן במבחני 'דרשו' מידי חודש, והם לבטח יצעדו בגאון לעבר כותל המזרח של תלמידי החכמים בדור העתיד.