דברי מרנן ורבנן גדולי התורה לאור גזירת הקיצוץ של זדון בתקציבי עולם התורה

הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א

חלילה לאברכים להכנס למורך רוח וייאוש בשל דחקם

 

עת צרה היא ליעקב, אשרינו שאנו חיים בעולם התורה שבו חשים אנו מהי תורה, וכמה אושר טמון בה. אך דומני שדוקא בעת הזאת, כשבאים להצר התפתחותם ועלייתם של עולם התורה, ובמיוחד אברכי ישראל שהם מעמידי התורה הגדולים בדורינו הממיתים עצמם באהלה של תורה, חשוב הוא עד מאד שאסור לאברך להרגיש חלילה הרגשה של ייאוש מחמת מצב חדש זה.

כל אחד צריך לדעת בבטחון מלא ואמיתי, כי הכל הוא מהקב"ה, וזהו נסיון שנועד גם בשבילינו, ועלינו להכריז בקול גדול כי אנו מקבלים על עצמינו זאת באמונה תמימה להמשיך במסורת אבותינו ללא כל רפיון.

איך יוכלו אברכים להמשיך בתלמודם כשמקצצים במעט שבמעט שקיבלו לקיום בני משפחתם?

עלינו לומר בבירור, כי כפי שלמדנו תמיד במצב יחסי של עושר שהיה מנת חלקינו, שאף הוא נסיון מסוים, כך נעמוד באותה התלהבות ובכוחות מוגברים בנסיון העוני, הרי אם נתבונן אצל גדולי ישראל בכל הדורות, היו אין ספור גדולי ישראל שקיימו זאת בתכלית הנקיות, ולמרות העוני הקשה שהיה מנת חלקם, לא הירפו לרגע מלימוד התורה, ואדרבה מצאו בתורה את נחמתם על כאבם היומי בקשיי היום יום.

כך גם אנו נמשיך ביתר שאת, גם בנסיון העוני להתעלות ולהמשיך ביתר שאת בלימוד התורה בהתעלות יתירה. ועלינו להחדיר לעצמינו בעת הזאת בבטחון מלא, כי הכל מעמו יתברך, ואולי אף מענישים אותנו על כך, ועלינו לפשפש בדרכינו להתחזק במיוחד בימים אלו, וח"ו שיפלו ברוחם בשל הגזירות הקשות הללו.

מהי הדרך שיש להורות לאברכי ותלמידי עולם התורה דוקא בעת הזאת?

בנוסף צריך להתחזק בלימוד התורה, כי כולנו מאמינים שזו הדרך היחידה שבכוחה לבטל הגזירה, ובכך נצליח לשנות פני הגזירות של מהרסי עולם התורה. אסור שיקרה לאברכים שבמקום להתחזק ולנצל נסיון זה להתעלות, הם חלילה יתייאשו ויפלו ברוחם.

בעת הזאת עלינו לדעת כי היו דורות רבים שלמדו כך מתוך עוני ממש, ולמרות זאת עלו ונתעלו, אם הקב"ה יחוס עלינו נזכה שירווח לנו, אבל חלילה לחשוב כי יכולה להיות ירידה בכח התורה דוקא במצבים כמו אלו. וד' יהא בעזרינו שקול התורה יגבר ויתחזק.

 

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א

אם תהיה לנו משאלה אחת לשבת בבית ד' - נזכה לכל יתר הצרכים

 

מה ניתן לומר לאברכים ובחורים ששומעים כיום על גזירה יזומה שנועדה להחליש את עולמם המופלא של לומדי התורה?

בימים אלו, חושבני שישנו פרק מיוחד שאותו שנה לנו נעים זמירות ישראל דוד המלך, ובו נמצאת התשובה האמיתית לשעה קשה זו,

'לדוד ד' אורי וישעי ממי אירא, ממי אפחד, בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי, אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח'.

במה הבטחון הגדול דוקא בעת הזאת - במשפט אחד - 'אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי, לחזות בנעם ד' ולבקר בהיכלו', אם ידע האברך או בן הישיבה כי משאלתו בזו השעה היא אחת ויחידה - שבתי בבית ד' כל ימי חיי, זו תקוותו ועידודו, כי מי שרק משאלה זו בראשו, כל הבעיות הגדולות, גם אם הם בעיות ומועקות, לא ישווה לה, ויוכל כך להמשיך ולהתעלות בדרכו הייחודית שאין טוב הימנה.

אך יהיו חלילה שיאמרו כי חפצים הם לשבת באהלה של תורה, אך עול פרנסת ביתם על צוארם, מה יעשו?

ודאי שגם הוא צודק בדבריו, כי אכן עליו להביא אוכל לעולליו, אך אוכל לומר לו בזאת, כי במשימה זו עמד החכם מכל אדם, שידוע כי הציעו לו בראשית ימי מלכותו, אם חפץ הוא בחכמה או בעושר, והוא בחר בחכמה כמשאלת ליבו היחידה, ונענו לו משמים באומרם - אם חכמה בלבד בקשת, הרי שגם העושר יהיה מנת חלקך.

והדבר מוקשה הוא מאד, שאם הוא היה החכם מכל אדם, לבטח הוא ידע גם חכמה זו, שאם יבקש החכמה יקבל גם את העושר, ומה חכמה היא אם כך שיבחר את החכמה מבין שניהם.

אלא נאמר פה יסוד גדול הנוגע היטב למצבינו, למרות שהוא ידע זאת כי בעקבות החכמה יקבל העושר, בהיות והוא ביקש רק זאת ולא התייחס לכל משאלות אחרות, האמין בכל ליבו 'כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה', רק משום כך זכה שמלבד החכמה נתנו לו על משאלה זו גם את העושר.

זהו המסר שעלינו לחדד, כי יש לנו גם בימים אלו רק משאלה אחת - שבתי בבית ד' כל ימי חיי. וכשזו ורק זו המשאלה של כל אברך ובן ישיבה, ידאגו לנו משמים לכל העושר והנצרך בעבור קיומינו.

 

הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א

דוקא סמוך ונראה ליום הדין מעמידים אותנו בנסיון להתקרב לבורא

 

כשפנינו לשמוע דעתו של ראש הישיבה לנוכח הגזירות האחרונות המאיימות להשבית מלחמתה של תורה בהיכליהם, הוא ספק ידיו בצער רב, באומרו שאין ספק שהסטרא אחרא לפני הגאולה מנסה לחבל בכל התחבולות להפריע ללומדים, אבל אין ספק שזהו גם נסיון שהקב"ה נותן לנו בדוקא לפני יום הדין, בכדי שנוכל לקיים המקרא קראוהו בהיותו קרוב, אם נתקרב בכך לבוראינו זהו תהיה עמידה איתנה בנסיון המוצג לנו, וכך נצליח בעזרתו יתברך גם למול גזירות קשות ואכזריות כאלו.

כשראש הישיבה מדבר על הגזירות האחרונות, ועל רדיפת הדת המתקיימת כאן בארץ הקודש, הוא מתמלא בעצב ויגון, באומרו כי זו שנאה גרועה מכל מה שהיה לנו אי פעם בכל הדורות, כי זוהי שנאה של עמי הארצות לתלמידי חכמים, כדברי אותו ע"ה שאמר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כנחש, זוהי מטרתם ולכך הם זוממים. 

בסיום הדברים טורח ראש הישיבה להדגיש בפנינו, כי בדורינו הסטרא אחרא מתחזק מידי יום ביומו, כשתפקידו ורצונו למוטט חלילה את עולם התורה, ועבורינו זוהי שעת מבחן, וכולנו צריכים להתפלל ולקוות כי ד' יהא בעזרינו להצליח במערכה זו בכל מה שאפשר. 

 

הגאון הגדול רבי אריה פינקל שליט"א

נס להתנוסס - אם יעמדו בנסיון יזכו לכל הברכות

 

השבוע קוראים אנו בתורה פרשת התוכחה, וידועה הגמרא בסוף מגילה שקוראים זאת כדי שתכלה שנה וקללותיה, ולכן לפני ימי הדין קוראים זאת, כדי שתהיה אימת הדין עלינו ונשוב בתשובה שלימה.

ובאמת נאמרו כמה פסוקים על כך בפרשת נצבים - 'אתם נצבים היום כלכם וגו' למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים', ורש"י ביאר, לפי שדיבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו, אחר שהוא אנו יכול להבדל מכם, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, הוריקו פניהם ואמרו, מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם - אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם ציה, והרי אתם קיימים לפניו.

נדמה הדבר, שזו התשובה גם למצבינו כיום, במיוחד בימי האלול בסמוך ונראה לימי הדין, שאומרים לנו כי אפילו אם אתם חוטאים, התשובה מועילה, אבל את הקללות מוכרחים לדעת. הקב"ה לא נתן את כל הקללות כדי לקלל, אלא כדי שנשוב בתשובה, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, וכביכול הקב"ה לא יכול להבדל מאיתנו, ולכך אומר שלא תקניטוהו, שלא יעשו עבירות, שהרי נשבע שלא יחליף את עם ישראל באומה אחרת.

עול הגלות הזאת, יודעים אנו מה שאמרו חז"ל שזה בגלל שנאת חנם, ושנאת חינם זה לא דוקא להכות ולבזות, אלא שלא מרגישים את הצער של השני, שלא אכפת לנו מהשני, ודוקא בימים קשים שכאלו צריך שיעניין אותנו הצער של עם ישראל.

במה צריכין אנו להתחזק דוקא בימים אלו למול הגזירות הקשות?

יש מקרא בתהילים 'נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה', וביאר רש"י נתת נסיונות של צרות הרבה, להיות מנוסים בהם, אם יעמדו ביראתך לקשט מדותיך בעולם, שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך.

'נס' זה נסיונות של צרות. היום אנחנו מרגישים את זה על עצמנו, יש צרות וגזירות, ומכל גזירה שמתרחבת אנו רואים שנאה נוראה לתורה ולבני התורה, שנאה שלא ידענו מעולם, מאחינו היהודים, יותר משאומות העולם שונאים אותנו, שכן הגויים שונאים את התורה ואת ישראל מפני הקנאה, אבל אלו מקנאים יותר כי הם יודעים את האמת, הם יודעים שדרכם לאבדון. זהו נסיון של צרות, לנסות אם יעמדו במדתם.

הקב"ה יודע מה יהיה, הוא לא צריך לנסות, אבל הוא מנסה כדי שנקיים את הנסיון בפועל, כמו שכתב הרמב"ן בפרשת העקידה, שכך נזכה ששום חטא לא יבדיל בין הקב"ה ובינינו. ואחר כך כשהקב"ה יתן לנו לעתיד לבוא את כל הטובה המובטחת, כל הגויים יודו בזה, כי ראו שעמדנו בכל הנסיונות, שהרי זו חובתנו בעולמנו, לעבוד את ה' ולעמוד בנסיון. יעזור הקב"ה שנתחזק כולנו ונכתב ונחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום אנו וכל ישראל.

 

הגאון הגדול רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א

תפילה מבית ריקם - חזקה עליה שלא תשוב ריקם

 

חשוב לדעת, כי למרות שהמדובר עתה בגזירה נוראה שמאיימת חלילה להשבית את עולם התורה, נדמה הדבר כי כמו בכל דבר כדאי לראות את הצד הטוב שבו, אנו קרבים ועומדים לפני יום הדין שבו כולנו נידונים ובכללם עולם התורה, ובדין שמים יש התחשבות בצרכים שבאותו זמן נצרכים הנידונים.

מלבד זאת אמרו 'קראוהו בהיותו קרוב', כולנו יודעים שאנו עומדים בעת תפילה שהקב"ה קרוב אלינו בקראינו אליו, בהיות שכך זהו זמן תפילה מיוחד, ויש לצפות שהתפילות שיגיעו מלב טהור, יתקבלו קמי שמיא.

הלא מדובר בגזירה קשה שקשה לציבור לעמוד בה, מה מייעצים לאברכים בכך?

אני רואה זאת אצלינו בישיבה, כל ישיבה שאינה עומדת על עזרה מבחוץ או על תמיכה מיוחדת שיש לה ממבנים וכדומה, כל קיומה תלוי בעיקר בתקציבי הממשל, ולכן פגיעה שכזו הינה פגיעה איומה העלולה למוטט חלילה את היכלי התורה.

אצלינו כבר זמן רב שאין בידינו להוסיף אברכים ללימוד בישיבה, למרות שרבים מתדפקים על דלתותינו, וכל שקיבלנו לאחרונה היו אברכים בני עליה שבאו ללמוד בישיבה, ולקבל רק את כספי הממשל כפי שמוקצבים לאברכים, ועתה הם פשוט עומדים בפני שוקת שבורה, שאין במעות אלו לסייע ולו למינימום ההכרחי הנצרך לכלכלתם.

עלינו לצפות שזעקתם תעלה לפני אדון כל, ועצם הדין וגמר הדין יהיו הרי בדברים אלו, בעיקר כשעומדים אנו לפני ראשית השנה שבה יגזר מה יהא עלינו בכל השנה הבעל"ט, שלבטח הוא יתחשב במצב החדש שנוצר בעקבות אותם גזירות נוראיות.

איך מתחזקים בפועל למול גזירות שכאלו?

ידוע הפשט במה שאומרים 'שאין מתייאשין מן הגאולה', שהמדובר על כאלו שמתייאשים מהדרכים הטבעיות שהם יביאו את הגאולה, דוקא הקושי והדחק שהוא מנת חלקינו, זה יגרום לכך שהזעקה תהיה מלב קרוע ומורתח שמשקיע כל יישותו אך בתורה, וכפי שאמרו שאין ממנים לתפילה אלא מי שביתו ריקם, התפילה השנה תהיה דוקא מאלו שביתם ריקם, וזו תהיה תפילה  חזקה שלבטח לא תשוב ריקם ונחתם כולנו לשנה מבורכת ברוחניות ובגשמיות.

 

הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א

תורה מתוך הדחק זכות היא ליום הדין

 

בשיחה מיוחדת שקיימנו עם המשגיח על הגזירה הקשה, הוא דאב על המצב הנורא שמאיים חלילה להשבית לומדי תורה, והוא סיפר בקול נרגש ששמע לא מזמן ממרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, כי עלינו להתכונן ללמוד תורה מתוך הדחק, כי לימוד זה סגולתו רבה היא.

והרי אמרו על כך חכמינו במעלת 'תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי', ואין המדבר רק בענין סגולי, אלא זו סיעתא דשמיא אחרת, כל מי שלומד תורה מתוך הדחק, במיוחד בזמנים ומצבים כאלו שקשה לעמוד בהם, זו תורה שיש בה הרבה יותר ס"ד, והיא זו שתעמוד לנו ליום הדין הקרב ובא.

מה אומרים לאברכים שמתקשים לעמוד בעול הקיום דוקא בימי האלול הללו?

אומרים אנו בתפילה 'השיבינו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלימה לפניך', עלינו לדעת שהדרך לשוב בתשובה שלימה, היא בראשונה שנשוב בכל הכוח ללימוד התורה, ואז נוכל גם להתקרב לבוראינו בעבודת התפילה, וכך נוכל לשוב בתשובה שלימה.

עלינו לזכור שכולנו מסורים רק בידי הקב"ה ולא בידי בשר ודם, ואם הכל משמיא, עלינו להתייחס בהתאם לדבר ולהתחזק בדברים שנדרשים אנו משמים לעשותם, וזה חיזוק בתורה ובתפילה ובעבודת השם בכל המובנים.

כיום ניתן לומר כמה עיני גדולי ישראל צופיות למרחוק, הרי לפני עשרות שנים, ראה"מ מר בגין רצה לתת לעולם התורה כל התקציבים, ומרן הגרא"מ שך התנגד בתוקף ולא הסכים שיתנו לעולם התורה יותר מ-  אחוזים, הוא ראה בעיניו הצופיות, כי אל לנו לסמוך חלילה רק על הממשל וטובתם, כי היום הוא לימין ומחר הוא לשמאל עולם התורה, רואים כמה הוא ראה למרחוק את הקורה עלינו ממש בימים אלו.

איך מחזקים אברכים להמשיך ללמוד באותה צורה מוך דחק כה גדול?

עליהם לדעת כי תורה מתוך הדחק מקרבת את הגאולה. וידוע המעשה ממרן הגר"ח מבריסק שהתבטא, כי רבי אריה לייב ממיץ חיבר שני ספרים בימי חייו, שאגת אריה וטורי אבן, אך את השאגת אריה הוא חיבר מתוך הדחק, ואילו את הטורי אבן הוא חיבר בהיותו מתוך רחבות, והתבטא אודות כך מרן הגר"ח מבריסק, שרואים כמה עמדה לו תורתו מתוך הדחק בסיעתא דשמיא מיוחדת בספרו זה שנתפשט בכל קצוות התורה.

על האברכים לדעת שאין כאן רק צדקות בהמשך יגיעתם, אלא מסירות נפש ממש, ויש בה סיעתא דשמיא גדולה ביותר. לכן דומני שדוקא בעת הזאת על כולנו להתחזק בכוונת המילות בקריאת שמע, בכדי שנדע למסור את הנפש, כפי שדקדק הרשב"א כיצד לקרא זאת לידע מסירות הנפש הנצרכת לנו לימים אלו.

בנוסף אוכל לומר, כי שמעתי מאחד ממנהלי המוסדות הגדולים, כי לא אלמן ישראל, וב"ה גם בציבור שלנו ישנם אנשים שיכולים להחזיק את עולם התורה, אלא שהיצר מעכבם מליטול כל הזכות לידם, ואם חלילה יגזרו עלינו גזירות כאלו, אין סזפק כי הקב"ה יצליח בדרכם והם יעמדו לימין עולם התורה לאורם של גדולי ישראל, וזה יסייע בעד כולם להכתב לשנה טובה ומבורכת.

 

הגאון הגדול רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א

עת מלחמה הניצוח הוא בכלי המלחמה הראויים

 

כיום אנו בעת מלחמה.

וידוע הדבר, שכשיש מלחמה בעולם, צריך לדעת שהמלחמה אינה כאן בין גורמי ממשל כאלו ואחרים לעולם התורה, אלא המלחמה היא למעלה בין שרו של עשיו עם שרו שלנו, ומי שמנצח שם מנצח כאן.

וכפי שכאן המלחמה היא בטנקים ובנשק כבד שיש בידיהם בכדי למוטט חלילה את שרו של יעקב, עלינו להשיב להם באותם כלי מלחמה שיסייעו לשרו של עשיו לגבור, וזהו רק התורה והמעשים טובים, וזו מחלוקת תרבות עם בשטן, ובזה צריכים לחזק את עמלי התורה לבל ירפו ממנו אלא יתחזקו ביתר שאת כבימי מלחמה.

אמרו בתהלים 'אלא ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ד' נזכיר', רק אם נצעד כולנו בשם ד' בכח התורה ובגבורת המצוות ועבודת ד', זו תהיה הכרזת המלחמה בכלים הנדרשים להכניע יצרו של עשיו.

אך מאיימים עתה במלחמה גשמית על כספם הדל של לומדי התורה?

זו הטעות, אין זה מלחמה על הגשמיות, זו אינה מחלוקת על האוכל והגשמיות בלבד, כל מטרתם היא להפוך אותנו על עקרנותינו, הם נלחמים עתה בדת ובתורה, והנשק הוא באמצעות תקציבים וכדומה.

ראוי לדעת מהי העיקר, לא הלכו במלחמה רק עם תפילות, והעיקר הוא החיזוק בכח התורה והמצוות, שעל ידה נתקרב לבוראינו והוא ממרום שבתו יראה בעניינו וישמע לשוועתינו.

אין זה פלא שמתחוללת גזירה זו דוקא בימים אלו, כידוע באלול בדרך כלל כח השטן יותר לוחם, כי מבחינתו זהו המצב המסוכן ביותר, כי בני ישראל עמלים בתורתם במלא הכח בעולם התורה, ויודע הוא שעתה בכח גדול הם יכולים לנצחו, והוא רוצה לשבור זאת. לכן תמיד מנסה היצר לפגוע דוקא בעת הזאת.

בספר חכמה ומוסר כתוב בשם הבית יוסף, שכיון שיודע היצר כי לימוד המוסר פוגע בו קשות והורגו, לכן דוקא בכך הוא נלחם יותר, זה מה שרואים אנו כיום, שדוקא בעולם התורה שהוא הכלי מלחמה החזק ביותר כנגד אותם גורמים, דוקא בזה הם נלחמים יותר מכל בדרכו של היצר, מה שמוטל עלינו דוקא בימים אלו, שלא להרפות ולא לתת לו אפשרות לנצח אותנו, וכך יבא יום ונזכה לגאולה שלימה מכל מבקשי רעתינו.

 

 

הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א

בעת גבר אוייב זו העת לגאולה

 

אדוננו הגר"א כתב בפירושו לתיקוני זוהר, שלקראת סוף הגלות יתגברו מאוד חבלי משיח, ויתגברו הקשיים והצרות על עם ישראל. והביא שם בדברי המדרש, שדימה זה לאיילה שקודם שיולד בא נחש ועוקץ את רחמה, ועל ידי זה נפתח הרחם והיא יולדת. וכתב על כך שעקיצת נחש הגאולה היא דוחק הפרנסה של ת"ח שיתגבר בדור זה.

ענין זה אנו רואים בחוש בתקופתנו, שמלבד עצם הגזירה שבאים להשכיח תורה מישראל, הם פועלים בכל עצות ותחבולות להגביר את הדוחק והפרנסה של בני התורה, ומונעים מבני הישיבות ומהאברכים את הטיפה שקיבלו כל השנים, ואינם יודעים ואינם מבינים את עוצם הדביקות של בני התורה בתורה הקדושה, שאין שום כח בעולם שיכול לנתק ולדחוק את עוסקי התורה ודביקותם בתורה הק'.

מה נצרך להתחזק בימים אלו?

מהדברים הצריכים חיזוק ביותר בימים אלו אשר חושך מכסה ארץ, לחזק את האמונה היוקדת בהשגחת והנהגת הבורא בכל פרט ופרט, והידיעה הפשוטה והברורה שכל מזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה לר"ה, ואין שום כח בעולם שיכול למנוע מכל מי שעוסק בתורה אפילו פרוטה אחת הקצובה לו מידי הבורא.

צריכים לחזק ולשנן את דברי קדשו של רבינו המהר"ל בדרוש, שאין הנהגת העוסק בתורה בטבע העולם על פי המזל ומערכת השמים, ואין פרנסתו מדרכי הטבע ומנהג העולם, אלא בהשגחתו המיוחדת של הבורא יתברך מחוץ לדרכי הטבע, ואנו רואים הנהגה זו בחוש בפריחת עולם התורה בארץ הקודש, ובוודאי ככל שנתחזק בקביעת עול תורה ונפרוק מעל עצמנו עול החשבונות הרבים אשר חשבו בני אדם, כך נראה בחוש את השגחת הבורא המיוחדת עלינו ונזכה לראות את עולם התורה הולך וגדל ובכח התורה נזכה להארה מן השמים.

 

הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א

לימוד תורה מתוך הדחק - ערכו רם ונישא

 

צריכים אנו לדעת מעלת הבטחון, בפרט בתקופה זו שפשט בכל העולם משבר כלכלי גדול, ועשירים רבים ירדו מנכסיהם ואיבדו מליונים ומליארדים בתקופה קצרה, שמעתי שנכנסו כמה גבירים שחילקו מכספם לקרנות צדקה למעונו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, ושאלו מדוע עשה ה' זאת. הוא דפק על השולחן באומרו - 'מי שהפריש מעשר לא ניזוק', והיה בטוח בזה, כפי הנאמר 'ובחנוני נא בזאת', ולא היה להם מה להשיבו, מפני שהפרשת מעשר אצלם זה נסיון גדול, שהרי אלו סכומי כסף גדולים בעבורם, ומדוע הם עשירים ואינם עוסקים בתורה - מפני חמדת הממון, ומחמת זה לא היו מפרישים מעשר.

יש מגדולי ישראל שהיו עשירים כמו הרש"ש וכן הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל, שמינו אחרים לפקח על נכסיהם כדי שיוכלו ללמוד בלא הפרעות, וכן היו כאלו שלא רצו לילך לרבנות שיש בו עול וטרחה, והעדיפו ללמד בהשקט בלי שעבודים, אמנם מרן הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל היה מתפלל על תלמידיו שיפסידו עסקיהם וילכו לרבנות, שעל ידי זה ודאי ישארו בלימוד, ואף שיש בזה שעבוד, אך מצד שני גם תהיה תועלת שיש לו מחייבים, וכך בודאי ישארו בלימוד, ונתקבלו תפילותיו.

התפעלתי מיהודי עשיר אחד מחוץ לארץ שהיה אצלי, ושוחח באריכות על המשבר הכלכלי הגדול שפשט בכל העולם בתקופה האחרונה, כי פעם היו העשירים בעלי רכוש גדול של מטבעות כסף וזהב שהחזיקו ברשותם, ולכן לא היה מצוי הפסדים כה גדולים, ורק אילו היה גניבה היה מפסיד, אך היום כולם רוצים להרויח, ומשקיעים כספם בכל מיני מקומות, ולכך כשיש נפילה מפסידים הכל. הוא סיפר על עצמו שהוא יודע היכן להשקיע את כספו בלא להפסיד, ומבקש עצה מה לעשות.

השבתי לו על פי מעשה שהיה באחד שלמד כאן בישיבה, שלאחר נישואיו מינוהו לרב קהילה במקום חמיו שנפטר, ונכנס למרן החזו"א בשאלה, שמפחד מהאחריות הגדולה המוטלת על כתפיו להורות הלכה לרבים בהלכות כשרות וכל עניני הרבנות, ומי יודע אם יכשל ח"ו בדבר הלכה, ואולי עדיף כבר שיעזוב את משרת הרבנות. ואמר לו החזו"א שהרי אם תפרוש יבוא אחר תחתיך, ועדיף שתישאר אתה שהנך מפחד להורות, מאחֵר שיבוא תחתיך שאינו מפחד להורות, ואמנם קיבל את עצת החזו"א וזכה לשמש שם כרב במשך שנים רבות. כך אמרתי לאותו עשיר, שעדיף שאנשים ישקיעו אצלו את כספם, שאכפת לו מהם שלא יפסידו, מאשר ישקיעו ממונם אצל אחרים שלא אכפת להם מכך.

מה אומרים לאברכים שמקצצים בפת לחמם ממש?

בזמן הרב מפוניבז' למדו בישיבה תורה מתוך הדחק, היו זמנים שהלחם היה במדה, במשורה, היתה חבילת מרגרינה שחילקוה לשמונה חלקים, וכל אחד קיבל חלק. זו היתה המנה בארוחת בוקר. ובארוחת ערב שמינית חבילת מרגרינה עם לחם. ובנוסף לזה הוסיפו מעט ריבה, ולא יכלו לקחת כמה שרצו, כל אחד קיבל מעט בצלחתו, והיה תה עם קצת סוכר. בארוחת צהרים הביאו מרק כדי שיהיה מה לאכול עם הלחם, לא היה מי שיאכל ארוחת צהרים בלי לחם כי לא היה שייך לשבוע מכך, לא היה מה לאכול וכך אכלו, ובכל זאת לא הרגישו שזה תורה 'מתוך הדחק', כי בסוף היו שבעים מהלחם, ומי שעדיין היה רעב לקח עוד פרוסת לחם. לא היו פירות גינוסר ולא היו חמי טבריא.

אמנם כיום המצב שיש ב"ה פירות גינוסר, אפשר לאכול ארוחת צהרים גם בלי לחם ולשבוע, וגם בארוחת ערב כבר לא נותנים רק שמינית חבילת מרגרינה, והיום ב"ה ניתן לומר על אותם אברכים בני עליה את דברי המשנה באבות 'פת במלח תאכל', ולסיים עליהם את דברי המשנה 'אשריכם בעולם הזה'.

והאמת, שהנאמר פת במלח תאכל, אין הכוונה שצריך לאכול פת במלח, אלא הפשט שאפילו אם לא יהיה לו מה לאכול, ויאכל פת במלח, מכל מקום 'בתורה אתה עמל', ו'אשריך בעולם הזה'. עיקר הכוונה בזה שאין לו שאיפות לגשמיות, וגם אם יש לו יותר מפת במלח, אבל אין זו שאיפתו, אלא שהוא אוכל יותר כדי שיהיה לו כח ללמוד, לעבודת הבורא, והגשמיות אינה התכלית, אלא התכלית היא הרוחניות, והגשמיות היא רק אמצעי לרוחניות, כמו שכתב ברמב"ם שיש לשוב בתשובה על 'רדיפת המאכלות, 'רדיפה' דוקא, שהרי צריך לאכול, אבל שלא יהיה בצורה של רדיפה, ולכן צריך לעשות על זה תשובה.

הם מפסידים את הזכות האחרונה שהיתה להם לקיים במשהו את עולם התורה הגדל ופורה לנצח?

ידוע המעשה בגביר אחד שפנה למרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל ואמר לו, הן מחזיק תורה גדול אני, ולמה לי ללמוד תורה, הלא גם עתה בזכות החזקת התורה שכרי שווה לשכר לומדי התורה. וענהו רבי אהרן כי אמנם שכר בעולם הבא יהיה לו, אך עולם הזה של לומדי התורה אין לו, כי על הלומד תורה נאמר אשריך בעוה"ז, ואילו העוסק בסחורה תמיד טרוד מעיסקה כזו או אחרת, ופעמים רבות שיש לו צער וחוסר מנוחת הנפש. אכן באמת אם יבוא אדם ויאמר שלא אכפת לו מהעוה"ז, וחשוב לו רק לזכות לעוה"ב, היה מקום לומר שאינו צריך לעסוק בתורה, כי לעוה"ב כבר יקבל שכרו עבור החזקת התורה. אך זה אינו, כי ודאי כל אדם מישראל חייב חיוב גמור לעסוק בתורה שנאמר 'והגית בו יומם ולילה', וכל ענין הסכם יששכר וזבולון נאמר רק באדם שהשתדל הרבה ללמוד תורה ולא עלתה בידו, אך נתנו לו מן השמים אופן לזכות בהחזקת תורה, אך מי שהוא יכול ללמוד, הלא אף אם יחזיק תורה כזבולון לא קיים את חובתו, כי מחויב להיות מלומדי התורה, וגם שאינו יכול להיות בטוח שיזכה לסיעתא דשמיא במסחרו, כיון שאין זה תפקידו המוטל עליו.