חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מעשה הכתב

28/01/2014

אברכים רבים ובני ישיבות מעוניינים לשפר את כתיבתם התורנית, ולהפכה למרתקת ומושכת. דא עקא, שעד היום לא היה ספר הדרכה מסודר בענין * מסתבר שעל הכל כתבו, אך לא על הכתיבה עצמה * בספר החדש "הכתב והמכתב", נעשה נסיון ראשון מסוגו להעלות על הכתב כללים מסודרים באמנות הכתיבה התורנית * לרגל הוצאת הספר, חושף המחבר פרטים על העומד מאחורי ספרו, מסביר מה יש בכלל לכתוב על הכתיבה? האם הכתיבה היא ערך בפני עצמו? איזה מעמד מעניקים חז"ל לחכמת הכתיבה? ומהי הברכה המקורית שבה בחר מרן זצוק"ל לברך את התינוקות ששימש להם כסנדק?

 

על מה עוד לא נכתב בספרות התורנית? שוק הספרים התורני מלא ב"ה מזן אל זן בספרים מספרים שונים, והכתיבה התורנית פורחת כפי שלא פרחה מעולם. חדשים לבקרים יוצאים לאור מספר ספרים, עד שאין לך ענין שלא נתחבר עליו ספר. התופעה כמובן משמחת ומרנינה, ומוכיחה לנו בעליל עד כמה התורה ארוכה מני ארץ ורחבה מני ים, כמים שאין להם סוף.

 

על הכל כתבו, אך על הכתיבה עצמה, משום מה לא דאגו לכתוב.

 

לצערנו, ניתן לפגוש בתדירות חומר תורני מפרי עטם של אברכים ובחורי ישיבות בני דורנו, שמחוסר הדרכה, מוגש בסגנון מרושל וללא עריכה ראויה, יחסית לספרי הקודש בדורות הקודמים, ויחסית לספרי החול שמקפידים עליהם שייכתבו לפי כל הכללים.

 

מסתבר, כי כמו בכל תחום, גם בתחום הכתיבה יש כללים שחייבים להכיר כדי לכתוב כיאות. דא עקא, שכללים אלו שמעצם טבעם קשים להיכתב, מעולם לא נדפסו עלי ספר, רק הועברו במשך הדורות מרב לתלמידו, ואין מהיכן ללומדם, עד שנשכחו ורבה העזובה.

 

בספר החדש "הכתב והמכתב", נעשה נסיון ראשון מסוגו להעלות על הכתב כללים מסודרים בסגנון והבעת הכתיבה התורנית. הספר כולל מאות עצות וכללים שחובה על כל כותב לדעת. קובע ברכה לעצמו, הנספח "להבין משל ומליצה", שנוסף לחלק מן הפרקים בספר, ובו קובצו מליצות וביטויים הקשורים לאותו פרק, מסודרים לפי נושאים. לדוגמא: המחפש שבח לכתוב לדיין, ימצא תחת הכותרת "דיינות" שבחים לדיינים, כמו "מר דיינא דנחית לעומקא דדינא", או אדם המחפש ברכה לאדם מבוגר, ימצא ברכות למכביר תחת הכותרת "אריכות ימים".

 

כתיבה על הכתיבה

* יש כל כך הרבה מה לכתוב על הכתיבה?

"מרן הגה"ק רבי מצליח מאזוז זצוק"ל היה נוהג לומר: "חכמת הכתב והמכתב ארבע מאה פירקי אית בהו" (מליצה ע"פ לשון הגמרא בע"ז דף י"ד ע"ב). האמת, שכאשר החילותי בכתיבת ספר זה, חשבתי לתומי כי כל הכללים יסתכמו בחוברת אחת בלבד, והנה פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד.

 

"אכן, מי שלא נתנסה בכתיבה לרבים, לעולם לא יבין את הקשיים שהם מנת חלקם של הכותבים, וכאשר יראה מאמר ערוך ומסודר, לא ישער כמה מחשבה, עמל ויגיעה, מחיקות ולבטים, הושקעו כדי שיצא הדבר מתוקן. כמעט בכל מלה מתעוררת שאלה, החל מהחלק הדקדוקי ('האם כותבים את המלה הזו בכתיב חסר או כתיב מלא?'), המשך בחלק של הסגנון ('איך הופכים את המשפט הזה משפת הדיבור לשפת הכתיבה?'), וכלה בעריכת הדברים ('מה להקדים למה?', 'איך לקצר ולתמצת את המסר?'), וכן הלאה".

 

* לבטח, היו שטענו בפניכם 'מה יתן ומה יוסיף לנו אם נכתוב בלשון כזו או אחרת...'...

"אכן, אך הדבר פשוט שכאשר יש מוסכמות אחידה בין כלל הכותבים, ואחד הכותבים חורג ממנה, הרי זה יוצר הרבה אי-הבנות, ואין איש מבין שפת רעהו ורמיזותיו. במשך מאות שנים, הספרות התורנית נכתבה פחות או יותר בשפה אחת ודברים אחדים, ולכן כל שינוי מצורת כתיבה זו, מבלבל את הקוראים. אם למשל מציינים לספר מסוים שלא כדרך המחברים, לא ידעו הקוראים כיצד לחפשו. או אם כותבים עכ"ל כאשר הכוונה לסיום ציטוט תוכן הדברים (ולא לשון המחבר במדויק), יטעו הקוראים לחשוב שהלשון מצוטטת במדויק כדרך המחברים הכותבים עכ"ל בסוף ציטוט מדויק. וכללים כאלו לא שייך לגבם סגנון אישי שכל כותב מאמץ לעצמו. אגב, מסיבה זו, על אף שספר זה עוסק בהדרכה כיצד לכתוב, בהחלט יכול הוא לשמש לעזר רב גם ללימוד בספרי רבותינו. על ידי ידיעת כללים אלו, יבין הלומד טוב יותר את כוונת המחברים ורמיזותיהם, מדוע ציינו כך, ומה כוונתם המדויקת בביטויים מסוימים".

 

* לשם מה זקוקים ללימוד כתיבה מסודר, לא ניתן להסתפק בכשרון הטבעי שידע להדריך אותנו בנתיבות הכתיבה?

"אמנם לחלק מן הכללים בספר, יכולים הכותבים להגיע בכוחות עצמם בצורה אינטואיטיבית, אך זו בחירה בדרך הקשה, שכן בעוד שמתוך אינטואיציה יכולים להגיע למכלול הכללים רק אחרי הרבה שנות כתיבה וקריאה תוך שימת לב מרובה, כאן הכותב כבר בתחילת דרכו בכתיבה מקבל ארגז-כלים שיאפשר לו להתוודע לכל הכללים ללא צורך בלימוד דבר מתוך דבר. מה גם, שתמיד יהיו כללים שהכותב לא יגיע אליהם בכוחות עצמו, כי לא תמיד נותנים את הדעת לשינויים דקים. ואכן, כותבים שרגילים בכתיבה שנים רבות, העידו אחרי קריאת הספר, שלמדו כללים רבים שלא שמו לב אליהם. כמו כן, ישנם כללים בספר זה, שאמנם נמצאים איפה שהוא בתת-מודע של הכותב, אך אינם באים לידי ביטוי ברור. על ידי למידת הכללים, הם יעברו מהתת-מודע למודע, וייקבעו בתודעתו של הכותב.

 

"ובכלל צריך לדעת, כי הגדרת כללים אינה חונקת את היצירתיות, אלא מנווטת אותה למשמעת וליעד. נכון שלפעמים כותב מנוסה יכול להרשות לעצמו לחרוג מן הכללים, לטובת איזו טכניקת כתיבה, אך בשום אופן לא ניתן לפרוץ את גדרות הכללים, לפני שלומדים ללכת לפי התבנית. אגב, הסופר הנודע ר' דוד זריצקי ז"ל סבור כי דוקא כשרונות גדולים זקוקים להכוונה, על מנת להכניסם לאופקים מתאימים ולמסגרת נאותה".

 

* מהיכן שאבתם את הכללים בספר?

"רבים מן הכללים מיוסדים ע"פ משנתו של מו"ר ועט"ר הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, אשר ידיו רב לו בתחום הכתיבה התורנית. לשונו עט סופר מהיר, וסגנונו קילורין לעינים, צוף דבש אמרי נועם. וזאת מאשר זכיתי לשמוע מפיו בדרשותיו ובשיעוריו המיוחדים, מעשרות שאלות ששאלתיו בכתב ובעל פה, מההגהות שהגיה בחידושי התלמידים וכתביהם, על ידי שהייתי בודק איזו סיבה גרמה לו להגיה, ומזה הייתי לומד כללים (ובכלל זה, למדתי מספר כללים גם מההגהות והתיקונים שהגיה לי ראש הישיבה שליט"א כשעבר על ספר זה עצמו)".

 

* אפשר טיפ לדוגמא מתוך הספר?

"בבקשה: אם במהלך הכתיבה נתקלת בקושי לבטא משפט בסגנון ברור, נסה לכתבו או לאומרו בסגנון דיבור שוטף, בו קל יותר להתבטא, וכך תוכל לבנות בקלות את המשפט בניסוח הולם. לא הצלחת, במקום להתמקד מקומית על שינוי מלה או ביטוי לכאן או לכאן, נסה לצאת מהקופסא, ולבצע שינוי בקטע בכללותו. למשל להפוך את כל המשפט לגמרי, או לפתוח אחרת. אם גם זה לא עזר, אל תתעכב, סמן שלש נקודות, והשאר זאת לפעם אחרת, בדרך כלל בפעם השניה תמצא את הנסוח בקלות יתר".

 

חכמת הכתיבה בעיני חז"ל

* האם מצאנו שחז"ל מעניקים חשיבות לחכמת הכתיבה?

"ודאי! חכמת הכתיבה אינה חכמה חיצונית אלא אחת מחכמות התורה. הגמרא בחולין (ט' ע"א) מעמידה את חשיבות לימוד הכתיבה בסגנון נאה בראש לימודיו של התלמיד חכם. ואלו הם דברי הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: תלמיד חכם צריך שילמוד שלשה דברים: כתב, שחיטה ומילה". ופירש בספר "ים של שלמה" (חולין פ"א, סימן ט"ו) דהיינו שיכול לכתוב שאלות ותשובות ופסקי דינין, ואף אגרת שלומים בצחות הלשון כיאה ונאה לתלמיד חכם. ע"כ. (ועיין עוד לרש"ש שם). ומרן הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א בספרו "דרכי העיון" (תחילת מאמר ג') עמד על כך שהקדימה הגמרא את הכתיבה לשחיטה ומילה, אף שהן לכאורה נחוצות יותר והן מצוות עשה דאורייתא, דבר המלמד על חשיבות לימוד חכמת הכתב והמכתב. ע"ש.

 

"כל כך החשיבו רבותינו את ידיעת מלאכת הכתיבה, עד שדאגו על כך כבר מימיו הראשונים של התינוק בעולם, ומנהג היה לאחר ברית המילה לתת בידו של התינוק קולמוס וקסת, לאות ברכה שיזכה להיות סופר מהיר בתורת ה' (מחזור ויטרי ענייני מילה סי' תק"ז). עוד מנהג נאה היה בזמן בעלי התוספות להניח קולמוס תחת כר התינוק, לסימן טוב שידע לכתוב חידושי תורה (ילקוט מעם לועז על מסכת אבות פ"ה מ"ח בשם רב דגן ומחזור ויטרי). ושמענו שמרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל כאשר משמש כסנדק, פעמים רבות לאחר הברית אוחז הוא בידיו הרכות של התינוק ומברכו: 'יהי רצון שבאלו הידיים תזכה לכתוב חידושי תורה...'".

 

* מעניין. לפי זה, היה מתאים להכליל את מלאכת הכתיבה בארבעים ושמונה קנייני תורה המנויים במסכת אבות פרק ששי?

"שאלה יפה! אך התשובה פשוטה, שכן בזמן המשנה אסור היה עדיין לכתוב דברי תורה. אם-כי יש קנין הקרוב לזה "עריכת שפתים", שהכוונה לדיבור נכון, ואחר ההיתר לכתיבת תורה שבעל פה, הדבר נכון גם לעריכת הכתב".

 

חשיבות לימוד אמנות הכתיבה

* באמת יש לתת את הדעת, מדוע הגמרא ורבותינו הנ"ל ייחסו חשיבות כה רבה לחכמת הכתיבה?

"ובכן, תחילה יש להבהיר כי כתיבה רשלנית, אינה רק חסרון בהגשת הדברים, אלא גם חסרון בהבנתם, וכתוצאה מכך, עלולים הקוראים לטעות בהבנת הנקרא. לאיכות הכתיבה יש גם חשיבות מכרעת, בכך שהיא קובעת את התייחסות הקוראים לתוכן הדברים. כל מסר או רעיון, ניתן להציגו בצורה הכי משעממת, ומנגד בצורה המרתקת והסוחפת ביותר. השאלה היא כיצד תהיה צורת ההגשה. האתגר הגדול ביותר העומד בפני הכותב, הוא לקחת חומר שאינו מעניין ולהפיח בו חיים, וככל שהחומר תורני ועיוני יותר, קשה יותר ונדרשת אמנות רבה יותר כדי להפכו לקליל ומעניין.

 

"שאלו פעם תלמידי הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל את רבם, מה ראה על ככה לדקדק עמם כל כך הרבה בסגנון כתיבת החידושים והשו"ת? השיב להם הרב בחכמתו: "לוּ היה עליכם לשאת דברים לפני חמש מאות איש, וכי לא הייתם מתכוננים לכך שעות רבות ובוררים כל מלה שתהיה מתוקנת?! והנה, את דברי התורה שהנכם כותבים, יתכן בהחלט שבמשך הדורות יקראו אלפי אנשים, ואם כן, עליכם להקפיד לכתבם בצורה הטובה ביותר". הרעיון הפסיכולוגי שעומד מאחורי תשובתו, שמאחר והכותב אינו רואה לנגד עיניו את קהל הקוראים, קיימת בלבו תחושה כי הוא כותב את דבריו למספר מצומצם של קוראים, ולכן עוררם לחשוב כאילו מרצים הם לפני קהל אלפים, וכך כתיבתם תיעשה בכובד ראש ובסגנון מתוקן ונאה.

 

"כאשר מפאר אדם את מאמריו וחידושיו בסגנון נאה וברור, הרי הוא גם מגדיל כבודה של תורה, בבחינת "זה אלי ואנוהו", שפירשו חז"ל "התנאה לפניו במצוות" (שבת קל"ג ע"ב). כמו כן, כתיבה נאה כלולה במצות "ואהבת לרעך כמוך", שכן בכך שכותב בשפה ברורה ובנעימה, גורם הנאה לקוראים. גדולה מזו, מצאנו ראינו בספר חסידים (סימן תתקפ"ד) שהגדיר את הכותב בסגנון שאינו ברור, כגורם לביטול תורה. והא לך לשונו: "ובזמן הזה שאין חכמה יתירה, צריך לרב לפרש הכל, גם אם יכתוב פירוש, יפרש כל הצורך, כדי שלא יהא יגע לחשוב וְיִבָּטֵל משאר דברי תורה" וכו'.

 

"לבד מזאת, כאשר מבחין הקורא כי המחבר כותב בסגנון שאינו נאה ובשפה עילגת, מקבל הוא תחושה שהכותב אינו מומחה בנושא עליו הוא כותב, ותוכן הדברים אינו מוצק ואמין. ולהיפך, כאשר הכתיבה נאה ומסודרת, היא מעלה את ערך חשיבותו של המאמר, ונעשה רושם שהתוכן נכון ונכתב ברצינות וביסודיות. לא אחת נתקלים הקוראים במאמרים שיצאו מתחת ידיהם של לבלרים שנוני עט הכותבים בסגנון נאה ומושך, אשר בלהטוטי קולמוסם, מצליחים לשכנע את הקוראים בצדקת דעותיהם, למרות שלפני כן הם התנגדו לנכתב במאמר. כך גם מרצה בעל הופעה מרשימה, דבריו יתקבלו יותר מאשר מרצה שהופעתו אינה נאה ומסודרת, כי טבע האדם להימשך אחר סדר ויופי חיצוני. כמו כן לעתים הקוראים נמשכים לקריאת מאמר שאין בו תוכן וענין, רק הודות לכתיבתו השנונה של הכותב. דומה הדבר לבדיחה, שאם לא נאמרה בסגנון של הומור, היא כלל לא תצחיק את השומע".

 

* מצינו שרבותינו גדולי הדורות עסקו בלימוד חכמת הכתיבה?

"אכן. רבנו הרמח"ל זצ"ל טרח וחיבר שני ספרים שלמים: "לשון למודים" וספר "המליצה". אלו שניים מספריו הפחות ידועים של בעל ה'מסילת ישרים' העוסקים בהדרכה פרטנית ומעשית בכתיבה והרצאה, בעשירות הלשון, בבניית משפטים, בהעברת רעיון על ידי בחירה מדויקת של הלשון המתאימה ועוד. והכל נעשה בסיוע מאות דוגמאות מספרות הקודש. בספרים אלו ניתן למצוא כללים וטכניקות שנלמדים היום בסדנאות כתיבה בלי לדעת שהוא כבר גילה אותם".

 

* משום מה, יש רושם שבדברי תורה פחות מקפידים על כתיבה נכונה?

"לצערנו, הדבר נכון. רבים טועים לחשוב כי לימוד מלאכת הכתיבה, מוטל על סופרים, לבלרי עיתון או בנות הסמינרים; ואילו אברכים ובני ישיבות, המעלים על הכתב דברי תורה, רשאים לכתוב בסגנון מרושל כאשר יעלה הקולמוס.

 

* ממה נובע הדבר?

"בראש ובראשונה מהזילות שיש לכתיבה בדורנו. בדורות הראשונים, מלאכת הדפוס היתה יקרה קשה ומפרכת, ועל כן היה ערך גדול לאיכות הכתיבה, כל מלה נשקלה בפלס, והאיכות רבה היתה על הכמות. יפתח נא הקורא את אחד מספרי רבותינו הקדמונים, ומיד ייווכח במאמץ שהושקע בניסוח הדברים. ידוע שרש"י למשל כתב את ספרו שלש פעמים, עד שהגיע לניסוח הנכון. גם בכתב יד קודש הרמב"ם מספרו היד החזקה, רואים כמה מחיקות ותיקונים עשה בדבריו. לא כן דורנו, עם השתכללות ענף הדפוס, הוצאת הספרים נעשתה קלה ופשוטה, ומושם דגש על יופי הדפוס והעיצוב, ופחות על איכות הכתיבה.

 

"הטכנולוגיה המתקדמת בימינו, גם הפחיתה רבות את השימוש בכתיבה, וממילא אין הזדמנות להתרגל בכתיבה. בעבר, אדם שהיה מעוניין ליצור קשר עם חברו, עשה זאת דרך כתיבת מכתב וכדומה, ותוך כדי השימוש בכתיבה השתפר סגנון כתיבתו. בזמננו, ממעטים מאד במשלוח מכתבים איש לרעהו, ומשתמשים יותר בתקשורת מילולית דרך טלפון וכדומה. תעיד על כך העובדה שבזמן האחרון הולכת ומתדלדלת כתיבת כרטיסי "שנה טובה".

 

"לבד מזאת, על פי רוב, הספרים התורנים אינם עוברים ביקורת של סגנון ותוכן (לבד מביקורת על טעויות דפוס), ואברכים מוציאים את "החבורות" שכתבו מהמחברת ישר לדפוס, ובכך גורמים לחבורה תחת "חבורה". כשהתעניינתי פעם אצל אברך מסוים, מי עובר על הספר שעומד הוא להוציא לאור, ענה לי בפשטות שהוא בעצמו, ועוד התפלא מדוע צריך שאחרים יעברו על דבריו.

 

"תקותי שהספר החדש יביא בכנפיו תועלת בתחום זה. והיה זה שכרנו".

 

לבירורים אודות הספר - 052-7654216

 

[מסגרת]

פנים חדשות באו לכאן

הספר "הכתב והמכתב" יצא אמנם לאור במהדורתו הראשונה לפני כשמונה שנים, אך כאן ניתן לומר "פנים חדשות באו לכאן". כשאנו שואלים את המחבר מה החידוש במהדורא השניה החדשה והמורחבת, הוא מסביר כי למעשה, מדובר בעריכה חדשה לגמרי, הכוללת תוספת כפולה של פרקים חדשים, יחד עם עשרות עצות כללים ומליצות שנוספו לפרקים הקיימים. בעקבות בקשת הקוראים, שטענו בצדק כי בספר הדרכה מעין זה - הדוגמאות נצרכות מאוד להבנת הכללים, הובאו דוגמאות מעשיות כמעט לכל כלל, תוך השתדלות שהדוגמאות עצמן יהיו בעלי ענין. כמו כן, כדי להפוך את הכללים וההנחיות לנגישים יותר עבור הקוראים, הפך המחבר כמעט את כל הספר ללשון נוכח הפונה ישירות לקורא.

 

וכאן הוא מבקש לשתף את הקוראים בתהליך אישי ומעניין שארע לו בעריכת המהדורא החדשה: "כאשר חיברתי את הספר במהדורתו הראשונה, הגהתי אותו אולי עשרות פעמים, עד אשר הייתי משוכנע שהכתיבה מוצתה ולא ניתן לשפר יותר. מאז שיצא הספר, עד שהתחלתי בעריכת המהדורא החדשה שבידיכם, עברו כשבע שנים. זה ייראה מוזר, אבל במהלך כל אותן שנים הקפדתי לא לעיין כלל בספר, מתוך כוונה שכאשר אגש לעריכת מהדורא חדשה, אוכל לבחון הדברים במבט חדש וביקורתי יותר. ואכן, כאשר ניגשתי לערוך את המהדורא החדשה גיליתי להפתעתי כי בס"ד כל צורת כתיבתי השתנתה מאז לטובה, וניכרו הבדלים משמעותיים רבים. מסתבר שהנסיון בכתיבה חשוב לאין ערוך. זו מלאכה שבכל יום שעובר רואים בה התקדמות, ואין סוף להתקדמות בה. דבר מפתיע נוסף קרה לי במהלך כתיבת הספר. חשתי שיותר מאשר אני בונה את הספר, הספר בונה אותי (בבחינת 'הגולם קם על יוצרו'...), כאשר הודות לכתיבת הספר, אני נותן דעתי לכתוב בצורה הנכונה ולשפר כתיבתי".

 

* מה החידוש במהדורא זו?

"מלבד התוספת הכפולה, החידוש הבולט במהדורא זו, הוא הפן המחקרי של הכתיבה התורנית, שקיבל ביטוי נרחב, כאשר נעשה נסיון להצליב ככל האפשר בין הכללים בספר לצורת הכתיבה בתנ"ך ובשאר כתבי הקודש. לרבים מן הכללים הצלחנו למצוא בס"ד בית-אב בשפת התנ"ך, התלמוד או הפיוטים. כדי לא להכביד על הקוראים המעוניינים רק בכללים, הופרדו הנושאים הקשורים לצד המחקרי מההנחיות והכללים, ובדרך כלל ייוחד להם פתיחה בראש הפרק".

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד