מלחמה, ברוך ה'

מי לא מכיר את זה? האדם שמולך ידבר על תכנון כלשהו לעתיד, ורגע או שניים אחרי שיסיים את דבריו, ימהר לפלוט בבהלה "בעזרת ה' כמובן!", כשעל פניו מצטייר חשש שמא כל תכניותיו ייהרסו בשל הקרדיט המאוחר מדיי לבורא העולם.

ברוך ה', מתקפה נוספת החלה בימים האחרונים בעזרת ה', מתקפה שבה כולם משתמשים בשמו של הקדוש ברוך הוא. כל אדם בארץ, אפילו חילונים - כולל הרחוקים שבהם - משתמשים במילים "ברוך השם", "בעזרת השם" ו"אם ירצה השם". פתאום המילים הללו נכנסות למילון המונחים של הישראלי המצוי, ונעשה בהן שימוש באותה מידה שנעשה שימוש במילים "סבבה", "אחלה" ו"בקטנה אחי, בקטנה".

אם פעם רקטת קסאם שנחתה ליד בית לא גרמה נזק, הרי שזה היה "בנס לא היו נפגעים". היום, הנס כבר משוייך לאדון העולם. למרות הדבר המבורך כל כך, אפשר לשים לב כי הרבה פעמים המילים הללו מבטאות פחד מפני נזק נוסף, יותר מהודאה אמיתית על מה שאירע. אם לא יועיל לא יזיק.

ולא, זה ממש לא רק החילונים. אם שמים לב היטב, את הקדוש ברוך הוא זוכרים בעיקר בשעת צער. כשמשהו לא הולך חלק אנו רצים להתפלל, כאשר לא עלינו מישהו חולה אנחנו מתנחמים שהכל מה', אם מישהו נפטר רחמנא ליצלן אזי "הכל חשבונות שמים, נו, אנחנו לא מבינים בזה".

מעשייה יהודית-מוסרית עתיקה, מספרת כי מלאך המוות ביקש לוותר על תפקידו. "אני אהיה המלאך השנוא ביותר", התאונן. "אל דאגה", השיבו לו משמים, אנשים יאשימו את המחלות, את התקלות, את הקב"ה. רק לא אותך"...

לרגע נדמה כי בדברים הטובים, הקרדיט הולך בעיקר אלינו. כן, ברור שהקב"ה מוזכר, אבל בסוף, ברשימת התודות. האם גם ברגע של שלווה או הצלחה, אנו יודעים להודות למי שעזר לנו ועשה את הכל?

השיחות ה'בין-שטיבלא'ךיות' השבוע על אודות המלחמה, הזכירו שיחה ששמעתי בין רב לאיש עסקים. זה האחרון החל לספר כיצד יעשה רווחים וימכור ויקנה וימכור וכן על זה הדרך. בשלב מסוים שבו המילים על רווחים ואחוזים הפכו משעממות, עצר הרב את מיודעינו הביזנסמן. "רגע, כמה אחוזים מתוך ההצלחה אתה חושב שזה בסייעתא דשמיא?" איש העסקים לא חשב לרגע וקבע נחרצות: "נגיד שלושים אחוז זה נטו הקדוש ברוך הוא". פתאום הוא האדים ותפס את עצמו. "חס ושלום, חס ושלום, מה אמרתי... הכל מגיע לקדוש ברוך הוא. מאה אחוז זה בזכותו!" אמר בבושה. לא נעים, אבל אם נחפור בארכיון ההיסטוריה שלנו, לפעמים אכן רק שלושים אחוז הם בערך מה שאנו "מפרגנים" לאבינו שבשמים.

*****

 "האלוקים עשה שייראו מלפניו". כשרוב הרקטות נוחתות ב'שטחים פתוחים', או כשאחת שנוחתת על בית וזורעת הרס בכל, רק לא בבני אדם - אנו רואים ניסים. לא צריך לעשות כלום. נותר רק לפקוח עיניים ולראות את מי שאמר והיה העולם. לדעת שיש רק אחד שמנהל את העולם ואין עוד מלבדו. זה לא החמאס או אנחנו, זה גם לא הצבא או אנשי הפוליטיקה. זה רק הוא. בזכות הרבה תפילות, יוכנע בסייעתא דשמיא האויב, והשלווה תשוב לשרור על כל עם ישראל. יבוא יום שבו לפתע לא יהיו קסאמים, גראדים, פצמ"רים וכל אשר ל'הם'. וכשהימים הטובים יותר יבואו, מי ייתן וכמו היום, נדע שכל דבר טוב ומוצלח שקורה לנו, אינו כי מישהו פעל בשכל או ש"הלך לו בפוקס". אותו אחד שעשה את המלחמה והנסים, הוא אותו אחד שדואג בכל רגע ורגע בהשגחה פרטית לכל הדברים הנפלאים שסובבים אותנו.

בעזרת השם!

פורסם בשבועון "משפחה"