דברי הסופר ר' משה-עקיבא דרוק ז"ל, עורך 'המודיע', בה' בניסן ה'תשמ"א

מאת: שלמה קוק, קו עיתונות דתית

14/02/2009

"מי שלא ראה זאת, יצטרך להמתין עוד 28 שנה", כתב הסופר ר' משה-עקיבא דרוק ז"ל, עורך 'המודיע', בה' בניסן ה'תשמ"א. "אחרים מתנחמים בתקווה, כי הנה, ייבנה בית המקדש במהרה ונזכה לעלות לרגל ולראות אוכלוסי ישראל על גב מעלה הר הבית. אז נוכל לחזור ולברך: 'ברוך חכם הרזים'".

דרוק פותח בתיאורו המרטיט: "השחר רק עלה, וירושלים מלאה המון עם. כל הדרכים מוליכות אל הכותל. הרחובות צרים מלהכיל את כל כלי הרכב. פקקי תנועה מעכבים. הנוסעים מאבדים את הסבלנות. הזמן קצר. רבים מעדיפים לצעוד רגלי במעלה הר ציון.

"נחל אדם בלתי פוסק מכל חלקי העיר, ויש גם זריזים שהספיקו לבוא מהשפלה. כל הדרכים מובילות אל הכותל המערבי. המחזה נורא הוד: עומדים צפופים ומתפללים ברווחה. חסידים לצד מתנגדים. יוצאי ארצות המזרח בצד צעירים ילדי הארץ. כל גווני הקשת הססגונית של היהדות החרדית.

"פה ושם, נדחקים גם תיירים. פיותיהם פעורות מרוב תימהון. ניכר בהם שהם מופתעים מהמחזה שנזדמן לידם. משתדלים לא להפריע. העין איננה שבעה מלקלוט. הכול מסביב נגדש המונים. הרצינות נסוכה על כל פנים. המיה של תפילה זכה נשמעת בכל. ולפתע מושלך הס. הגיע זמן נץ החמה ורבבות עומדים בתפילת לחש.

"הנהירה איננה פוסקת. העובר לפני התיבה מרעים בקולו: 'ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים'. רבים מנגבים דמעה של ערגה לבניין בית הבחירה, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. בחלל נישא הקול 'כהנים', ואלפי כהנים מסתדרים סמוך אל הכותל. אחרים אינם מספיקים להגיע מרוב דוחק, ולכן הם מברכים את הקהל ממקום שבו נשארו.

"ההתרגשות מגיעה כמעט לשיאה. התזמורת מתחילה בשיר, והלב מתרונן. הכול נדחקים אל המקום שממנו יראו את החמה בזריחתה. במקום שבו נתלו המאורות ברקיע על-ידי בורא עולם ויוצר מאורות. ההמונים מתרכזים במעלה הגבעה המטפסת אל הרובע היהודי. רבים נתלים על הגגות שמסביב.

"הכול ממתינים לרגע המיוחל. העם מפנה את ראשו לעבר המקום שממנו תזרח השמש. ומפעם לפעם, מפנה את ראשו לעבר המדרגות, שם נראים גדולי התורה. ביניהם בולטת דמותו של גדול הפוסקים בדורנו, מרן הגאון האדיר רבי יוסף שלום אלישיב. לידו עומדים חברי מועצת גדולי התורה, רבי שלום נח ברזובסקי ראש ישיבת סלונים (מי שלימים יהיה האדמו"ר ה'נתיבות שלום' – ש.ק.) ורבי פנחס מנחם אלתר, ראש ישיבת שפת אמת (מי שלימים יהיה האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור – ש.ק.), וכן חברי הבד"ץ של אגודת ישראל, עטופים בטלית ועטורים בתפילין, צופים אל המזרח שיאיר עד חברון.

"הציפייה נמשכת שעה ארוכה. הכול עומדים צמודים למקומם, מחפשים נקודת תצפית טובה יותר. השמש צריכה להבקיע מאחורי הר הזיתים. אלא שהשמים לבשו עננים. אלה הולכים ומתעבים. לשעה נדמה שיעבור עוד זמן רב עד שאפשר יהיה לברך. עננים חוזרים ומכסים כל פיסה כחולה. המתיחות עולה. הזמן אינו עובר בבטלה. התזמורת מנגנת מענייני דיומא.

"וכאשר השמש מתמהמהת לעלות מבין העבים המכסים את כל האופק, מתחילים לקרוא פרקי תהילים. ועדיין, האופק מעונן. העומד לפני התיבה מתחיל בפרק 'השמים מספרים כבוד ק-ל'. המילים מקבלות משמעות. נשמע העם כמתחנן: 'לשמש שם אוהל בהם, והוא כחתן יוצא מחופתו'.

"והנה, במפתיע, מתפזר אחד העננים לצדדים. אור השמש מתחיל להבקיע מבעד לענן הנמוג. חברי בית-הדין נראים מתייעצים עם גדול הפוסקים, והנה אור החמה כאור שבעת הימים, בוקע במלוא הדרו. 'הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו'. והקול נשמע מסוף העולם ועד סופו. בכוונה גדולה מברכים. בקול אחד ענו כל העם ואמרו: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית'.

"ההמונים מתחילים להתקדם. התזמורת פוצחת שוב במנגינות. בין היתר, במנגינה של 'ויעשו כולם אגודה אחת' על-פי הלחן החדש שהושמע בכנסיה הגדולה האחרונה, אשתקד. זה היה סימן ההיכר היחידי על חלקה של 'אגודת ישראל' בהכנת המבצע. התהלוכה מתקדמת בצעדי צב. כאן אתה מבחין שרבים הביאו גם את התינוקות בעריסותיהם למען יזכרו – ולו בזיכרון מעומעם – על הזכות שנפלה בחלקם.

"ישישים וצעירים נפגשים ומאחלים איש לרעהו את הברכה המסורתית: שיזכו לברך ברכה זו לתקופות החמה האחרות הבאות עלינו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך. ותן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה. מאן-דהו מספר בשם אחד הצדיקים שהיה אומר בהזדמנות זו: 'וקווי ה' יחליפו כ"ח'. (כוח בגימטריא כמניין שנות החמה – ש.ק.).

"קשה לסכם את הרשמים. הם עוד רוגשים בתוכנו. עוד ימים רבים נחזור לספר על המעמד נורא-ההוד שירושלים טרם ראתה כמוהו, גם לא בימים של התכנסות גדולה ליד הכותל המערבי לאחר השחרור. אכן, גדול היה המעמד. אשרי עין ראתה זאת", מסכם דרוק בלשונו הציורית-האותנטית.