האדמו"ר פרץ בבכי

14/02/2009

ברכת החמה האחרונה בימי חייו של האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר זצ"ל מויז'ניץ, בעל ה'אמרי חיים', הייתה בשנת תשי"ג. האדמו"ר זצ"ל לא חש בטוב, אך מסר את נפשו לקיים את המצווה הנדירה בהידורה. זו ותוארה בפרוטרוט בירחון התורני 'ישורון':

"אמור היה האדמו"ר זצ"ל לעלות לרחבת בית-המדרש הגדול בקריית ויז'ניץ בבני-ברק, ולברך שם את ברכת החמה. ימים רבים לפני-כן, שוחח בהתרגשות עצומה שקשה להעלותה על הכתב, מגודל הזכייה שנפלה בחבלו לקיים מצווה נדירה זו, אלא שמעשה שטן הצליח והאדמו"ר נפל למשכב ימים ספורים קודם היום המיוחל, והתוכנית המקורית השתבשה.

ברם, למרות מחלתו, לא היה מוכן האדמו"ר לוותר על כל פרט ופרט מפרטי המצווה.

עם הנץ החמה, התפלל האדמו"ר במניין בביתו. ולאחר התפילה, לפני הנחת תפילין דרבנו תם, יצא האדמו"ר לגזוזטרה (מרפסת) בצידה הדרומי של דירתו הפונה לרחוב אהבת שלום.

בגלל החום הגבוה בו היה שרוי, היה האדמו"ר לבוש באדרתו. ראשו היה חבוש ב'קופליק' (כובע שיער חשוב, אותו נוהגים חלק מהאדמו"רים לחבוש במאורעות חגיגיים בימות החול כגון חנוכה וסעודת ר"ח). בידו אחז האדמו"ר את הספר-הקדוש 'שדי חמד', שבו מובא נוסח ברכת החמה עם כל המזמורים הנאמרים בהזדמנות זו.

האדמו"ר קיים מצווה זו כשהוא בוכה מהתרגשות. הקהל עמד מחוץ לבית מסביב למרפסת האדמו"ר ואמר יחד איתו את הברכה ואת המזמורים הנלווים אליה.

בגמר האמירה, פרץ האדמו"ר בשירת 'טובים מאורות שברא אלוקינו' וכן בשירת 'השמים מספרים כבודו'. הקהל הגדול שהקיף את הבית, יצא במחול סוער. האדמו"ר, שעיניו דמעו מהתרגשות, ניצח על השיר כשידיו אוחזות בבני-משפחתו שעמדו מסביב ויצא עימהם במחול.

"בתום אמירת הסדר והריקודים בשמחה, שבו הכול לבית הגבאים (החדר שבו כותב הגבאי את ה'קויטלאך') ושתו 'לחיים' בצוותא". 

מאת: שלמה קוק, קו עיתונות דתית