וכש'אלול' בא – חנויות העיירה היו ננעלות

שבת מברכין אלול תשס"ח >> איך הייתה נראית 'ברכת החודש' של 'אלול' בבתי-המדרש של בעלי המוסר והחסידות?

 

אם חשבתם שזעקת ה'א-ל-ו-ל' מרעידה את אמות הסיפים אך ורק בעולם המוסר והיכלי הישיבות הליטאיות, תתפלאו לקרוא כאן לא מעט סיפורים המעידים כי חרדת הדין הייתה נסוכה על פניהם של לא מעטים מגדולי וצדיקי החסידות *  אם חשבתם שאלול אצל הליטאים פירושו דיכאון, תופתעו לגלות כמה שמחו בסלבודקה וקלם על הפריבילגיה שניתנה לעם-ישראל להתקרב לקב"ה ולפתוח דף חדש * מדוע המשגיח רבי-חצק'ל קרא לימים הנוראים "הימים המאושרים"? ואיזה מספריו של הרבי מטשעבין היה ספוג מדמעות? ומתי רבי אהרן-לייב שטיינמן ערך חשבון נפש?

  

'א-ל-ו-ל'.

ושוב אנו צועדים בצעדי ענק לקראת הזעקה המרטיטה.

ושוב, עם ישראל עושה את המעבר החד מימי הקיט, מאווירת הכפכפים האופפת את ימי הנופש – הישר אל כובד-הראש, חשבון הנפש ולימוד המוסר, כיאה לימי הרחמים והסליחות.

ימים אחדים נותרו. לצערנו, לא כולם זוכים לזעקת אלול. גם מבין הזועקים והנזעקים, רק מעטים מבינים מה טומנת בחובה המילה הזו על ארבע אותיותיה.

עם פרוס ימי האלול, ננסה להביא כמה סיפורים הממחישים את האווירה האלולית, שמתחילה כבר בשבת זו – שבת מברכין. וכל המקדים, הרי זה משובח. רשימה דומה שפרסמנו באלול הקודם, עוררה תגובות נלהבות וזו הביאנו לערוך רשימה נוספת.

שני גילויים מרעישים יורדים לעולם באלול תשס"ח, גילויים המעידים "כי אחים אנחנו" גם מבעד למחיצות המגזריות: ראשית, אם חשבתם שזעקת ה'א-ל-ו-ל' מזעזעת אך ורק את עולם המוסר והיכלי הישיבות הליטאיות, תתפלאו לקרוא כאן לא מעט סיפורים המעידים כי חרדת הדין הייתה נסוכה על פניהם של לא מעטים מגדולי וצדיקי החסידות.

שנית, אם חשבתם ש'א-ל-ו-ל' אצל הליטאים פירושו דיכאון, בואו ותשמעו כמה שמחו בהיכלן של סלבודקה וקלם על הפריבילגיה שניתנה לעם-ישראל להתקרב לקב"ה ולפתוח דף חדש.

הגילויים הללו צפים ועולים מבין שורות 'אני לדודי', ספר ליקוטים מיוחד העתיד לראות אור בימים הקרובים וקטעים ממנו מתפרסמים כאן בפרסום ראשון.

"בספר ליקטתי הכל בכל מכל כל, כל מה שקשור לימי הרחמים והסליחות", מעיד באוזנינו המלקט, הרב יעקב הייזלר, בן למשפחה ירושלמית ותיקה, בוגר ישיבת 'מאור התלמוד'. "בספר ישנו לקט שמביא את העוצמה של חודש אלול בקרב גדולי החסידות לדורותיהם, לצד לקט גדול מעולם הישיבות בליטא".

ב'אני לדודי' למעלה מ-800 עמודים. עבודת ליקוט מופלאה מספרים, קונטרסים עלומי-שם – ואפילו מעיתונים. כל מה שנוגע לימים אלו.

האמת, הופתעתי לטובה. שמחתי לגלות ב'אני לדודי' לא מעט ציטוטים, שאני הקטן פרסמתי לראשונה, מרביתם בעיתון זה, כעדות להליכותיהם והוראותיהם של גדולי ראשי הישיבות ובעלי המוסר בימי הרחמים.

[הערת אגב: "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", כתבו רבותינו. בתקווה שבמהדורה הבאה יתוקנו ויוזכרו כמה וכמה 'אומרים' שלא הוזכרו במהדורת הבכורה.]

כך או כך, ליקטנו ליקוטים מרתקים ומפתיעים מן הספר, ככתבם וכלשונם (למעט שינויים קלים), ללא סדר מסוים, למען קוראינו הנאמנים החפצים לחוש 'אלול'.

"אני לדודי ודודי לי".

 

חתימה טובה בתחילת אב

אז ממתי מוטל עלינו 'להריח' אלול, 'להרגיש' ימים נוראים? הנה מעשה רב המלוקט בספר החדש: פוסק-הדור מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א חתם את ביקורו אצל מחותנו, מרן הסטייפלר זצ"ל, בימי מחלתו האחרונה סמוך להסתלקותו, בברכת כתיבה וחתימה טובה.

הביקור התקיים במחצית הראשונה של חודש אב, וכבר אז בירך מרן את מחותנו בברכת הימים הנוראים. כבר אז 'חש' את הימים הנוראים על בשרו. על אחת כמה וכמה ב'אלול' עצמו.

 

חשבון הנפש של ראש-הישיבה

סיפר הרב שמואל בלום הי"ו, סגן נשיא אגודת-ישראל בארה"ב:  לפני מספר שנים בחודש אלול, הגיע יהודי לביתו של ראש הישיבה מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א. בצר לו תינה את צרתו בפני ראש-הישיבה: בחלומו בלילה האחרון הגיע אליו אביו, ואמר לו שהוא זקוק לזכות. הוא אינו יודע מה לעשות.

הגראי"ל נתן לו כמה עצות.

ואולם בעוד האורח הנסער יוצא מן החדר, שמעו בני-הבית את הגראי"ל מתחיל לדבר לעצמו, ומתוך דבריו יכלו להבין שהוא התחיל לנתח לעצמו: מדוע הגיע אליו שאלה שכזו בחודש אלול בדיוק לפני הימים הנוראים?.

והגראי"ל החל לדבר לעצמו, 'להטיף' לעצמו מוסר בזה-הלשון: "אהרן לייב אהרן לייב, באלט וועסט דו ווערן א שנורר" (תיכף תהיה קבצן), אתה כבר לא צעיר ובקרוב כאשר תהיה זקוק לזכויות תצטרך לבוא למישהו בחלום ולומר לו: "אנא, תן לי זכות". אז חאפ אריין! חאפ אריין!" (חטוף! חטוף! תורה ומצוות!).

 

דמעותיו של הרבי מטשעבין

הגאון מטשעבין זצ"ל סיפר, שאביו, ה"כוכב מיעקב", היה לומד בחודש אלול רמב"ם הלכות תשובה. ושלושים שנה אחר פטירתו, עדיין היו דפי הספר ספוגים בדמעותיו בשעת לימודו בחודש אלול. (מובא בשם הג"ר יהודה רבינוביץ זצ"ל ר"מ ישיבת טשעבין).

 

והיה רבי ישראל מתעלף

הגה"צ רבי אברהם ברוידא זצ"ל סיפר, כי הוא עוד זוכר בילדותו כיצד בשבת מברכים החודש דאלול, כבר ידעו מראש שצריך להכין עזרה ראשונה, עבור אבי תנועת המוסר, רבנו ישראל סלנטר זיע"א, שהיה מתעלף בשמעו שמכריזים על בא ר"ח אלול.

כך היו רבותינו הקדמונים מגיבים כיון שידעו מה זה אלול, אמנם לפחות במושגינו אנו צריכים לגשת ברצינות לעבודת ימי הדין. (מובא בשם הגר"מ שרים).

ועוד סיפרו תלמידיו של רבי ישראל, שתפילת המוסף שלו בשבת מברכין חודש אלול, אחרי שהוכרז המולד של חודש אלול - הייתה כבר תפילה אחרת. תפילה של אלול!

כולם הרגישו את ההבדל בין תפילת המוסף לבין תפילת השחרית שקדמה לה, שהייתה עדיין תפילה של אב.

 

דברי שבח להונגרים

הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זיע"א, היה נוהג לשבח את ה"אונגרישע אידן", על כך שמברכים את חודש אלול בניגון המיוחד של הימים הנוראים, ומעוררים בזאת את המון העם לתשובה ולחשבון נפש לקראת הימים הנוראים.

 

התקרב ליהדות בברכת החודש

הנה סיפור מופלא, אשר התרחש בשבת מברכים חודש אלול לפני עשרות שנים, אצל כ"ק האדמו"ר בעל ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זצ"ל.

היה זה בעיצומה של שבת. יהודי נסע, רח"ל, במכוניתו. עד אשר הגיע לרמזור הסמוך לבית מדרשו של הרבי. לפתע חלף הרמזור ונהפך לאדום. היהודי יושב ברכבו באמצע השבת, ושומע את קולו של הרבי בוקע: "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים". והרבי חוזר על כך פעם נוספת כדרכו: "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויר"ש... ".

היהודי לא ידע את נפשו מרוב השתוקקות, ואמר לעצמו: "אני חייב ללכת לראות במו עיני את הדבר הזה".

מרוב מתיקות הוא נמשך להקשיב לקולו של הרבי, עד שלא שם לב שנתחלף הרמזור לירוק, והנהגים שמאחוריו החלו צופרים לו בעצבנות יתר. והוא אפילו לא שם לב לכך...

פתאום הוא התנער ממחשבותיו, אבל החליט שאין הדבר כן, והוא חייב לשוב על עקבותיו ולשמוע את החזן הנפלא.

וכך החל אותו יהודי להימשך יותר ויותר לתפלתו של הרבי, והחל להגיע עוד שבת ועוד שבת, עד שלאחר שנה תמימה החל לשמור תורה ומצוות.

 

תחושת חולי בימים הנוראים

מעידים מקורביו של ה"נתיבות שלום" מסלונים זצ"ל, שמדי שנה, עם תחילת חודש אלול עד שלהי החגים, היו תוקפים אותו כאבי בטן ומכאובים, ותחושות חולי.

הרבנית ע"ה העידה כי עוד מתקופת נישואיהם היא זוכרת את אותה תחושת חולי המלווה אותו בימים הנוראים, מתחילת חודש אלול.

פחד הדין ליוה אותו בכל הימים, ועל לשונו היה שגור המשפט: "מה נענה שם? וכי אנו כבר מוכנים לשם?!"

 

הצעקות של רבי זושא

בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל היה רגיל לספר בסעודה שלישית בדברות קודשו בשם רבי זושא זי"ע:

"הרבי ר' זושא היה רגיל לצעוק כשהוא פונה לעצמו: 'זושא, זושא, מתי תעשה תשובה?' והשיב לעצמו: 'מעתה אתחיל לעשות תשובה'.

וחזר והיה שואל לעצמו: 'זושא, זושא, הלא גם אתמול אמרת כך שמעתה אתחיל לעשות תשובה ולא עשית'?

ושוב השיב: "אבל מעתה באמת אעשה תשובה".

בעת שסיפר הדברי חיים מעשיות אלו וצעק באש התלהבותו ביראתו הגדולה, היה כל הקהל חוזר בתשובה כל אחד בלבו, וכל אחד בכה על ימיו שהיה מבלה עד עתה בהבלים, וקיבל על-עצמו ללכת מעתה בדרך הטוב והישר.

 

שמורים אצלי זכרונות

בספר מובא תיאור מיוחד שנשמע מפי האדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל על אווירת החודש לפנים בחצרות צאנז-רופשיץ. וכך אמר לחסידיו: שמורים אצלי זכרונות מעבודת הקודש אצל החסידים הנעלים בדור שלפני החורבן.

הכרת פניהם ענתה בם שאמנם הגיעו ימי התשובה, כי חוץ ממה שהיו תוקעין בשופר ואומרים ח"י קעפיטל'ך תהלים בכל יום כמנהג צאנז - הייתה אש התלהבות שבערה בקרבם מורגשת היטב בכל צעד וצעד.

כל אחד היה עושה הכנה דרבה לקראת הימים הק' וחודר לעמקי נפשו להתבונן איה איפה נתרשל בעבודת ה', ובאיזה עניין הפרוץ מרובה אצלו על העומד, והשכיל לדעת את האופן הראוי לתקן את העיוות מכאן ולהבא.

אותם בעלי-הבתים הפשוטים, שבכל ימות השנה היו מזדרזים בכל בוקר אחר התפילה לחנותם ולעסקם - התעכבו בחודש אלול בביהמ"ד עד חצות בלי טעימת פת שחרית, ועסקו בתורה ובעבודה, והיו מכוונים את לבם לאביהם שבשמים.

כל רצונם ומאוויים הייתה לתקן נגעי בתי הנפש, ולהכין את עצמם שיהיו ראויים לקבל פני מלכם ובוראם בהימים הנוראים הממשמשים ובאים.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. לדאבוננו לא נראית היום אותה התלהבות שהייתה על פניהם של החסידים הזקנים מהדור הקודם בימי אלול, העולם התדרדר והוזז כלפי מטה. ברם לא רק בזמנינו ניכרת הירידה שמדור לדור, אלא גם לפנים התאוננו אותם יהודים שהיו שקועים כל כולם בעבודת ה' על מצבו הירוד של הדור שלהם, בגעגועים ובכמיהת לב היו מעוררים זכרונות מימי נעוריהם.

 

טעם חדש ביום-כיפור

בראש-חודש אלול 'תפס' ראש לראשי הישיבות, מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, בזרועו של נכדו ושאלו בזה-הלשון: "אברהם ישעי', כמה ימים יש לנו ליום הכיפורים?".

השיב הנכד הצעיר: "ארבעים יום וארבעים לילה".

הורה ראש-הישיבה לנכדו: "התחל בלימוד מסכת יומא, וסיימה עד יום הכיפורים הבעל"ט. ומובטח לך שתרגיש טעם חדש ביום הקדוש".

 

הבעלי-בתים בבתי-המדרש

ומעיד המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א: שמעתי מזקן אחד על אחת העיירות קודם המלחמה, שכשהגיע חודש אלול, היו רוב החנויות שם סגורות, כי ה'בעלי-בתים' נכנסו לבתי-המדרש.

וכשהגיע אמצע החודש - היו כבר כל החנויות נעולות.

מפחד הדין הקרב.

 

עלינו לקפוץ מאושר

רבה של שכונת רמת אלחנן, הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, מביא כי המשגיח דפוניבז' מרן רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, כתב לבחור בסוף ימי בין הזמנים של אב, ש"הנה הימים המאושרים של אלול ממשמשים ובאים".

כן, אלו ימים מאושרים!

מאושרים, על שזכינו שתינתן לנו האפשרות לרחוץ את עצמנו מזוהמת העוונות והחטאים המקיפה אותנו מכל עבר, על שזכינו להתקרב להשי"ת בקלות רבה יותר, כי הוא מצוי בתוכנו.

"דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"; פסוק זה מכיל בקרבו שמחה כה גדולה, עד שהיינו צריכים לקפוץ ולכרכר מרוב אושר על שאבינו מצוי עתה יותר קרוב אלינו. אלא שבגלל הלחץ הלא חיובי השורר בימים אלה בקרב רבים מבני התורה אין הם מצליחים להרגיש הדברים כהווייתם.

חבל שאין הם מרגישים את התחושה הנפלאה הזו, שהמלך הגדול הקב"ה, שבידו כל המפתחות לכל הבקשות והרצונות, שהוא הראשון והאחרון ומבלעדיו אין אלוקים, המלך הזה שהוא גם אבא שלנו - נמצא עתה הרבה יותר קרוב אלינו, ויש בידינו האפשרות לבקש ממנו כל מה שנרצה. ובשל קירבתו היתירה בימים אלה הוא גם ימלא יותר בקלות את בקשותינו.

היש לנו ימים מאושרים ושמחים יותר מאלה שאנו עומדים עתה בעיצומם? הנה יש לך אפשרות לבקש סליחה מאבא. הנה הוא ממציא עצמו אליך.

אולם בדורותינו החלושים, כאשר הצרות אופפות אותנו מכל עבר, ואין בית שלא נשמעות בו זעקות שבר כאלו או אחרות - אין איתנו יודע מה זו יראה מה זו שמחה!

 

שמחה ורעדה אצל הסבא

הסבא מקלם זיע"א מסביר את השמחה הנדרשת בימים אלו: אנחנו רגילים לחשוב על חודש אלול, כימי אימה ופחד, ימים של הכנה לימים הנוראים. וכדברי ר' ישראל זצ"ל באגרתו הידועה, שמעצם קריאת הש"ץ, "ראש חודש אלול", כל איש "אחזתו פלצות", מרוב פחד.

אבל יש כאן פן נוסף לחודש אלול, אולי פחות נודע, לגבי עצם סגולת הימים.

וכך כותב הסבא: "הימים ימי אלול, וימים נוראים, נושאים שמחה ורעדה. הרעדה היא: הנה ימי הדין והמשפט ממשמשים ובאים. ומצד שני הרגשת שמחה, בימים אלו: כי באו ימי הבראה לחולשת הנפש והימים האלו מוכשרים הם לתיקון הנפש ולתשובה וכמו בחולי הגוף שמח האדם במצאו מקום טוב להבראתו לזמן מה כן הוא צריך להיות בענייני הנפש".

 

געגועים של אבא

בספר אף מובאים דבריו של מרן המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל. גם הוא, שהיה מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, דגל בשמחה לצד החרדה.

וכך כותב המשגיח: אם היו שואלים אותנו מה הוא הזמן שכל הבריאה שמחה וחוגגת בו? היינו משיבים ואומרים שכך יהיה מן הסתם רק כאשר יבוא המשיח. ומה היא האמת? - "ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם הים ומלואו, יעלוז שדי וכל אשר בו". ומתי? – "לפני ה' כי בא לשפוט את הארץ"!

המשפט של הקב"ה, מעורר את כל הבריאה לשמוח ולעלוז! בניגוד למשפט בשר ודם, כשהשי"ת יושב לשפוט את עולמו, הוא עושה זאת כדי שנזכה לחיים טובים יותר.

ולכן קורא הקב"ה לאדם שיבוא אליו, ויחזור בתשובה, כדי שיוכל להשפיע עליו את כל הטובות המובטחות.

אם היינו מתייחסים כך לחודש אלול, היינו מחכים לו, לחודש זה, כבר מהקיץ, אולי אפילו מהחורף, והיה באמת איכפת לנו על כל יום ועל כל שעה של אלול.

הקב"ה מחפש אותנו בכל פינה, מבקש שנבוא אליו בחזרה, מאיפה שאנחנו נמצאים, גם אם הגענו אל המקום הכי גרוע שאפשר לחשוב, גם משם הוא רוצה אותנו, ופושט את זרועותיו כדי לחבקנו. על אחת כמה וכמה שאין אנחנו נמצאים במקום הגרוע ביותר.

"שובה ישראל" - אלו געגועים של אבא. שובה ישראל, אבא קורא לך, רוצה שתחזור אליו. הוא פורש את שתי זרועותיו, ומְחַכה לך שתצא מן הבוץ, ותתחיל לחיות כמו בן אדם.

 

ה'קבלה' של קלם לאלול

בספר מצוטט הגה"צ רבי דב כץ זצ"ל, בעל 'תנועת המוסר', שתיאר בספרו, כי לקראת הימים הנוראים היו נוהגים בבית התלמוד בקלם, לקבוע החלטה: "לקבל כל אדם בסבר פנים יפות".

קבלה זו לימים אלו היא אופיינית מאד, באשר דווקא כשאנשים יראי חטא רגילים תוך חרדת הדין להיות רציניים, זועפים, מתוחים, מכונסים בתוך עצמם, לא שמים לב לזולת – מצאו בקלם לנכון לקבוע באופן מיוחד להתייחס בחיבה, אהבה וכבוד לכל אדם ולהראות להם פנים שוחקות ומאירות.

 

ימי אלול כימי נופש

רבנו ירוחם ממיר זיע"א הגדיר את ימי אלול "ימי קייטא", "ימי נופש" ברוחניות. והסביר: כשם שבחיים הגשמיים יש עניין של נופש, שאדם "חוטף" בריאות בתקופה קצרה לכל השנה, עושה התעמלות, טובל במעיינות טבעיים וכדומה – כך אלול הוא לרוחניות. .

ר' ירוחם סיפר ששמע פעם שני נופשים אומרים זה לזה "לפני שנסתדר בחדרים, נקפוץ לשחות במעיינות" - כלומר, יש לנצל כל רגע, חבל להפסיד כל הזדמנות. והסביר: כך בחיים הרוחניים, ימי אלול הם "ימי נופש" בהם אפשר וחובה לחטוף "בריאות" ברוחניות, לכל ימות השנה.

ואף כאן צריכה להיות גישה של לחטוף, כל רגע ורגע, וכך כל סדר, כל תפילה, כל שבת, יש בו סגולה מיוחדת, בימי רצון של חודש אלול, וחבל להפסיד אפילו אחד מהם, ואכן נהגו בישיבות הק' לא לנסוע לשבתות בחודש אלול, שלא להפסיד אפילו שבת אחת של אלול, ושלא לעשות הפסק.

 

ר' הירש בוכה ברחוב

פעם אחת, בימי אלול, נראה הגה"צ רבי הירש פאלי זצ"ל המשגיח דישיבת חברון-כנסת ישראל, בשעת לילה פוסע ברחובה של קריה, הלוך ושוב, כשהוא פורץ בבכי.

מאן-דהוא, מן העוברים ושבים, הבחין במתרחש והתקשר אל בני משפחתו של המשגיח מחשש שמא אירעה עמו חלילה צרה.

או אז התברר כי הוא שב משיחת מוסר אלולית אותה מסר הגה"צ רבי דן סגל שליט"א (ר'-הירש, בענוותנותו, הלך 'לקבל' ממנו, למרות שהיה מבוגר ממנו בכמה עשורים). וכיון שנגעו הדברים אל לבו ועוררו אותו בהתעוררות עצומה, נפרץ סכר דמעותיו, עד שנמצא מהלך הלוך ובכה, כשהוא מתבודד בנפשו.