דברי הגה"צ רבי חיים פינחס שיינברג שליט"א -תש"ן
ימי אלול- הרגשת הפחד והכנה לדין
בשנים
קדמוניות, מתחילת אלול היה העולם מלא רגשי פחד מאימת ימי הדין הממשמשים
ובאים, (וזכורני שהיו מבעלי המוסר שהיו אומרים "עס בלאזט שוין די אלול
ווינטען"), והי' אפשר למשש רוח
חלקה זאת, וגם לשאוב ולינוק ממנו את האומץ ואת הגבורה הנצרכים לתיקוני
המעשים, ובאור ישראל סי' י"ד הובא מכתבי הגרי"ס זצ"ל שכ' וז"ל, מלפנים כאשר
ידעתי כל איש אחזו פלצות מקול הקורא חודש אלול. החרדה הלזו נשאה פרי
להתקרב לעבודתו ית"ש, איש לפי ערכו וכו' תלבשנו פחד מאימת הדין וכו' ע"כ,
ושם בסי' ז' וז"ל, רבותינו הקדמונים חרדו על הדבר. סמכו על פדר"א, והתקינו
לתקוע שופר באלול, והיא היתה הסיבה הראשונה לעורר האדם משנתו ומהבלי
טרדותיו לפקח על מעשיו, כמאמר הכתוב (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר והעם לא
יחרדו ע"כ. וכן כ' תלמידו הגרי"ב זצ"ל בכוכבי אור סי' ד' (ד' ע"ב ע"א)
וז"ל, ואך כאשר ישמעו קול השופר בר"ח אלול, הם דואגים ומכינים עצמם לעמוד
לפני כסא הדין, וכה עוסקים בהכנה הזאת את כל ימי החדש ע"כ, וידועים
ומפורסמים דברי הרמב"ם בפ"ג מהל' תשובה ה"ד וז"ל, אע"פ שתקיעת שופר בראש
השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר, עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו
מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלא השוכחים את האמת
בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו
לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו
אשר לא טובה ע"כ.
סגולת אלול וימי הדין
ביסוד
עניני אלול מבואר בקיצור שו"ע בסי' ק"ח ס"א וז"ל, האר"י ז"ל כתב, ואשר לא
צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום, ר"ת אלול, כלומר, כי חודש זה הוא עת
רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה
בכל השנה, וגם רמז שגם על השגגות צריך לעשות תשובה בחודש הזה. עוד אמרו
דורשי רשומות, ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך, ר"ת אלול, וכן אני לדודי ודודי
לי, ר"ת אלול, וכן איש לרעהו ומתנות לאביונים, ר"ת אלול רמז לשלשה דברים
שהם "תשובה" "תפלה" ו"צדקה", שצריכין להזדרז בהם בחודש זה, ומל וגו' רומז
לתשובה, אני לדודי וכו' רומז לתפילה שהיא רנת דודים, איש לרעהו ומתנות
לאביונים רומז לצדקה, עכ"ל.
ויש לחקור מהו עיקר המסמל
את חודש אלול מבין שלשה דברים הנ"ל,ונלע"ד לומר, דהנה תשובה וצדקה הרי
חיובם הוא כל השנה ג"כ, ואה"נ דתפילה ג"כ חיובו כל ימות השנה, מ"מ לכאורה
שאני תפילת כל ימות השנה מתפילת חודש אלול ועשי"ת. דהנה איתא בגמ' ר"ה י"ח,
אמר רב שמואל בר איניא משמי' דרב, מניין לגזר הדין של ציבור שאינו נחתם,
אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני", אלא אע"ג שנחתם נקרע, שנאמר "כה' אלקינו
בכל קראנו אליו". והכתיב "דרשו ה ' בהמצאו", התם ביחיד, הכא בציבור. ביחיד
אימת, אמר רבה בר אבו' אלו עשרה ימים
שבין ר"ה ליום הכיפורים וכו'. והיינו שעיקר מעלת התפלה כשהיא בציבור,
דהיינו תפילת רבים, אלא רק בעשרה ימים אלו שבין ר"ה ליוה"כ וכו' ג"כ תפילת
יחיד מהני, משם שאז הקב"ה נמצא, וקרוב אצל כל יחיד ויחיד.
וא"כ אפשר להוסיף לפי דברי הגמ' הנ"ל ולפי דברי בעל הקש"ע הנ"ל שהביא מדורשי רשומות ש"אני לדודי ודודי לי" מרמז על התפילה שבחודש אלול וידוע ש"דודי" מרמז להקב"ה וכדכתיב "דודי ירד לגנו", והכוונה שבחודש אלול הקב"ה קרוב לכלל ישראל, והוא עת רצון וראוי במיוחד לתפילה, ולכן פי"ז נלע"ד מבואר דהעיקר מהני שלשה דברים דלעיל המאפיין את ייחודו של חודש אלול הוא תפילה-שמעלה מיוחדת לה בחודש אלול, שאז יש התקרבות מיוחדת מהקב"ה לכלל ישראל.
