איך לא תהפך עבודת התשובה ל'מלומדה'???
...ושוב
מופיע לו חודש אלול, ועמו משק כנפי התשובה להיות כתינוק שנולד ללא חטא,
לשוב אל ה' ולקבל עליו את עול מלכותו, לחוש שוב את ה'לפני ה' תטהרו' בירח
האיתנים הקדוש הזה. אך
ישנם כאלו שחודש אלול זה גורם להם מועקה. שוב להיזכר בכשלונות, בחטאים,
ובזמנים הלא מוצלחים שעברו. אם לכל הפחות היתה לנו הרגשה שהפעם זה הולך
להיות אמיתי, התשובה תהיה תשובה שלימה - ניחא, למה לא? מי אינו חפץ להיפטר
מערימה של פסולת טורדנית. אבל למבוגרים שבינינו הענין כבר נדוש ואפרורי. לא נעים לומר זאת - אך כבר היינו באלול הזה. כבר
שנה שעברה ולפני שנתיים ושלש, הבטחנו לבוראינו ולעצמינו שהפעם זה רציני,
השנה הזו תהיה טובה נקיה פוריה ואיכותית. חסל סדר עבירות ויותר לי זה לא
יקרה. ושוב המציאות טפחה על פנינו והכל החזיק מעמד עד שהתחלנו לומר 'ותן טל
ומטר', והכל נהיה מותר. עולם כמנהגו נוהג. והנה שוב קול השופר קטע לנו את חופשת בין הזמנים באחת ומזכיר לנו שאנו מוזמנים למשפט בא' תשרי תשס"ז. ובשופר
גדול יתקע... הנה יום הדין, ומנגינת "ונתנה תוקף" שוברת את ליבינו, הרי
נעמוד לפני רועינו וכבקרת רועה יבקר יבדוק ויחקור במעשינו. יתפשנו בציצית
ראשינו וישאל כל אחד ואחד מאתנו: נתתי לך שנה שלימה, מה הבאת? ושוב
נזכרים אנו בשיחת המשגיח המזכיר את דברי ר"י סלנטר זצ"ל שלזכות לתשובה
אפשר גם ע"י תשובה בדבר קטן ומסוים, קבלה אחת קלה אך רצינית ועקבית. אבל
גם באלול הזה היינו, החלטנו וקיבלנו קבלה אחת ויחידה, אך גם היא החזיקה
מעמד מתענית אסתר עד פורים ומה נענה ליום הדין כשישאלינו בורא עולם: גם
בקבלה אחת אי אפשר לעמוד?? ומה
נענה? איך נשכנע השנה את עצמינו וכביכול את בוראינו, שהפעם, הפעם המילה
שלנו היא מילה, השנה התשובה תהיה באמת באמת... או, או, השנה הקבלה תהיה על
מידת האמת עצמה, להיות אמיתי – 'מוצא שפתיך תשמור', לא לשקר לא לזייף ולא
לאכזב, אמת אמת אמת. הלואי ונצליח, מי יתן והיה. אמנם
ישנם כאלו המיואשים עוד יותר, עד שהדביקו לחודש הרחמים והסליחות שם שחור
מרוב חוסר אמון בעצמם ובתשובתם. וחוץ מההגררות עם האוירה הלוחצת/ הקודרת/
התובענית של אלול, עם הצעקה של פיוטי הסליחות והזמזום הנוגה של 'כל נדרי',
אין ימים אלו מצליחים להטביע בהם חותם של ממש. אך גם צריך לדעת לא להגזים בחוסר הערכה. הרי איך היינו נראים בלי האלול, בלי ה 51
ימי קרבת ה' הקושרת אותנו מידי שנה בחזרה למקור האמת. איך היינו נראים אם
אלול תשרי היו מופיעים רק בשנה מעוברת או פעם בשמיטה? הרי אז היינו מתרחקים
הרבה יותר, אולי ללא תקנה וללא אפשרות לתשובה כלל? הרי
מאד יתכן שכל צורתינו במשך כל השנה, כל רמת היראת שמים וקיום המצוות נזקפת
לזכות שני חדשים יקרים אלו הקושרים אותנו שוב בקשר אמיץ אל הבורא, שגם
כאשר במשך השנה הקשר ניתר ח"ו אינו ניתק לגמרי וניתן לקשירה ולאיחוי חוזר.
גם עצם ידיעה זו שמידי שנה אנו שוב עתידים לחזור לנקודה המרכזית, ולקבל
עלינו עול מלכותו, גורם לנו בתת מודע ובמודע מחסום מפני נפילה והתרחקות אשר
החזרה והעליה ממנה קשה יותר. -אל
לנו לזלזל בשום תנועה במעשה, דיבור ומחשבה - המחזקים אצלינו את הקשר למשך
שנה - בכל עניני התשובה, התפילות והמצוות הסובבים אותנו בחודשים אלו, כי
בנפשינו הוא! אך
ההרגשה היא שהסגנון הזה "של מה היה בלי זה"... תנחומין של הבל הן, כי בכל
אופן בעומק ליבינו חפצים אנו בתשובה אמיתית שבאמת תשכנע אותנו שלא נשוב עוד
לכסלה! ה'אני לדודי' עדיין פועם בתוכינו ואינו נותן מנוחה שלא נסתפק במועט
ושנרצה יותר. בשביל זה צריך לחלץ במעט את "מצות התשובה" ממחוזות הרגש ולהתחיל את הכל בהגיון בחכמה ובשכל. אמנם
לתשובה נזקקת החרטה והאנחה, הצער והיגון, מי לא חפץ למחות את חטאיו במנת
דמעות יקרות אשר שעריהן לא ננעלו, ובבכי המטהר את כל הכתמים? אבל זה לא
מספיק ולא כך מתחילים. הכל צריך להתחיל בדעת – דדא ביה כולי ביה. אתה חונן
לאדם דעת, אח"כ השיבנו, סלח לנו (מגילה יז:). לשכל ורגש המעורים זה בזה – הנצרכים אל התשובה – יש הגדרה בלשון הקודש – בינה. אלול בגימטריה 'בינה', 'וילמדו תועים בינה'. 'ולבבו יבין ושב ורפא לו'. השער הראשון – החרטה – יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה' (רבינו יונה). התשובה צריכה להיות שכלית והגיונית, סדורה ושקולה. פַלָצות ללא שכל אין בה ממש. אם נתבונן, כל אחד יבין שאי אפשר להתהפך לצדיק גמור באלול - תשרי אחד, גם אם זה שנת תהיה שנת סוף חטאים. כי שנה שעברה היה גם אלול, תקעו גם בשופר וגם צעקנו ה' הוא האלוקים. ומיום עמדך על דעתך עברו כבר עשרה אלולים. ובל
נא נשכח את הבין הזמנים הממתין לנו מאחרי נעילת שער. יוה"כ יוצא ובין
הזמנים נכנס וחוט השערה מפריד ביניהם. וממרומי פסגת קבלת עול מלכות שמים
בשבעה רקיעים בזעקת ה' הוא האלוקים, תקיעת השופר של סילוק שכינה מעוררת
אותנו, אל ה- 'והוא רחום' החפוז עקב סעודת מוצאי יוה"כ, ומשם אל הדיקטים
הברגים והמסמרים, שוטטות ברחובות עיר בקניות צרכי החג וריקודי הורה סוערים
עד אשמורת הבוקר, בחולו של מועד. וסקבא דשתא ריגלא. (קידושין פא). והשטן
עומד לו מהצד ונהנה, איך אחרי הטיפוס אל פסגת הר האלוקים, אנו מחליקים שוב
במדרון אל התהום כשעיר השני של יום הכפורים. אנחנו? היינו מסדרים את לוח
השנה אחרת, היינו קובעים חודש אלול מיד לאחר ר"ה ויוה"כ, ואיזה שטיגן זה
היה... אך האלוקים רצה אחרת. אין ברירה, אך תשובתינו צריכה לעמוד במבחן של בין הזמנים. איך עושים את זה? א. תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת, פתחו לי פתח כחודו של מחט, טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל (אבות דר"נ). נשוב
נא אל עצתו הגדולה של מרן קדוש ישראל מסלנט זצ"ל קבלה אחת ויחידה אפי' קלה
אבל עיקבית ורצינית. נשתנה השנה בנושא אחד ונבנה בלבינו ובאישיותינו מקום
מועט להשראת השכינה. בשנה הבאה נעבוד על נושא אחר, וכן הלאה עד 120. לא נהיים צדיקים ביום אחד, נעבוד בדבר אחד ועקבי שיעלה אותנו אט אט במסילה העולה לשלימות. אך
צריך שלקבלה שלנו יהיו רגלים, שתהיה מוצקת ואיתנה וחסינה גם לזעזועים.
אינך חייב לבחור בנושא שבו הנך הכי מסוכסך בו עם יצרך. גם מי שעיקר חטאו עד
היום היה בלה"ר או בשמירת העניים, יכול לבחור השנה להתחזק בתפילה, ברכת
המזון או כבוד אב ואם. כביש עוקף יצה"ר להתחבר ולהתקשר עם הבורא במצוה אחת
בכל הכח והמח. ושוב, הקבלה צריכה 4
רגלים. חוץ מההחלטה האמיצה שהחלטת בליל כל נדרי, צריך שיהיו דברים שיזכירו
לך את החלטתך גם בליל שמחת תורה. אז למשל אם החלטת לבנות השנה את ענין
התפילה – אז אצלך היא "שנת תפילה". ולכן: א. לימוד יום יומי של 2-3
הלכות מהל' תפילה חק ולא יעבר. השנה אתה נהיה ת"ח בענין התפילה, וע"י
לימוד יומי קר ועקבי של ההלכות [גם אחרי שתחלוף האוירה האלולית, החרטה
היגון והפלצות], הנך בונה בנפשך את עולם התפילה. גם אם חזרת לאחר שמחת בית
השואבה ב- 2:00 בלילה ונזכרת לפני השינה שלא למדת היום, תלמד עם הפיז'מה 2 הלכות, מילה זה מילה. ב.
לימוד יומי של ספר מוסרי המבאר את השקפת התפילה ענינה ופירושה, כספרי
הגר"ש פינקוס וכדו'. להעלות ברמה את השקפתך בנושא, ולרענן את המודעות,
שתהיה תפילה של בחור מבוגר ולא של ילד בן 20. כל יום קטע קטן וחדש, חדשו מעשיכם. ג.
קח מראש בחשבון שהיצה"ר לא נבהל. הוא כעת יבא לבדוק אותך דווקא במה
שהחלטת, כן הוא רשע ורע ואכזרי כי לכך הוא נוצר. ולכך גם אתה נוצרת, תעשה
שרירים. אך תחליט שגם אם יום יומים זלזלת בתפילה או בקביעות ההלכות, אתה
ממשיך. במלחמה יש נפילות ואכזבות, ולכך נוצרת. אבל אם הקב"ה בשנה הבאה יפתח את הספרים ויראה שמתוך כ- 1100 תפילות בשנה 700 היו ממש בסדר אז זה נקרא שהשתנת כי השנה רק 30 היו כאלה. ד. תפילה על התפילה – תתפלל שבאמת תצליח במלחמה שלך כי לולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. או אם החלטת לעבוד השנה על ענין ההתמדה כי החלטת להפסיק להיות בטלן חסר תקנה אז חוץ מהחרטה והוידוי, הקבלה לעתיד תחזיק מעמד ע"י: א.
לימוד הל' ת"ת ברמב"ם ב' הלכות ביום. ב. התחזקות בברכת התורה. ג. לימוד
ספר מוסר בניני ת"ת קטע קטן וחדש בכל יום. ד. מזמור קי"ט בתהילים המיוסד
כולו על התורה פעם בשבוע. בדוגמאות לקבלות נוספות (כיבוד או"א, ברכת המזון, ברכת התורה, לה"ר, לימוד הלכה, שמירת שבת). אך כולם ב- 4 כללים הנ"ל, ואתה ב"ה בעל חכמה ובינה לבד, תן לחכם ויחכם עוד. גם
יש לשים לב שמה שהיצה"ר אינו בא לפתות אותך לא להניח תפילין, או ליסוע
בשבת, רק בגלל שהתרגלת לכך. [עיין מכתב מאליהו חלק א', קונטרס הבחירה]. אז
פשוט תתרגל לעוד נושא, לעוד מצוה בכל ההידור. שתרגלינו בתורתיך. ולידיעתך,
אחד מגדולי מחזירי בתשובה בדורינו שחזר בעצמו בתשובה תחילת דרכו היתה
בקבלה אחת ויחידה – הדלקת נרות שבת בברכה, וזהו! ראו כוחה של מ"ע דרבנן אחת
כשהיא עקבית ורצינית. יה"ר שנשוב לדודינו ודודינו לנו מתוך שכל ורגש, שמחה ואהבה.
מאת: הרב לוי יצחק לדרמן |
