אגרת שנה טובה

במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה בעניין המנהג הנהוג בתפוצות ישראל לאחל איש לרעהו בחודש אלול "שנה טובה", אם בפיו, [אם ע"י שליחת אגרת שנה טובה הנראית כיום כרטיס ברכה וכו'], אם ע"י הזכרה במכתב הנשלח, מנהג זה כבר הזכירו המהרי"ל בהלכות ימים נוראים וז"ל: "משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הבאה עלינו לטובה, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה, וכה"ג". וכן נהג מהרי"ל.

במהרי"ל מבואר שמשנכנס אלול מאחלים שנה טובה, אמנם מנהג הסטייפלר זצ"ל היה שמזמן שבירכו את חודש אלול, כבר היה מברך כתיבה וחתימה טובה (ארחות רבינו ח"ב עמ' קס"ה). ויש שכתבו שהמנהג לאחל איש לרעהו שנה טובה מיום חמישה עשר באב והלאה. ובס' שער יששכר כתב רמז על זה, כי "חמשה עשר באב" בגימטריא כמנין "כתיבה וחתימה טובה", וכן מבואר בהרבה ספרים שתחילת התנוצצות האור של הימים נוראים מתחיל מיום ט"ו באב, ומאז והלאה מתעוררים הרחמים.

רמז למנהג מהרי"ל שהבאנו לעיל כתב בספר ליקוטי מהרי"ח (סדר דיני ומנהגי אלול): "דאיתא וישאלו איש לרעהו לשלום ר"ת אלול, והנה 'וישאלו' הוא לשון שאלה ובקשה ור"ל שמבקש איש על רעהו לשלום. ומובא בשם ר' שלמה מדאלינא זי"ע שפי' מה שכתוב 'וכל מאמינים שהוא עונה לחש' היינו מה שמלחשים ומברכים בני ישראל זה לזה אחד את חבירו, והוא ית"ש עונה לברכותיהם [שהרי כתיבה היא ברכה בלחש שאין הברכה נשמעת]". וכן לא רק כאשר כותבים אגרת שלומים צריך לרמוז בתחילה או בסוף שמברך לחברו בשנה טובה, אלא גם כאשר אדם נפרד מחברו ולא יראהו עוד עד ראש השנה אומר החוות יאיר בספרו מקור חיים שנהגו שאומר לו "לשנה טובה תכתב" וזה עונה לו "גם אתה".

הבאנו לעיל שמנהג מהרי"ל כשכותב אדם אגרת שלום לחברו בחודש אלול, צריך לרמוז לו בתחילת המכתב שמבקש עליו שנה טובה. בשו"ת בסי' קע"ג כתב המהרי"ל בריש מכתבו בתשובה לשואל: "שכן רומה יטיב לך כתיבה וחתימה". (וע"ע שם בסי' קנ"ח וסי' קע"ב). ובשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תנינא סי' קכ"ד) בריש מכתבו בתשובה לשואל כתב: "שנה יוצאת ושנה נכנסת, שנה טובה ומבורכת, עם עוד רבות בשנים, כולהו שני קאמינא". (ועי' בתרומת הדשן – פסקים וכתבים סי' יא' ד"ה תכתב ותחתם. וע"ע בשו"ת מהר"י ברונא סי' קי"ג). אמנם בספר מטה אפרים (תקפא' ט') כתב: כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יוה"כ רומז לו בתחילתו או בסופו שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וכן בספר ליקוטי מהרי"ח מובא שיש מרמזין בסוף המכתב, וכן מצא בהקדמה לשו"ת עבודת הגרשוני, עי"ש. ובשו"ת חתם סופר (חלק א' אורח חיים סי' קצ"ז) שכתב בתשובה בי"ב אלול תקע"ב, וכתב בתחילת המכתב בזה"ל: צדיק כתמר יפרח כשושנה, בעוד כפתו רעננה, תחל שנה בברכת קדם מעונה, ולא תשכון עליו עננה ה"ה הרב הגאון וכו'". וגם בסוף התשובה שוב איחל החת"ס שנה טובה בזה"ל: "ויה"ר שתתחדש שנה טובה ומתוקה ויעלנו ממצולה עמוקה עלה נעלה במסילה אשר בית אל עולה" וכו', עי"ש.

מכל הנ"ל למדנו שמאחלים איש לרעהו שנה טובה, או בפיו, או כשכותב אדם לחברו אגרת, רומז לו בתחילה או בסוף, או גם בתחילה וגם בסוף. אך לשלוח אגרת שנה טובה, הנקראת כיום כרטיס ברכה, לא מצינו לזה מקור. ובאמת בספר אוצר כל מנהגי ישורון כתב: "המנהג לשלוח כרטיסי שנה טובה איש לרעהו לראש השנה לא ממקור טהור הוא, מנהג ישן הוא בעמים, הפרסיים שלחו איש לרעהו ביצים שכתוב עליהם ברכות שונות, ברומי שלחו מתנות יקרות לשנה החדשה, בבריטניא הישנה היה מנהג שמלכם היה יכול לשאול ולבקש חפץ יקר ודבר נחמד מאוד על השנה החדשה, וכן יתר העמים שלחו ברכות איש לרעהו כחפץ לבם, ומהם למדו היהודים גם המה לעשות כמעשיהם ושולחים כרטיסי שנה טובה לשנה החדשה". וכן כתב בספר שולחן ערוך המקוצר כתב שבתימן לא נהגו לשלוח כלל כרטיסי ברכה מיוחדים, וכמדומני שלא נכנס מנהג זה בקצת מתפוצות ישראל, אלא ממנהגי אומות העולם לקראת ראש שנתם". וכן מובא בקונטרס אור תורה, שבג'רבא וגם בשאר ארצות צפון אפריקה, לא נהגו לשלוח כרטיסי שנה טובה (והרי ידוע שעדות אחדות למדו מנהג זה מהנוצרים במדינתם, אשר שלחו ברכות לפני ימי אידיהם) והסתפקו בברכות בעל פה.

מנהג מעניין אנו מוצאים בספר מנהגי אמשטרדם (עמ' פד') שכתב: לליל ראש השנה כותבים ילדים קטנים שיודעים לכתוב מכתב מלוח בית הספר עם איחולים, ושמים אותו מגולגל תחת מפת החלות היכן שהאב מוצא אותו אחרי קידוש. (פורסם במורשה)